מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות א ס"ק ד
מתני' [ה, ב] ומה הן באכילה בהמה טהורה שילדה כמין בהמה טמאה מותר וכו': גמ' [ו, א] מנא הני מילי, דת"ר אך את זה לא תאכלו וכו', ור"ש [ו, ב] גמל גמל ב"פ אחד גמל הנולד מן הגמלה וא' גמל הנולד מן הפרה:
הנה מפורש בשמעתין לקמן [ז, א] דסברת ר"ש לאו סברא יחידאה היא דעלה דקמבעיא לן אי בעי ר"ש ראשו ורובו לאכילה, מייתי ת"ש אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וגו' זה אי אתה אוכל אבל אתה אוכל הבא בסימן אחד, ואיזה הבא בסי' אחד זה הטמא הנולד מן הטהור ועבורו מן הטהור וכו' דברי ר' יהושע, ר' אליעזר אומר אפילו עבורו מן הטמא ע"כ. הרי מבואר דר"י ור"א קיימי בשיטת ר"ש דטמא הנולד מן הטהור אסור עד שיהיה לו סימן אחד, וכתבו התוס' בד"ה זה וכו', דהבא בסימן אחד לאו בסימני טהרה דמעלי הגרה וממפריסי הפרסה איירי, אלא בדמי למקצת סימנים לאמו ביד וברגל ובצמרו, ודברי רש"י בזה שם באו סתומים ויש לפרש דבריו כסברת התוספות:
ואולם ראיתי להרב בצלאל כ"י שהביא משם תוספות חיצוניות וז"ל, זה אי אתה אוכל, פ"ה כגון טמא הנולד מן הטהור, אבל אתה אוכל הבא בסי' א' של טהרה פרסותיו סדוקות או מעלה גרה כעין גמל הנולד מן הטהור, ולא נהירא דבסמוך מוקמינן לה כר"ש דאסר גמל הנולד במעי פרה, וי"ל דיש לחלק דדוקא גמל דאית ליה שם בהמה טמאה אסור אפילו במעי פרה אפי' יש לו סימן א' דטהרה, אבל אם נולד מין אחר בסימן א' דטהרה דאין לו שם בהמה טמאה אלא שנשתנה ממינו, מותר הואיל ויש לו סימן טהרה. ותימה מאי רבותא הוא דשרי כיון דהך מתניתא לא בעי ראשו ורובו דומה לאמו וסגי בסימן אחד דומה לאמו, פשיטא דשרי בסימן טהרה, וי"ל דבסימן אחד דומה לאמו בעינן שיהא בו דבר הניכר היטב דומה לאמו, אבל בסימן טהרה כגון פרסותיו סדוקות או מעלה גרה מכשרינן בכל שהוא. מיהו תימה דמשמע דקאי אגמל דכתיב בקרא אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וכו' את הגמל, ועלה קאמר זה אי אתה, ונראה לפרש לר"י זה אי אתה אוכל אבל אתה אוכל הבא בסימן אחד כגון דומה לאמו במקצת סימנים בפיו או באזנו או באחד מאבריו, ולפי מאי דפרישית אבל אתה אוכל בסימן אחד של טהרה, ק"ק דא"כ הול"ל אבל יש לך אחר הבא בסימן טהרה ואתה אוכלו עכ"ל: ויש לתרץ במה שתמהו התוס' על פי' זה וכתבו, מיהו תימה דמשמע דקאי אגמל דכתיב בקרא את הגמל ועלה קאמר זה אי אתה אוכל, דהא י"ל דברייתא זאת דריש קרא דאך את זה לא תאכלו וכו' כדמצדד הברייתא הראשונה [ו, א] לרבנן, דקאמר או אינו אלא טמא הנולד מן הטהור, ומאי ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה, הכי קאמר דבר הבא ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה לא תאכלו, דברייתא זאת דריש לקרא הכי דדבר הבא ממעלי הגרה כמו גמל והנזכר בקרא שנולד מן הטהור לא תיכול, ועל זה בא למעט קרא דזה אי אתה אוכל דהיינו גמל וכיוצא מהמוזכרים בקרא, אף דיש להם סימן אחד דטהרה אי אתה אוכל, אבל מין אחר בסימן אחד דטהרה דאין לו שם בהמה טמאה כגמל וכיוצא אתה אוכל, וכיון דדריש הכי מאי תימה איכא דמשמע דקאי אגמל, כיון דזה בא למעט דדוקא במינים אלו לא מהני סימן טהרה אף דנולדו מן הטהור, אבל מין אחר דאין לו שם בהמה טמאה מותר הואיל ויש לו סימן א' דטהרה. ואין לומר דא"כ דברייתא זאת דריש ליה לקרא הכי, א"כ מנין להו דטהור היוצא מן הטמא אסור, די"ל דאפשר דיש להם דרשא אחרת לזה, וכמו שראיתי בפסיקתא בפרשת שמיני [יא, ג] דדריש מקרא דכל מפרסת פרסה ושוסעת שסע אותה תאכלו, כל לרבות טמא הבא מן הטהור שהוא טהור, ומקרא דטמא הוא לכם דריש לרבות טהור הנולד מן הטמא, הואיל ויוצא מן הטמא טמא והיוצא מן הטהור טהור יע"ש:
באופן דנמצינו למדין דסברת ר"ש לאו סברא יחידאה היא דהא ר"י ור"א ס"ל כוותיה, אלא דפליגי דלר"ש בעינן ראשו ורובו דומה לאמו, ולר"י ור"א במקצת סימנים דומה לאמו מותר, אבל כולהו פליגי אסברת רבנן דס"ל דאפילו בלא שום סימן דומה לאמו מותר: