מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות א ס"ק ב
עוד יש לעמוד בדברי התוס' במ"ש דבת"כ פרשת אמור אמרינן בכור איתיה בשותפות מדכתיב בכורות בקרכם וצאנכם, כי הנה מלבד דבת"כ בפרשת אמור לא מצאתי רמז דברים אלו כלל, יתר ע"כ קשה דע"כ הך ברייתא דת"כ אתיא אליבא דרבנן דפליגי ארבי אלעאי בר"פ ראשית הגז [חולין קלה, א], דתניא התם בהמת השותפין חייב בראשית הגז ורבי אלעאי פוטר, ואמרינן התם (בדף קל"ו ע"א) דפליגי נמי לענין בכור, דתניא בהמת השותפין חייבת בבכורה ורבי אלעאי פוטר, ואמרינן התם דה"ט דר"א בראשית הגז דכתיב גז צאנך ולא של שותפות, ורבנן למעוטי שותפות הגוי, וגבי בכור נמי מ"ט דר"א דכתיב בקרך וצאנך, ורבנן למעוטי שותפות הגוי, וכיון דלרבנן גבי ראשית הגז בהמת השותפין חייב בלא שום ריבויא דקרא, דס"ל דצאנך לא מסתבר למעט מיניה כי אם שותפות הגוי, א"כ בבכור נמי אינו צריך ריבויא דקרא דבכורות בקרכם להכי, וא"כ הך ברייתא דת"כ מני אי רבנן הא לא צריכי קרא להכי ואי ר"א הא איהו ס"ל דבהמת השותפין פטורה:
שוב ראיתי בפרק מע"ב (דף נ"ו ע"ב) דאמרינן התם עלה דמתני' האחים השותפין קנו מתפוסת הבית חייבים במע"ב ואם לאו פטורים, ת"ר יהיה לך ולא של שותפות יכול אפילו קנו מתפוסת הבית ת"ל יהיה מ"מ, ופריך והאי בבכור כתיב, ומשני אם אינו ענין לבכור דהא איתיה בשותפות דכתיב ובכורות בקרכם וצאנכם תנהו ענין למע"ב ע"כ. הרי מפורש יוצא מסוגיא זאת דלמ"ד דבכור איתיה בשותפות דהיינו רבנן הוא מריבויא דקרא דבקרכם כמ"ש התוספות, וע"כ צ"ל דה"ט דלגבי בכור צריך לרבות שותפין לרבנן משא"כ גבי ראשית הגז, דבכור שאני דכיון דאיכא תרי קראי קרא דבקרך וצאנך וקרא דיהיה לך דכתיב גבי בכור והוו תרי מעוטי, אי לאו קרא דבקרכם הו"א דחד קרא למעוטי שותפות גוי וחד קרא למעוטי שותפות ישראל, אבל השתא דאיכא קרא דבקרכם לריבוייא ע"כ לומר דאם אינו ענין לבכור תנהו ענין למע"ב: איברא דבדין זה דהשותפין פטורים ממעשר בהמה איכא פלוגתא דרש"י עם הרמב"ם ז"ל, ותלוי בפירושא דמתני' [לקמן נו, ב] האחין השותפין דלדעת רש"י גריס האחים השותפין בלא וי"ו, והכי פירושו דהאחים שירשו מאביהם טלאים כל זמן שלא חלקו חייבים במעשר בהמה אותם הטלאים עצמם שירשו וכל מה שיולדו להם מהם, דכל שלא חלקו ועדיין תפיסת הבית קיים רשות יורש לאו כרשות לוקח הוא ולא חשיב לקוח לומר דפטורים מדין לקוח דקי"ל [שם נו, א] דהלקוח פטור ממעשר בהמה, והטלאים עצמם שירשו חייבים במעשר בהמה וכן מה שיולדו מהם, דכל שלא חלקו אין דינם כשותפין דעלמא, דבשותפין דעלמא שנשתתפו בטלאים פטורים ממעשר בהמה בין באותם הטלאים עצמם ובין באותם שיולדו אח"כ, דכיון דהם בשותפות שותפין פטורים ממעשר בהמה, וכמו כן האחים שחלקו וחזרו ונשתתפו כדדרשינן בברייתא מקרא דיהיה לך. אבל הרמב"ם בפירוש המשנה ובספר היד בפ"ו מהלכות בכורות דין י', מתבאר מדבריו דגריס במתני' האחים והשותפין בוי"ו, ופירושא דמתני' הכי הוי האחים שירשו מאביהם או שותפין דעלמא קנו מתפיסת הבית חייבים, כלומר אם האחים ירשו טלאים או השותפין נשתתפו בטלאים אם ילדו אותם הטלאים ברשותייהו, והיינו קנו מתפיסת הבית דהרויחו וקנו קנין חדש וריוח חדש שילדו אותם הטלאים, דאותם הטלאים הנולדים מהם חייבים, דאע"פ שלא חלקו והם שותפין חייבים במעשר בהמה באותם שנולדו ברשותייהו, ואם לאו פטורים כלומר כל זמן שלא ילדו הם עצמן פטורין דכיון דלא נולדו ברשותייהו חשיב לקוח ופטור, דאפילו ביורשים חשיב לקוח כיון דסו"ס לא נולדו ברשותייהו. ולפי"ז מאי דאמרינן בברייתא יהיה לך ולא של שותפות, לאו למעוטי כל שותפות הוא אלא דוקא באותם הטלאים שנשתתפו או שירשו ומטעם לקוח, אבל הטלאים שנולדו ברשותייהו בעודם שותפים חייבים: וצריך להבין לדעת הרמב"ם דא"כ קרא דיהיה לך למעט שותפין ויורשים באותם הטלאים עצמם שירשו או נשתתפו דפטורים ל"ל, תיפוק ליה דלקוח הוא ונפקא ליה מקרא דכן תעשה לשורך לצאנך כדאמרינן התם (דף נ"ו ע"א). ונראה פשוט דאצטריך קרא דיהיה לך דאע"ג דלקוח פטור, ובשותפים שנשתתפו זה הביא מאה טלאים וזה הביא מאה טלאים קנו כל אחד ואחד בשל חבירו חלקו בהם, וכל אחד ואחד במה שקנה מחלק חבירו לקוח הוא ופטור, מ"מ לכל אחד ואחד נשאר לו חלק בטלאים שלו שנולדו ברשותו, והוה אמינא דמפני אותו חלק שיש לכל אחד ואחד ממה שנולד ברשותו יהיה חייב, דאע"ג דכל חד וחד יש חלק לחבירו שקנה ממנו שהוא פטור, מ"מ לא גרע משותפות הגוי, דקי"ל בפרק ראשית הגז לרבנן דאיצטריך קרא דגז צאנך למעט שותפות הגוי, דאף דשותפים ישראלים חייבים שותפות הגוי פוטר מכיון דהגוי פטור מצד עצמו, דנראה דאי לאו קרא דפטריה הוה אמינא דחייב הישראל בעד חלקו בכה"ג, וה"ה הכא דאצטריך קרא דיהיה לך, דלא נימא דהשותפים חייבים בעד חלק כל אחד ואחד אף דיש לחבירו חלק והוא פטור:
ואולם לפירוש רש"י קשה מההיא דאמרינן בר"פ ראשית הגז, דלרבנן בהמת השותפים חייבת דקרא דצאנך לרבנן למעוטי שותפות גוי, ואמרינן דהיינו טעמא דרבנן דשדו מיעוטא דקרא לשותפות גוי, משום דגוי לאו בר חיובא הוא ישראל בר חיובא הוא, ולדעת רש"י מ"ש התם דאמרינן דלרבנן דקי"ל כוותייהו כיון דליכא אלא חד מעוטא דצאנך שדינן ליה לשותפות הגוי אבל שותפות ישראל חייב, ומ"ש הכא גבי מעשר בהמה דאמרינן לענין הלכה דמקרא דיהיה לך ממעטינן כל שותפין אפי' ישראל, הא כיון דליכא אלא חד קרא למעט נימא דלא בא למעט כ"א שותפות גוי כדין ראשית הגז ובכור וכיוצא, דבכולם קי"ל דדוקא שותפות גוי פוטר וה"ה הכא לענין מעשר בהמה דשותפות גוי, וכן שותפות ישראל באותם הטלאים שנשתתפו עצמם פטורים דכיון דכל אחד ואחד במה שקונה מחלק חבירו הוא לקוח לגבי דידיה ופטור, בכה"ג אפילו שותף ישראל חשיב כשותף גוי, דמידי הוא טעמא דגוי משום דלאו בר חיובא הוא, וישראל לענין מעשר בהמה דליתיה בלקוח לאו בר חיובא הוא, אבל לעולם דטלאים שנולדו ברשות השותפין חייבים אף דאיתנהו בשותפות כיון דשניהם בר חיובא נינהו דנולדו ברשותייהו. וי"ל דע"כ קרא דיהיה לך למעט אפי' שותפות ישראל, דלמעט שותפות גוי לא איצטריך קרא, דשפיר אפשר ללמד פטור שותפות גוי מגז"ש דהעברה העברה מבכור כדאמרינן גז"ש זאת בבכורות (דף ל"ב ע"א ובדף כ"א ע"ב) ע"ש: ברם אכתי יל"ע דלדעת רש"י דיש חילוק בין יורשים שלא חלקו עדיין לשותפין, דיורשים מתפיסת הבית לא חשיבי כשותפין וחייבים במעשר בהמה בין מה שירשו ובין מה שנולדו אח"כ מהם, דא"כ דיש חילוק זה מנ"ל דקרא דיהיה לך למעשר בהמה, כיון דגבי בכור כתיב, נימא דקרא דיהיה לך לבכור אתא למעט דאפילו שותפות ישראל פוטר, דאע"ג דלרבנן קרא דבקרך וצאנך שדינן ליה למעט אפילו שותפות גוי, מ"מ היינו דליכא אלא חד מעוטא, אבל כיון שיש מעוטא אחרינא ע"כ צריך לומר דלמעט אפילו שותפות ישראל אתא, וקרא דבקרכם וצאנכם י"ל דמיירי ביורשים דקנו בתפיסת הבית שאע"פ שהם שותפין כל זמן שלא חלקו חייבים בבכורה, כמו שאנו אומרים אחר האמת גבי מעשר בהמה, ומנ"ל לומר דקרא דבקרכם בא לרבות כל מין שותפות ישראל, דנדחוק לומר דקרא דיהיה לך אינו ענין לבכור ותנהו ענין למעשר בהמה. ובשלמא לדעת הרמב"ם אין להקשות באופן זה דנימא דקרא דיהיה לך מיירי לבכור, ובא למעט שותפות ישראל באותם טלאים שנשתתפו דפטורים, וקרא דבקרכם לחייב הנולדים מהם דומיא דמעשר בהמה דאמרינן השתא, דהא ליתא דבשלמא במעשר בהמה יש לחלק בהכי מטעם דגלי קרא אחרינא דלקוח פטור, וא"כ י"ל דכמו דכל הדברים שותפות דגוי פוטר, כן נמי שותפות ישראל במעשר בהמה בטלאים הראשונים שנשתתפו כשותפות הגוי הוא, כיון דהשותף לאו בר חיובא הוא במה שקנה בחלק חבירו, אבל בבכור דלא שייך ביה דין לקוח, דאם קנה בהמה שלא בכרה חייבת בבכורה, מאין הרגלים לחלק בין אותם שנשתתפו עצמם ובין אותם שיולדו אח"כ, דכיון דאותם עצמם פטורים מטעם שותפות ולא מדין לקוח, ה"ה נמי לאותם שנולדו דפטורים מטעם שותפות, אך לדעת רש"י קשה. וי"ל דכיון דאמרינן יכול אפילו קנו מתפיסת הבית ת"ל יהיה לך מ"מ, ש"מ דמשמעות יהיה הוא לרבות, ואי משתעי קרא בבכור למעט שותפות דעלמא, מיהיה מרבינן לחייב יורשים מתפיסת הבית, וא"כ בקרכם וצאנכם ל"ל, ש"מ דקרא אינו ענין לבכור כי אם למעשר בהמה:
עוד יל"ע לסברת רש"י דיש חילוק בין יורשים לשותפין דעלמא, דאמרינן התם בפרק ראשית הגז (דף קל"ו ע"א) עלה דתניא בהמת השותפין חייבת בבכורה ורבי אלעאי פוטר, מ"ט דר"א דכתיב בקרך וצאנך, ופריך והכתיב בקרכם וצאנכם, ומשני דכולהו ישראל. ואם איתא דיש חילוק מיורשים לשותפין דעלמא, כיון דבברייתא שותפין סתם קתני וסתמא מיירי דעלמא, למה לן לדחוק נפשין דקרא דבקרכם וצאנכם לר"א אכולהו ישראל קאי, נימא דמודה ר"א באחים השותפין שירשו מאביהם דחייבים בבכורה, וקרא דבקרכם בא לרבות יורשים אע"פ שהם שותפים: