אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות א ס"ק א

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות א ס"ק א

מהרי"ט אלגזי על בכורות

מתני' הלוקח עובר חמורו של נכרי וכו'. כתבו התוס' [ב, א] בד"ה הלוקח וז"ל, לוקח מפטר מבכורה משום אם שהיא של גוי ומוכר מפטר משום ולד של גוי, ומתרי קראי נפקי דוכו' ושותפות של גוי פוטר בבכורה אפי' אזנו, וכדאמרינן [ג, א] מ"ש בו בעינן כל בכור וליכא אמו נמי בעינן כל מקנך תזכר וליכא וכו', והא דמשמע ממתני' דמחד קרא נפקי דקתני פטור שנאמר בישראל צ"ל דאמוכר קאי וכו' עכ"ל. נמצא מתוך דבריהם, דלרבנן דפליגי אר"י וס"ל שותפות דגוי פוטר בין אם יש לגוי חלק באם או בולד מתרי קראי נפקי לה, דאם יש לו חלק בולד פוטר מקרא דכל בכור בישראל דלעלויי אתא עד דאיכא כל בכור בישראל, ואם יש לו חלק באם פוטר מקרא דכל מקנך תזכר דמשמע עד שיהיה כל האם של ישראל:

והנה כי כן יש לחקור, דלרבי יהודה נמי דס"ל דשותפות הגוי אינו פוטר דס"ל דכל לגרועי אתא וכיון דאיכא כל דהו מישראל חייב, היינו דוקא כשיש לו לישראל חלק כל דהו בין באם ובין בולד, דאם יש לו חלק בולד ואין לו חלק באם כי האם כולה דגוי, או שיש לו חלק באם והולד כולו לגוי פוטר, דהא איכא תרי קראי כל בכור בישראל להצריך שיהיה לישראל חלק כל דהו בולד, וכל מקנך תזכר להצריך שיהיה לישראל חלק כל דהו באם, דמדרבנן נשמע לרבי יהודה דכשם דלרבנן לפטור פוטר שותפות גוי בין באם ובין בולד, כ"כ לר"י לחייב אינו מחייב כי אם כשיש לישראל חלק בין באם ובין בולד וזה נראה פשוט:

איברא דצריך להבין לפי זה דהא עיקר פלוגתייהו דרבנן ור"י הוא בהמקבל בהמה מן הגוי וילדה דלר"י נותן חצי דמיו לכהן, וסתם מקבל גוף הבהמה הוא של הגוי ואין לו חלק לישראל כי אם בולדות, ובהאי גוונא שאין לו חלק באם איך מחייב רבי יהודה ליתן חצי דמיו, כיון דלא קרינן ביה כל מקנך תזכר אפילו כל דהו, וצ"ל דע"כ במקבל נמי מסתמא יש לישראל חלק באם, דהא המקבל בהמה אף דהתנו ביניהם שיחלוקו הולדות ביניהם בעד שכר טורח המקבל, מ"מ לא קנה המקבל חלק הולדות ממש אם לא יקנה לו הבהמה לולדות כדין מוכר דקל לפירותיו [ב"ב קמז, ב], דבלאו הכי כיון דקי"ל [ב"מ לג, ב] אין אדם מקנה דשלב"ל, אף דמתנה דבעד שכר טרחא יזכה בחלק הולדות לא זכה, מידי דהוה אמ"ש הר"ן והריטב"א בחידושיהם בפרק השוכר את הפועל [ע"ז סג, א] גבי ההיא דבא עליה ואח"כ נתן לה אתננה, דהשוכר את הפועל והתנה עמו ליתן לו איזה חפץ מטלטלים בעד שכר טרחו כל דלא משך החפץ לא קנה, דהפעולה חשיבה כמעות ומעות אינם קונות בלא משיכה, וכל שלא משך יכול לפטור את עצמו בדמי החפץ בעד שכר פעולתו אבל גוף החפץ לא קנה יעויין שם, וה"ה הכא כיון דלא קנה מצד דהוי דשלב"ל, למ"ד [לקמן יג, א] דמעות קונות בגוי, אינו מתחייב הגוי בעד שכר טרחו כי אם בדמי חצי הולדות ואין לו זכיה בגוף הולדות, ואיך מחייב ר"י ליתן חצי דמיו כיון שלא זכה הישראל חלק בגוף הבכור מן הדין, אלא ע"כ צריך לומר דמסתמא מקנה לו הבהמה לשיזכה חלק בולדות כדין מוכר דקל לפירותיו, וכיון דמיירי בהכי שפיר מחייב ר"י דהא יש לישראל חלק כל דהו באם נמי, ולמ"ד [שם] דמשיכה בגוי קונה, צ"ל נמי דמיירי דהקנה האם לולדות ובמשיכת האם זוכה בולדות, דבלאו הכי בלאו טעמא דהוי דבר שלב"ל לא קנה כיון דלא משך הולד בשעת התנאי, ונמצא דבשעת לידה לא היה חלק לישראל כמ"ש הר"ן והריטב"א כאמור:

הן אמת דלפי זה מאי דקתני מתני' הלוקח עובר חמורו מן הגוי והמוכר לו, לפי מ"ש התוס' והרא"ש בסוף שמעתין [ג, ב] גבי חיותא דרב מרי בר רחל, דהמקנה אוזן העובר לגוי לפוטרו מן הבכורה, עובר חשיב דבר שלבל"ע וצריך שיקנה לו האם לעובר כדין דקל לפירותיו יעויין שם, א"כ מתני' דהקונה עובר ע"כ מיירי שהקנה האם לעוברה, וכה"ג לרבי יהודה חייב בבכורה, כיון דהעובר כולו דישראל וגם יש לו חלק כל דהו באם כדין המקבל בהמה שכתבנו, וא"כ מרישא דמתני' משמע דמתני' דלא כר"י, וק"ק דלפי זה מאי משני הש"ס על מאי דפריך כל הני ל"ל וכו' והמשתתף ל"ל, ומשני לאפוקי מדר"י דאמר שותפות גוי חייב, ולפי האמור ברישא דהקונה עובר גוי משמע דשותפות הגוי פוטר דלא כר"י:

והנה התוס' [ב, א] בד"ה והמשתתף כתבו וז"ל, בת"כ פרשת אמור, בכור איתיה בשותפות מדכתיב בכורות בקרכם וצאנכם, וא"ת תיפוק לי מדאיצטריך בישראל למעוטי שותפות גוי מכלל דשותפות ישראל חייב, ועוד קשה דבפ' ראשית הגז [חולין קלה, ב] אמרינן בקרך וצאנך למעוטי שותפות גוי והכא ממעטינן ליה מבישראל, ולמאי דפרישית דאיכא תרי קראי חד בעובר וחד באם ניחא וכו', וניחא דאיצטריך בקרכם משום שותפות אם דמדאיצטריך בישראל למעוטי שותפות גוי לא מרבינן שותפות אם בישראל דההוא בולד כתיב וכו' עכ"ל. וקשה דלפי האמור דלדעת התוס' דס"ל דעובר חשיב דבר שלב"ל, אם בא להקנות חלק בעובר צריך שיקנה האם לעובר כדין דקל לפירותיו, א"כ היכי משכחת לה שותפות ישראל בולד בלבד דמרבינן מקרא דבישראל, דאי במקבל בהמה מחבירו לחלק הולדות ביניהם כיון דהולדות דבר שלב"ל ע"כ דצריך שיזכה המקבל חלק באם כדי לקנות חלק בולדות כדין דקל לפירותיו כמש"ל, ואי מיירי בקונה חלק בעובר בהיותה מעוברת אכתי לדעת התוס' צריך שיזכה הקונה האם לעוברה, ואי מיירי במוכר לחבירו האם וחלק בעובר ומשייר לעצמו חלק בעובר, הא קי"ל [ב"ב קמח, א] דכשם שאין אדם מקנה דשלב"ל כך אין אדם משייר לעצמו דבר שלב"ל וצריך שישייר חלק באם לשייר חלק בעובר, וא"כ לא משכחת לה שותפין בולד אם לא יהיו שותפין נמי באם, וכיון דמרבינן שותפות ישראל בולד מרבינן נמי שותפות באם ואמאי איצטריך קרא דבקרכם: וי"ל דבמקנה האם לולד או לעובר אין לקונה זכות בגוף האם כי אם דוקא לקנות הולד אגב אמו, ולא יש לו ממש חלק באם כשאר שותפין באם שיש לכל אחד חלק ודררא דממונא בה, דהכא אינו אלא קנין לקנות הולד וכשתלד ויזכה בולד פקע מיניה חלק זכות שהיה לו באם לגמרי, וכה"ג לא חשיב שותפות ממש ולהכי איצטריך קרא דבקרכם לרבות אפילו שותפין גמורים באם. וע"כ צ"ל הכי דאל"כ תקשי לן למה איצטריך לרבנן תרי קראי למעט שותפות הגוי [לקמן ג, א], קרא דכל מקנך וקרא דכל בכור בישראל, הא לא משכחת לה שיהיה לאחד מהם חלק בולד אם לא שיהיה לו זכות באם כאמור, וא"כ אפי' שותפין בולד בלבד ממעטינן ליה מקרא דכל מקנך, דלעלויי אתא דמשמע שתהיה כל האם לישראל, וכיון דיש לו לגוי קצת זכות באם דבלאו הכי אינו קונה חלק בולד, א"כ לא קרינן ביה כל מקנך ואמאי איצטריך קרא דבישראל לולד. אכן לפי האמור א"ש דכיון דאין לו ממש קנין ממון באם כי אם שעבוד בעלמא כדי לקנות הולד אגב אם, לא חשיב חלק כחלק השותפין דאיכא דררא דממונא ביניהם וקרינן ביה כל מקנך:

ואע"ג דלר"י דס"ל דהמקבל בהמה מהגוי חייב, ע"כ ס"ל דכיון דזכה המקבל באם לזכות בולד חשיב כשותפות ממש כאמור, היינו דוקא לר"י דדריש כל לגרועי וכל מקנך דריש אפילו כל שהוא מקנך, דלדידיה בכה"ג דקונה האם לולד הא איכא כל דהו זכות באם וקרינן ביה כל מקנך, אבל לרבנן דבעינן עד דאיכא כל מקנך כיון דאין לו חלק כחלק השותפין ממש, כי אם קנין כל דהו אית ליה לזכות בולד אגב האם שפיר קרינן ביה כל מקנך, כיון דאחר האמת כל האם של ישראל ואין לגוי אלא שעבוד בעלמא לזכות בולד אגב אמו, ומש"ה איצטריך קרא דכל בישראל למעוטי שותפות גוי בולד, וכמו כן י"ל הכא דמהאי טעמא איצטריך קרא דבקרכם לרבות שותפות ישראל ממש כאמור:

אך ק"ק דיש לומר דאיצטריך קרא דבקרכם לרבות שותפות ישראל דחייבים אפי' יהיו שותפים שוים בחלקים, דהיינו דחצי הבהמה לאחד וחצי הבהמה לשני, דמאחר דאמרינן בגמרא [ג, א] דלר"ה שותפות הגוי פוטר אפילו אין לו לגוי כי אם אזנו, ואפי' למ"ד דבר שעושה אותה נבילה כגון שיש חלק לגוי בוושט או בגרגרת שלו, מ"מ לענין שיווי הבהמה אפי' שרוב הבהמה היא של ישראל ומיעוט שיווי ממון אשר בה הוא של גוי פטור, י"ל דלעולם בשותפות ישראל שיש לשניהם בגוף של הבהמה חלק כחלק פטורים, ומאי דאיצטריך קרא למעט שותפות הגוי היינו בכה"ג דרוב הממון הוא של ישראל ומיעוטו לגוי, דכה"ג אי הוה שותפות ישראל חייבת כיון דרוב ממון הבהמה הוא של אחד, אבל כששני השותפין שווים חלק כחלק אפשר דאפילו שותפות ישראל כה"ג פטורים, ואמטו להכי איצטריך קרא דבקרכם לרבות אפילו בכהאי גוונא דשניהן שוים:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה