מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות א ס"ק א
ולענין הלכה עכשיו בזמן הזה מותר להקנות חלק לגוי כדי שלא לבא לידי תקלה כמו שהאריכו התוספות [ג, ב] והרא"ש [סי' ב'], וכתב הרא"ש דאופן ההקנאה לגוי המחוור שבכולם הוא, שיקבל פרוטה מן הגוי ויקנה לו מקום שהבהמה עומדת שם ויקנה לו אזן הבהמה יע"ש. מתבאר מדבריו דס"ל דיש דין קנין חצר לגוי, ומש"ה כתב דיקנה לו המקום וממילא זוכה באזן הבהמה מדין חצר. ויל"ע דהרי הרי"ף והרא"ש בפ"ק דב"מ [יא, א] גבי פלוגתא דר"י ור"ל אי קטן יש לו חצר או לא, כתבו דהעיקר דחצר דגברא מדין שליחות הוא ומש"ה קטן דלית ליה שליחות לית ליה חצר, וחצר דאתתא מדין יד הוא ומש"ה קטנה אית לה חצר יעו"ש, וא"כ גוי דאין לו שליחות דהא קיי"ל [שם עא, ב] דאין שליחות לגוי חצר נמי לית ליה כיון דמדין שליחות אתרבאי, וכמו דקטן אין לו חצר ה"ה גוי, וא"כ איך כתב דהמחוור לקנות לו המקום וצ"ע. ועי' במ"ש ועי' במ"ש בתוס' דרבנן באות מ"ם משיכה מזה [סי' ק"ע] ודו"ק: וכתבו התוס' והרא"ש משם ר"ת ז"ל דרב מרי לא היה מקנה אזן העובר לגוי דהוי דבר שלב"ל אלא הוה מקנה בהמה לאזני עוברה והוי כמו דקל לפירותיו עכ"ל, ומדלא חלק הרא"ש על סברת ר"ת ש"מ דאיהו נמי ס"ל דעובר דבר שלב"ל מקרי. ואיכא למידק דמרן הב"י בח"מ סי' רי"ב עלה ונסתפק בדברי הירושלמי [ב"ב פ"ג ה"א], דהמוכר עובר בהמתו לחבירו לא עשה ולא כלום אלא מוכר בהמה ומשייר עובריה, אם היו הבהמה והשפחה מעוברות כשמכר ולדותיהן אם קנה או לא, וכתב ומצאתי להרא"ש שכתב בפרק הספינה [ב"ב פ"ה סי' ט'] תוספתא [שם פ"ד ה"ג] המוכר שפחה וכו' שפחה מעוברת אני מוכר לך מכר את הולד, ומשמע שאם לא אמר שפחה מעוברת אלא שפחה סתם דלא מכר את הולד, ולא מסתבר כלל עכ"ל. ונראה דמייתי מדברי הרא"ש דעובר חשיב דבר שלב"ל, דאם איתא דס"ל דלא חשיב דבר שלב"ל ובר קנין הוא, איך כתב דבאומר שפחה זאת והיתה מעוברת דמפני שלא אמר שפחה מעוברת לא מסתבר דלא קנה הולד, הא כיון דעובר לא חשיב דבר שלב"ל להקנותו, ה"ה במשייר עובר לעצמו לא בעינן שישייר בגוף השפחה כדין משייר לעצמו דבר שלב"ל דבעין יפה משייר, וא"כ אף שלא שייר העובר בפירוש שפיר י"ל דשייר העובר ושיורו שיור אף דלא פירש, אך אי ס"ל דהוי דבר שלא בא לעולם ואי שיירו בעינן שישייר בגוף השפחה כדין דבר שלא בא לעולם, כל שלא שיירו בפירוש ולא אמר חוץ מעוברה לא שייך לומר דבעין יפה שייר ושייר בגוף השפחה, דכל שאמר לו שפחה זאת אני מוכר לך הרי משמעות דבריו דמכר לו כל השפחה ולא שייר ממנה כלום, וא"כ מסתמא אין שיור העובר כלום כיון דלא שייר בגוף השפחה, ומש"ה לא מסתבר לומר דלא מכר את הולד, דכל דלא שייר בפירוש, העובר בתר אמו נגרר וקנה את הולד. ומהתימה על מרן הב"י איך לא הביא סברת ר"ת שהביאו התוספות והרא"ש שהדבר מפורש דעובר דלב"ל חשיב, והוצרך להביא מדקדוק דברי הרא"ש, וכבר הרב מחנה אפרים בהל' דבר שלא בא לעולם סי' א' עמד על דברי מרן הנזכר והאריך בענין זה יעו"ש: