מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות פג ס"ק ב
והנה כבר כתבנו [או"ק א'] דלפי' רשב"ם ודעמיה ה"ט נמי דמלוה דלרבנן אין הבכור נוטל פי שנים במלוה, וז"ל הרמ"ה ז"ל בחי' לבתרא כ"י [פרק יש נוחלין קכה, א אות צ'], וטעמייהו דרבנן גבי מלוה משום דמתנה קריה רחמנא וכו', ומלוה אע"ג דמוחזק הוא כיון דלא הוה קיימא ברשותיה דאבוה בשעת מיתה דלא הוה יכול לאקנויי לכל מאן דבעי לא קרינן ביה לתת לו, ואע"ג דקי"ל ש"מ שאמר הלואתי לפלוני הלואתו לפלוני, ואע"ג דאין ראוי ליורשו התם מדרבנן, אבל מדאורייתא ל"מ מקני באמירה בעלמא אלא למי שראוי ליורשו, ומלוה כיון דלא קיימא ברשותיה וליכא אנפא מדאורייתא לאקנויי למי שאין ראוי ליורשו לא קרינן בה לגבי בכור לתת לו דהא ל"מ יהיב במתנה, ואי משום דמצי יהיב לה למי שראוי ליורשו ההיא ירושה מקריא ולא מתנה דכתיב והיה ביום הנחילו את בניו התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה עכ"ל. מפורש יוצא מדבריו דס"ל דלר"י ב"ב [ב"ב קל, א] דקי"ל כותיה דאם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימים מקרא דוהיה ביום הנחילו וכו', ל"ד בנכסים שיכול ליתנם בדרך מתנה אלא אפילו בנכסים שאינו יכול ליתנם בתורת מתנה כגון מלוה ודבר שלב"ל, בתורת ירושה יכול להנחיל למי שראוי ליורשו, דפשיטא דלפי סברת הרמ"ה ז"ל במלוה ה"ה בדבר שלב"ל ושלא ברשותו דמ"ש.: אשר על פי זה מינח ניחא לי ברייתא דספרי [כא, טז] הנז"ל דדרשינן והיה ביום הנחילו וגו' את אשר יהיה לו מלמד שהבן נוטל בראוי כבמוחזק. דלכאורה קשה דאמאי איצטריך קרא דאשר יהיה לו דשינה קרא ולא כתב את אשר יש לו ללמדנו זה, תיפוק ליה דמדגלי קרא גבי בכור דאינו נוטל בראוי כבמוחזק ש"מ דפשוט נוטל בראוי. אך לפי האמור א"ש דעיקר קרא בא ללמד דהתורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה כדכתיב והיה ביום הנחילו וגו', היינו אפילו את אשר יהיה לו דאפילו בראוי לבא יכול להנחיל למי שראוי ליורשו, דכל דבר שבאים הבנים לירש מכח אביהם ממש יכול להנחיל למי שירצה אף דהוי דבר שלב"ל ואינו ניתן במתנה:
איברא דיל"ע ע"ז מההיא דאמרי' בפרק יש נוחלין (דף ק"ל ע"א) דעלה דאמרינן מ"ט דריב"ב אמר קרא והיה ביום הנחילו את בניו, ופריך אמר ליה אביי הא מלא יוכל לבכר נפקא ע"כ, ואם איתא מאי קושיא הא י"ל דאי מקרא דלא יוכל לבכר הו"א דדוקא בדבר שבא לעולם בחיי אביו דומיא דבכור דמשתעי בהכי דהא אינו נוטל בראוי, אבל בדבר שלא בא לעולם כמו שאינו יכול ליתנו במתנה כך אינו יכול להנחילו אפי' למי שראוי ליורשו וי"ל:
ועוד יל"ע ע"ז מסוגיא דפי"נ הנזכר [קכז, ב] גבי ההיא דיכיר לרבנן ל"ל, דמשני דאיצטריך לנכסים שנפלו לו לאחר מכאן, ופריך ולר"מ וכו' ומשני בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס, ואם איתא דלר"י ב"ב אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימים הוא אפילו בנכסים שאינו יכול ליתנו במתנה כדבר שלב"ל, אכתי אמאי לא פריך הש"ס עוד דאפי' בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס לר"י ב"ב אפילו בכה"ג ל"ל יכיר, הא לר"י ב"ב כל שאומר בלשון ירושה למי שראוי ליורשו דבריו קיימים אפילו בכה"ג דל"מ להקנותה בדרך מתנה כיון דבעודו גוסס לאו בר הקנאה הוא, דכל דהוי מדין ירושה אפי' בכה"ג דבריו קיימים. ואף דקא מבעיא לן בפי"נ [קלא, א] אי סברת ר' יוחנן ב"ב הוא אפי' בבריא, מ"מ סברת הרמ"ה בחי' שם דבעיין איפשיט דר"י ב"ב ס"ל הכי אפילו בבריא, אלא דלענין הלכה לא קי"ל כוותיה דר"י ב"ב כי אם בש"מ, אבל ר"י ב"ב עצמו ס"ל דאפי' בבריא. ואע"ג דרשב"ם שם בסוגיא הנזכר גבי מאי דפריך ולר"מ דאמר וכו' כתב, דהיינו דפריך הכי משום דסתמא בר פלוגתיה דרבי יהודה ר"מ הוא וע"כ לשיטתיה דר"מ פריך, דכפי"ז ל"ש לומר דיקשה הש"ס ולר"י ב"ב יכיר ל"ל, דאין זה קושיא די"ל דרבנן דהיינו ר"מ לא ס"ל כר' יוחנן ב"ב אלא ס"ל כרבנן דהתם, מ"מ לשיטת הרמ"ה עצמו קשה, דמתוך דברי הרמ"ה בחי' גבי מאי דפריך הש"ס ולר"מ יכיר ל"ל, נראה דלא ס"ל כפי' רשב"ם, שהרי כתב וז"ל, ומקשינן ולר"מ דאמר אדם מקנה דשלב"ל ולגבי בכור סבירא ליה כרבנן אשתכח דאפילו בנכסים הבאים לאחר מכאן נאמן האב משום מיגו עד כאן לשונו, הרי דסבירא ליה דעיקר הקושיא היא אם נאמר דרבי מאיר ס"ל כרבנן לשיטתיה יכיר למה לי, ולפי זה הוה מצי לאקשויי בסדר זה לרבי יוחנן בן ברוקא, ולר"י בן ברוקא אי סבירא ליה כרבנן יכיר למה לי: תם ונשלם שבח לאל בורא עולם:
סוף הספר