מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות פג ס"ק א
מתני' [נא, ב] ואינו נוטל בשבח ולא בראוי כבמוחזק:
ואמרינן בגמרא [נב, א] ואינו נוטל בשבח דכתיב בכל אשר ימצא לו, ואמאי דקתני בסיפא דמתני' וכולם אינם נוטלים בשבח אמרינן בגמרא [נב, ב] לאתויי שבחא דממילא, ונראה דסתם לן תנא הכא כרבנן דפליגי ארבי, וס"ל דאפילו בשבחא דממילא אינו נוטל כדאמרינן בפ' יש נוחלין (דף קכ"ד ע"א), דפליגי רבנן ורבי דלרבי נוטל שבחא דממילא ולרבנן אינו נוטל. ואמרי' התם מ"ט דרבנן א"ק לתת לו פי שנים מתנה קרייה רחמנא, מה מתנה עד דמטיא לידיה אף חלק בכורה עד דמטיא לידיה וכו', ורבי דכתיב לתת לו פי שנים מקיש חלק בכור לחלק פשוט וכו', ורבנן הא כתיב פי שנים ההוא למיתבא ליה אחד מצרא ע"כ, ופי' רשב"ם וז"ל, עד דמטיא לידיה דנותן ואינו יכול ליתנם לאחרים דאין אדם מקנה דשלב"ל עכ"ל, וכן פי' בעליות דר"י, וכן פי' הראב"ד הביא דבריהם בס' אסיפת זקנים וכ"כ הרמ"ה בחי' לבתרא כ"י, וי"מ מה מתנה עד דאתא לידיה דמקבל מתנה אף חלק בכורה עד דמטא לידיה, לפיכך אינו נוטל בשבח נכסים קודם חלוקה ולא אמרינן ארעא דידיה אשבח כמו שאנו אומרים בחלק פשוט, כמו שהביא פי' זה רבינו יונה בעליות וכן פי' הר"ן ז"ל הביא דבריו בס' אסיפת זקנים שם בפ' י"נ גבי הא דאמר רב הונא בכור שמיחה מיחה (בד' קכ"ו ע"א) יעו"ש:
וצריך להבין דלפי פי' רשב"ם ודעימיה א"כ אמאי איצטריך קרא דאשר ימצא לו למעט ראוי, ובפרט למאי דאמרינן לקמן בשמעתין ובפרק י"נ (דף קכ"ד ע"ב) תני רמי ב"ח בשאר ספרי דבי רב בכל אשר ימצא לו פרט לשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהם וכ"ש שבח שהשביחו יורשין וכו', דבשלמא לפי' הר"ן ודעימיה הא דרבנן ס"ל דאפי' בשבח דממילא אינו נוטל מקרא דאשר ימצא לו הוא, דמיניה ממעטינן כל דבר שלא זכה בו אביו בחייו ולא היה מצוי אצלו, אלא דאיצטריך קרא דלתת לו לומר דמתנה קרייה רחמנא דבלא"ה לא הוה ממעט שבח דממילא, דאיכא למימר ארעא דידיה אשבח וזוכה בשבח שלא מכח ירושת אביו, אבל לפי' רשב"ם דעד דמטי לידיה דנותן קאמר אמאי איצטריך קרא דאשר ימצא לו, כיון דמקרא דלתת לו י"ל כל מיני ראוי, דבין אם נפלו לו לאביו נכסים בירושה לאחר מיתה ובין שבח ובין מלוה כיון שלא הגיע ליד אביו בחייו לא היה יכול ליתנם במתנה דאין אדם מקנה דשלב"ל: ונראה דהדבר פשוט דכיון דאיפסיקא הלכתא בפרק י"נ (דף קכ"ו ע"ב) דיש לבכור קודם חלוקה, ואם מכר או נתן חלק בכורה קודם חלוקה מעשיו קיימים, א"כ עכצ"ל דמשעת מיתת אביו זכה הבכור בחלקו, ועל כרחך מאי דאמרינן דיכול לומר איני נוטל ואיני נותן אפילו לרבנן כמ"ש רשב"ם [בדף קכ"ד ע"א] דנפ"ל מדכתיב לתת לו, דממלת לו נמי נשמע דדין מתנה יש לו דעד דאתי ליד מקבל, היינו משום דגלי קרא דלענין שבח אין זוכה הבכור עד שעת חלוקה, דאע"ג דזכה לענין אם מכר או נתן, לענין שבח לא חשיב ליה כזכה לומר ארעיה אשבח, דכיון דלדבר זה דשבח לא זכי עד שעת חלוקה יכול לומר נמי איני נוטל ואיני נותן, אבל בלא"ה כיון דיש לבכור קודם חלוקה לכל הדברים אין סברא לומר דיכול לומר איני נוטל ואיני נותן, ומאי דדרשינן מקרא דלתת לו דאינו נוטל בשבחא דממילא היינו מדקרייה רחמנא מתנה דמה מתנה עד דמטי לידיה דנותן וכו' דחדית לן קרא דכל דבר שלא היה יכול האב ליתנו בתורת מתנה אין הבכור נוטל פי שנים, ומינה יש ללמוד דאין בכור נוטל בשבח כיון דלא היה יכול ליתנו האב, וע"כ איצטריך קרא דלתת לו, דאי מקרא דאשר ימצא לו ל"ש למעט שבחא דממילא דאף דאינו מצוי בשעת מיתת אביו מ"מ הוא אינו נוטל מכח ירושה אלא מכח דארעיה אשבח, דמשעת מיתה זכה בחלקו דיש לבכור קודם חלוקה, והו"א דזוכה הבכור משעת מיתה לכל דבר. והא אין לומר דלישתוק קרא דאשר ימצא לו וכל מיני ראוי ממעטינן מקרא דלתת לו דלכל מיני ראוי אין האב יכול ליתנם במתנה, די"ל דאי לאו קרא דאשר ימצא לו דילפי' מינה כל מיני ראוי גמור, הו"א דקרא דלתת בא למעט ראוי גמור, כגון אם נפלה ירושה לו אחר מיתה או שבח ששבחו היורשים או אפילו מלוה ביד אחרים דכל זה ממעט כיון דאין ביד אביו ליתנם, אבל בשבח דממילא אין למעט די"ל דארעיה אשבח ואינו זוכה מתורת ירושה דיש לבכור קודם חלוקה, לכן איצטריכו תרי קראי ובא זה ולמד ע"ז, דכיון דמקרא דאשר ימצא לו כבר ממעטינן כל מיני ראוי גמור, ע"כ קרא דלתת לו בא למעט אפילו שבחא דממילא:
איברא דאכתי קשה דכיון דקי"ל דיש לבכור קודם חלוקה, נימא דאפילו לענין שבח נמי זכה בחלקו משעת מיתת אביו וארעיה אשבח, וקרא דלתת לו לא בא למעט אלא אם היה לו מלוה ביד אחרים, דלפי' רשב"ם ודעימיה ע"כ הא דאין הבכור נוטל פי שנים במלוה [ב"ב קכד, ב] היינו משום דלא היה יכול האב ליתנה במתנה, דאפי' מלוה בשטר דקי"ל דנקנה השטר בכתיבה ומסירה היינו מדרבנן, אבל מן התורה אין קנין לשטרות וכמ"ש רבינו יונה בשמעתין הביא דבריו האסיפת זקנים, וכ"כ הרמ"ה בחידושיו כ"י, דטעם מלוה הוא מפני שאינו יכול ליתנה במתנה ונפ"ל מקרא דלתת לו, דאי מקרא דאשר ימצא לו אין למעט מלוה דמצוי לאביו מקרי, וא"כ י"ל דלא איצטריך קרא אלא למלוה אבל בשבח נוטל מטעם דארעיה אשבח כיון דיש לבכור קודם חלוקה. לכן נראה לפי' רשב"ם ודעימיה סוגיא דהכא אתיא כמ"ד אין לבכור קודם חלוקה, דלכל דבר אינו זוכה הבכור עד שעת חלוקה, וא"כ י"ל מקרא דלתת לו פי שנים בין שבח ובין מלוה דשניהם שקולים הם כיון דשניהם כמצווים חשיבי ולא נפקי מקרא דאשר ימצא, ואיצטריך קרא דלתת לו וקרא דאשר ימצא לו ללמד זה ע"ז ע"ד בא זה ולמד ע"ז, דאי לא כתיב אשר ימצא לו הו"א דקרא דלתת דממעט כל דבר שלא היה יכול ליתנו במתנה היינו בכל מיני ראוי גמור, אבל בשבח ומלוה דאינם ראוי גמור לא קפיד קרא, אבל השתא דכתיב אשר ימצא לו למעט ראוי גמור ע"כ קרא דלתת איצטריך למעט שבח ומלוה:
איברא דזה דוחק דאילו היה כתיב קרא דלתת לו לבד כיון דעיקר קרא ממעט כל דבר שאינו ניתן במתנה ולא קפיד על דבר מצוי, מאיזה טעם היינו אומרים דלא מיעט כי אם ראוי גמור כיון דשבח ומלוה נמי אינו ניתן במתנה, וא"כ אמאי איצטריך קרא דאשר ימצא לו. אשר ע"כ נראה דקרא דאשר ימצא איצטריך לדידהו למעט ראוי שהיה אפשר לאביו ליתנו במתנה, וכגון בממון שנתן לו לאביו מתנה דייתיקי, דהיינו שהתנה הנותן מהיום אם לא אחזור בי עד אחר מיתה, ומת אביו המקבל בחיי הנותן ואח"כ מת הנותן ולא חזר בו כל ימי חייו, דבכה"ג זוכה המקבל משעה ראשונה כיון שלא חזר, ואילו היה רוצה אביו המקבל ליתנה במתנה בחייו לאחר מתנתו מתנה, כיון דלמפרע הוא זוכה משעה ראשונה ואיגלאי מילתא דבשעת מתנה שלו היתה, אבל הבכור אינו נוטל בה פי שנים באותם נכסים דממעטינן להו מקרא דאשר ימצא לו, דבכה"ג ראוי הוא כיון דביד הנותן לחזור בו ומפקיע מתנתו, וכל שיש צד שיכול להפקיע זכותו ראוי הוא. וכיוצא לזה כתבו רבינו יונה ז"ל ושאר מפרשים בהדיא [קכה, ב] דנכסי לסבתא ובתרא לירתאי וכו', דאע"ג דהאומר ואחריך לפ' כאומר מעכשיו דמי וכאילו אמר בפירוש מה שתשאר אחריך יקנה פ' מעכשיו, עכ"ז אמרי' דחשיב ראוי אצל הבעל כיון דאי קדים סבתא וזבנא זבינא זביני, וכיון דביד הסבתא שלא לשייר מהנכסים כלל הוי ראוי ואין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק, וא"כ ה"ה בנדון זה דכיון דביד הנותן לחזור בו להפקיע זכותו אם לא חזר בו ראוי מקרי: ודע דלכאורה נראה דלפי פי' רשב"ם ודעימיה יש ללמוד דבנכסים שנתנו לאביו ע"מ שלא יתנם במתנה לאחרים אין הבכור נוטל פי שנים בהם, כיון דלא קרינן בהו לתת לו דהא אין ביד אביו ליתנם במתנה, דאם יעבור על התנאי ויתנם תתבטל המתנה למפרע. דבהכי ניחא לי ההיא דאמרינן בפ' יש נוחלין (דף קכ"ז ע"ב) דפריך התם לרבנן יכיר ל"ל, ומשני בצריך היכרא, ופריך לא יהא אלא אחר אילו בעי למיתב ליה מתנה מי לא יהיב ליה, ומשני ל"צ בנכסים שנפלו לו לאחר מכאן, ופריך ולר"מ דאמר אדם מקנה דשלב"ל יכיר ל"ל, בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס. דלכאורה קשה דתיפוק ליה דאפילו בנכסים שכבר יש לו איצטריך יכיר, וכגון בנכסים שנתנו לו ע"מ שלא יתנם במתנה אפי' לבניו, דבכה"ג ליכא מיגו דהא לא מצי יהיב מתנה, אך לפי האמור א"ש דבכה"ג אין הבכור נוטל פי שנים כיון דאביו ל"מ יהיב מתנה, ולא נ"מ במאי דנאמן האב לומר זה בני בכור לנכסים אלו. אך קשה דא"כ אמאי משני הש"ס דנ"מ לנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס, הא כיון דבעודו גוסס לאו בר הקנאה הוא ול"מ יהיב מתנה, א"כ אין הבכור נוטל פי שנים באותם נכסים דלא קרינן בהו לתת לו דעד דמטו ליד האב בשעה שיכול ליתן בעינן, ומאי נ"מ מקרא דיכיר:
וע"כ צ"ל דלא אמרינן דמתנה קריה רחמנא אלא לענין גוף הנכסים, דאם הנכסים מצד עצמם אינם ראוים ליתנם במתנה אינו נוטל פי שנים, אבל כשהנכסים מצד עצמם ראוים ליתנם במתנה אלא דהנותן אינו ראוי ליתן לו אמרינן הכי, דאטו אם היה האב חרש שאין מתנתו מתנה נאמר שאין הבכור שלו נוטל פי שנים, וכן אם היה הבכור קטן למ"ד דאין זכיה לקטן מן התורה אפילו בדעת אחרת מקנה, והא דזכין לקטן נמי ע"י אחר הוי מדרבנן נאמר דבכור זה לא יטול פי שנים, אלא עכצ"ל דלא אמרו דרשא זאת כי אם כשגוף הנכסים אינם ראויים ליתנם, אבל אם מצד הנותן והמקבל א"א ליתן מתנה לית לן בה, ובאמת צריך ליתן טעם דמ"ש כיון דקרא כתיב לתת לו ללמדנו דאם יכול ליתן לו במתנה נוטל פי שנים ואם לאו לא, ואם כן מה לי אם המניעה מצד הנכסים עצמם ומה לי אם המניעה מצד הנותן והמקבל:
אשר ע"כ נראה דלזה איצטריך קרא דאשר ימצא לו לראוי, דאי הוה כתיב קרא דלתת לו לבד היינו ממעטין נמי אפילו נכסים שנמצאו לאביו משעת מיתה, וכגון בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס או שהיה אביו חרש דלאו בני הקנאה נינהו, וכן בנכסים שנתנו לו על מנת שלא יתנם במתנה, כיון דקרא דלתת לו לא קפיד אלא שיהיה ראוי ליתנם במתנה, אבל השתא דכתיב קרא דאשר ימצא לו דגלי לן קרא דקפיד רחמנא לענין פי שנים שיהא דבר מצוי לאביו לאפוקי ראוי, א"כ בקרא דלתת לו נמי אמרי' דאין עיקר ההקפדה על ענין שיהא ראוי למתנה, אלא עיקר ההקפדה שיהיה מצוי לאביו, ושינה קרא דלתת לו לאשמועינן דאפילו דבר שאינו ראוי גמור כמו שבח ומלוה אינו נוטל. ואם כן נמצא דאפי' בנכסים שנתנו לו לאביו ע"מ שלא יתנם במתנה נוטל פי שנים, וכן כל דבר שהיה מצוי בחיי אביו אף דאינו ניתן במתנה נוטל פי שנים: ואולם אכתי יש לדקדק דלמאי דפריך הש"ס לרבנן, היקשא דפי שנים דמקיש חלק בכורה לחלק פשוט ל"ל, אמאי לא משני דאיצטריך קרא לנכסים שהיו מצויים בחיי אביו אלא שלא היה יכול ליתנם במתנה כאופן הנז"ל, כי היכי דלא לימא דקפיד קרא דלתת לו אפילו בנכסים שהיו מצויים בחיי אביו, דכל שלא היו ראויים ליתנם במתנה אינו נוטל פי שנים, וההיקש איצטריך ללמד דלא ילפינן מקרא דלתת כי אם דוקא דבר שאינו מצוי כל כך בחיי אביו כשבח ומלוה, ואמאי לא אשכח הש"ס לרבנן דאיצטריך היקשא כי אם דוקא ללמד דיהבינן ליה אחד מיצרא: