מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות פב ס"ק ב
והנה הר"מ בפ"י מהלכות בכורים דין ח' כתב וז"ל, המפריש ראשית הגז ואבד חייב באחריותם עד שיתן לכהן, וכתב הרב משנה למלך שם וז"ל, הא דכתב רבינו לעיל גבי מתנות כהונה דאם עבר ואכלן דפטור משום דהוי ממון שאין לו תובעין, שאני התם דהמצוה היא בדבר מיוחד וכיון שנאבד אין כאן אלא חיוב דמים, אבל הכא דאכתי מצי לקיים המצוה לא נפטר מטעם ממון שאין לו תובעים, ולפי זה נראה דאם נאבדה כל הגיזה פטור דהא א"א לקיים המצוה ואין כאן אלא חיוב דמים וממון שאין לו תובעין הוא עכ"ל, וכיוצא לזה כתב רש"ל בפרק ראשית הגז [סי' ו'] ליישב דעת הר"מ יעו"ש. ואין להקשות דכיון דבפדיון הבן מטעם זה דהמצוה אינה בדבר מיוחד לא הוצרך הרמב"ם להביא דין זה דחייב באחריותם דדבר פשוט הוא, א"כ בראשית הגז דהמצוה היא על כל הגיזה ואינה בתחלת הגיזה בלבד א"כ פשיטא דחייב באחריותו ואמאי הוצרך הרמב"ם לאשמועי' דין זה, דכבר כתב הרמב"ם בפרק עשירי מהלכות בכורים דין ט"ו וז"ל, ראשית הגז מצותה בתחלה ואם הפריש בין באמצע בין בסוף יצא ע"כ, וא"כ כיון דלכתחלה מצותה בתחלה אם הפריש בתחלה אין בידו לחזור בו וליתן באמצע או בסוף לכתחילה, וכיון שכן משעת הפרשה נעשה ממון כהן, משא"כ בפדיון דברשותו הוא לחזרה דאם רוצה להוציא אותם חמש סלעים וליתן אחרים תחתיהם רשאי, ומשו"ה אחר שהפריש חשיב כאילו לא הפריש ומשו"ה פשיטא דחייב באחריותו: ועל דין זה דראשית הגז יל"ע דעלה דתנן בר"פ ראשית הגז [חולין קלה, א] חומר בזרוע ולחיים והקבה מראשית הגז, פריך הש"ס (בדף קל"ו ע"ב) וליתני חומר בראשית הגז שנוהג בטרפות משא"כ במתנות, ומשני הא מני ר"ש היא יעו"ש, ואם איתא אכתי קשה דליתני חומר בראשית הגז דאם הפריש חייב באחריותו משא"כ במתנות דאם אבדו אינו חייב באחריותם, ולפי דברי רש"ל והמ"ל הנזכר אין כאן קושיא כלל, דאין זה חומרא בראשית הגז משא"כ במתנות, דבראשית הגז נמי אם הוא כעין מתנות דכשנאבדו הוא חיוב דמים בעלמא בראשית הגז נמי פטור דאם נאבדה כל הגיזה דאינו אלא חיוב דמים פטור והוא פשוט:
והנה ראיתי להרדב"ז בתשובות החדשות בלשונות הר"מ דף ס"ח ע"ג [ח"ה סי' אלף תקמ"ח], שעמד על דברי הר"מ במ"ש דראשית הגז חייב באחריותו, והעלה שם בתשובה דהצען של דברים כך הם, דכל שמכוין להפקיע עצמו מן מצות מתנות כהונה כגון שאכלן או מכרן או שצבע את הצמר וקנאו בשינוי שוב אינו משלם, שהרי רצה להפקיע עצמו מהמצוה ויכול להפקיע עצמו באחד מהדרכים כאלו כיון שהוא ממון שאין לו תובעין, ואע"פ שעבר שוב אין המצוה מוטלת עליו, אבל היכא שלא רצה להפקיע עצמו מהמצוה אלא שאנסו בית המלך את גורנו בחובו עדיין המצוה מוטלת עליו, והשתא ניחא מ"ש הרב ז"ל דהמפריש ראשית הגז ואבד חייב באחריותו, כיון שהוא לא גילה בדעתו שרוצה להפקיע עצמו מן המצוה עדיין המצוה מוטלת עליו וחייב באחריותן עכ"ל. מפורש יוצא מדברי הרב דאפי' בנאבדה הגיזה כולה חייב באחריותה וכן במתנות כהונה, אף שהמצוה היא בדבר מיוחד ובנאבד אין כאן אלא חיוב דמים, כל שהוא לא גילה בדעתו שרוצה להפקיע עצמו מן המצוה עדיין מוטלת עליו המצוה וחייב:
וקשה שהרי הר"מ פסק בפי"ב מהל' בכורים [ה"ה] כרבנן דהמפריש פדיון פטר חמור ומת אינו חייב באחריותו יעו"ש, ואמאי אפילו במתנות כהונה הזרוע והלחיים והקבה וכו' דהוי בדבר מיוחד אם נאבדו ולא כיון להפקיע עצמו מן המצוה חייב, כ"ש בפדיון פטר חמור עצמו שאינו על דבר מיוחד כי אם שמכל נכסיו חייב לפדותו, דודאי אם מת השה שהפריש דבהכי לא כיון להפקיע עצמו מהמצוה דחייב באחריותו וחייב ליתן לו שה אחר, ולפי דברי הרב מ"ש בזה שאינו חייב באחריותו. וי"ל דכלל זה לא נאמר אלא במתנות כהונה דכתיב בהם נתינה כמ"ש מרן הכ"מ, דטעמא דראשית הגז דחייב באחריותו משום דכתיב ביה נתינה ראשית גז צאנך תתן לו וסתם נתינה לא חשיבא נתינה עד שיגיע ליד הכהן, משא"כ בפטר חמור דליכא לשון נתינה כלל, ולרבי אליעזר דווקא חייב באחריותו משום דילפינן מבכור אדם דכתיב ביה יהיה לך אך פדה תפדה, אבל לרבנן דלא ילפינן מבכור אדם כיון דלא כתיב נתינה אינו חייב באחריותו: