מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות פא ס"ק ז
עוד יל"ע בשמעתין [נא, א] דאמרינן בפ' כל שעה (דל"ה ע"ב) עלה דמתניתין דאין יוצאין במצה של הקדש שלא נפדה, דפריך פשיטא ומשני לעולם דנפדה ומאי לא נפדה שלא נפדה כהלכתו שחללו על הקרקע יעו"ש, וכיוצא לזה אמרינן בפ"ז דברכות [מז, ב] גבי מתניתין דאין מזמנין בהקדש שלא נפדה, דפריך פשיטא ומשני הכי, וכן נמי אמרי' בר"פ י"ח דשבת [קכח, א] עלה דמתני' דאין מפנין הקדש שלא נפדה, ופריך פשיטא ומשני הכי יעו"ש, הרי דבג' מקומות נקט התנא הקדש שלא נפדה דמשמע שלא נפדה כלל והוא פשוט ומוקמינן להו דלאו בהקדש גמור עסקינן, אלא בהקדש שנפדה ולא נפדה כהלכתו דפדאו בקרקע וקמ"ל תנא דהקדש שפדאו בקרקע אנו פדוי, וא"כ ה"נ אמאי הוצרך להגיה מתני' דלא הקדשות באלו קתני, בהיות שאפשר לפרש כדקתני דאפדיון הבן קאי שלא יפדה בהקדשות, ומיירי בהקדש שנפדה בקרקע או בעבדים ושטרות, וקמ"ל נמי תנא הכא כמו שהשמיענו תנא בהנהו מתני' הנז"ל דאינו פדוי בהקדש ומשו"ה אין בנו פדוי. וי"ל דלעולם אין כוונת הש"ס להגיה מתני' ולומר דלא הקדשות באלו קתני, דלעולם דלא בהקדשות קתני וקאי אפדיון הבן דלא יפדה בהקדשות, אלא דכיון דלענין פדיון הבן ליכא שום רבותא, דאם הוא הקדש גמור פשיטא דאין בנו פדוי ואם נתחלל ההקדש פשיטא דבנו פדוי, ועיקר החידוש על הקדשות עצמם הוא דחדית לן תנא דאם פדה את הבן בהקדשות שנפדו באחת מאלו לא יצאו לחולין דהקדש אינו נפדה בקרקע ואחד מאלו, והו"ל כאילו אמר התנא אין פודין הקדשות באלו, כיון דעיקר החידוש על פדיון הקדשות הוא ולא על פדיון הבן ודו"ק:
ועל מאי דתנן [נא, א], כתב לכהן שהוא חייב ליתן ה"ס חייב ליתן לו ובנו אינו פדוי, ואמרי' בגמ' [נא, ב] אמר עולא ד"ת בנו פדוי ומ"ט אמרו אין בנו פדוי גזירה שמא יאמרו פודין בשטר, בענין זה עיין מה שהארכתי בספר תוס' דרבנן באות פ' פדיון הבן [סי' רס"ו] יעו"ש: