מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות פא ס"ק ו
עוד י"ל דהו"מ למימר דולא בהקדשות דקתני מתניתין [נא, א], לאו על הקדשות גמורים דוקא אתא לאשמועינן דהא פשיטא דלאו דידיה נינהו, אלא על מה שנכלל נמי בכלל הקדשות אתא לאשמועינן, והיינו פסולי המוקדשין דקדם הקדשן למומן, דקי"ל דהמקדיש בהמה תמימה ואח"כ נפל בה מום דאחר שתפדה הרי היא כהקדש לכל דבריה, דפטור מן המתנות ומן הבכורה ואסור בגיזה ועבודה ואין לה אלא היתר אכילה כדאמרי' בבכורות (דף י"ד ע"א) ובפרק הזרוע [קל, א], ופשיטא דכיון דאפי' אחר הפדיון הרי היא כהקדש לכל דבריה נכלל בכלל מוקדשים דקתני מתני', ואהא אתא לאשמועינן דבהמה זאת אף דאחר פדיון דידיה היא ויש לו היתר אכילה בה, והו"א דאם פדה את הבן בנו פדוי, מידי דהוה לפודה פטר חמור בפסולי המוקדשין דקדם הקדשן למומם, דאמרי' בבכורות (די"ב ע"א) דאי לאו דכתיב בהו בפסולי המוקדשין כצבי וכאיל ומה צבי ואיל אין פודין אף פסולי המוקדשין אין פודין, מסברא הו"א דפודין מכיון דממונו הוא ויש לו היתר אכילה בה, וקמ"ל מתני' דאין פודין בפסולי המוקדשין בפדיון הבן נמי כדין פ"ח, דבפדיון הבן נמי איכא גילויא דקרא למעט, דהא דרשינן כלל ופרט וכלל ללמוד דמה הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו ממון וכו', ומינה נמי י"ל דמה הפרט מפורש בערכך כסף דאינו בפסולי המקודשין, דדין זה לא משכחת לה אלא בבהמה ולא בכסף, אף כל שאינו פסולי המוקדשין: וחקירה זאת יש לחקור נמי בההיא דר"פ מעשר בהמה [נג, ב] הנזכר, דפריך מוקדשים פשיטא לאו דידיה נינהו ומשני דמתני' ר"י הגלילי היא, ולפי האמור הו"מ למימר דאינו נוהג במקודשין דקתני מתני', לאו על מוקדשים גמורים דווקא אתא לאשמועינן, אלא על מה שנכלל נמי בכלל מוקדשים אתא לאשמועינן והיינו פסולי המקודשין, ואהא אתא לאשמועינן דבהמה זאת אף דאחר שפדה אותה דידיה היא אינו חל שם קדושת מעשר עליה, אף דקי"ל דמעשר חל בין על תם ובין על בע"מ, דיהיה קדש כתיב פרט לזו שכבר היא קדש והיא כקדש לכל דבריה, וכשם שפטורה ממתנות ומבכורה כך פטורה ממעשר:
הן אמת דאמרי' בפ' מעשר בהמה הנז' (דף נ"ה ע"ב) במתני' דאינו חייב במ"ב אלא הנולד לו ברשותו אבל אם לקח מאחרים או ניתן לו מתנה פטור, ומתבאר שם בגמרא [נו, א] דאפי' נולד ברשותו אם מכרו וחזר וקנאו פטור כיון שיצאו מרשותו, שהרי פריך הש"ס שם עלה דתניא איזהו אתנן שנכנס לדיר להתעשר זה שנתנו לה וחזר ולקחו ממנה דהא לקוח הוא ופטור, ומשני דמיירי בשנתן לה באתננה עובר במעי אמו דכיון דחזר ולקחו ונולד ברשותו חייב, אלמא דאם נתנו אחר שנולד אפי' חזר ולקחו לקוח הוא ופטור, וא"כ ה"ה בהקדש דכיון שכבר הקדישו חשיב כמכרו ואף שפדאו אח"כ לא עדיף מחזר וקנאו, וא"כ בלאו טעמא דהוי הקדש פטור דאפילו חולין גמורין בכה"ג פטור:
ואולם אכתי י"ל דהקדש ל"ח כמכירה, דמכירה מעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דשמעון מקרי, והרי יצאת מרשותו לגמרי ואין שם הבעלים עליה, משא"כ הקדש דאפי' הקדישה שם הבעלים עליה דאכתי קרבן ראובן מקרי, וכיוצא לזה אמרי' בפ' מרובה [עו, א] גבי הא דתנן גנב והקדיש וטבח, דפריך מ"ל מכרה להדיוט מ"ל מכרו לגבוה, ומשני דשאני הקדש ממכירה מטעם הנז' יעו"ש, ואפשר דה"ה הכא דלענין מעשר נמי הקדש לא הוי כמכירה וכאילו לא יצא מרשותו דמי:
ועוד אפי' אם נאמר דלענין מ"ב הקדש חשיב כמכירה, מטעם דשאני מ"ב דכיון דהוקש מ"ב לבכור בניך דמהיקש זה ילפינן מה בנך דליתיה בלקוח ומתנה אף מעשר כן, ומטעם זה אמרינן דאפי' אם מכרו וחזר ולקחו פטור דמה בנך דא"א שיצא מרשותך במכירה ומתנה דאין אדם יכול למכור וליתן את בנו כן מעשר, וא"כ ה"ה הקדש דדומיא דבנך בעינן ומה בנך דלא יצא מרשותך אפי' בהקדש דאין אדם מקדיש את בנו כן ה"ה מעשר, עכ"ז נוכל לומר דמתני' אתא לאשמועינן לענין פסולי המוקדשים כאמור, ומשכחת לה כשהקדישו בהיותו מחוסר זמן דהיינו בתוך ז' ימים ללידתו ונפל בו מום ופדאו בהיותו מחוסר זמן, דבכה"ג אפי' אם נחשוב הקדש כמכירה ויהא חשיב כמכרו וחזר וקנאו אכתי חייב במעשר, שהרי מתבאר בפ' הנז' דף הנזכר דלדידן דקי"ל דמחוסר זמן אינו נכנס לדיר להתעשר דין לקוח אינו חל על מחוסר זמן, דאפי' אם לקחו אחר שנולד כל שקנאו בהיותו מחוסר זמן חייב במעשר, ואע"ג דמח"ז אינו יכול להקדישו דאפי' לר"ש דאמרי' התם דס"ל דמחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר, מתבאר בבכורות (דכ"א ע"ב) דהיינו דוקא מעשר אבל שאר קדשים כו"ע מודו דל"מ מקדיש ליה מח"ז, וכמ"ש התוספות שם בד"ה אפי' מ"ז וכו', מ"מ היינו דוקא לכתחלה אבל אם עבר והקדישו קדוש, וכמ"ש התוס' בתמורה (די"ט ע"ב) ד"ה אף מחוסר זמן יעו"ש, ולפי"ז שפיר א"ל דנ"מ לאופן הנזכר דאפילו הקדישו מחוסר זמן חל ההקדש בדיעבד. ועוד דאפי' לכתחלה אפשר לומר אופן הנזכר, והוא כשהקדישו קודם שנולד, דקי"ל כר"י בתמורה (ד"י ע"א) דקדושה חל על העוברים, והתוס' שם בד"ה ואזדא ר"י וכו' בסוף הדבור הקשו, דאיך חל קדושה על העוברים דמשמע דאפי' לכתחלה מצי מקדיש ליה כיון דאסור להקדיש מח"ז לכתחלה, ותירצו דקודם שנולד מצי מקדיש ליה ומייתי ליה בבכורות מקרא יעו"ש, וא"כ שפיר א"ל דנ"מ כשהקדישו עובר וכשנולד נפל בו מום ופדאו בהיותו מחוסר זמן:
אשר עפי"ז אפשר ליישב דעת הר"מ דבפ"ו מהל' בכורות [ה"ב] פסק כמתני' [נג, א] דמעשר בהמה נוהג בחולין אבל לא במוקדשין, וק"ק דכיון דבגמ' [שם, ב] מוקמינן לה כר"י הגלילי דקדשים קלים ממון בעלים הם, והר"מ נראה דאינו פוסק כר"י הגלילי ממ"ש בפ"ד מהל' מעילה דין ח' וז"ל, המוכר עולתו ושלמיו לא עשה כלום ודין תורה שיחזרו המעות חולין כמו שהיו וכו' ע"כ, ומתבאר מתוך סוגיא דפסחים (דף צ' ע"א) הנז"ל דהא דקתני המוכר שלמיו דלא עשה כלום לא אתיא כר"י הגלילי, דלר"י שלמים הם ממון בעלים ושפיר יכול למכרם יעו"ש, וכיון דפסק הר"מ דאפילו שלמים לא עשה כלום ש"מ דל"פ כר"י הגלילי, ומאחר דלא קי"ל כוותיה למה הוצרך להביא הר"מ דין זה דאינו נוהג במוקדשים, כיון דלדידן דקי"ל דאפי' קדשים קלים לאו ממון בעלים הם פשיטא דאינו נוהג בהם מעשר בהמה כיון דלאו דידיה נינהו: אמנם לפי האמור י"ל דהביא דין דאינו נוהג במוקדשין דנ"מ לפסולי המוקדשין דקדם הקדשם למומם דנכללים בכלל מוקדשים ע"ד האמור לעיל, דאף דאחר פדיון בהיותו מחוסר זמן דידיה הוא וג"כ לא חשיב לקוח כאמור, עכ"ז אינו נוהג דין מעשר בו כיון דבלא"ה הרי הם כהקדש לכל דבריהם. ומאי דבגמרא לא אמרו הכי ליישב מתני', היינו משום דעדיפא להו לומר דרבותא דמתני' הוא ג"כ לענין מוקדשים גמורים ולא לענין פסולי המוקדשין דווקא, מדקתני סתם מוקדשים ולא קתני פסולי המוקדשים בפי'. ועוד דניחא ליה להש"ס לאוקומא כרבי יוסי הגלילי דבהכי אתיא מתני' אפילו כמ"ד דמחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר, דלמ"ד הכי הא אמרינן דלקוח אפילו אם לקחו מחוסר זמן פטור, וא"כ בפסולי המוקדשים כיון דאנו אומרים דהקדש חשיב כמכירה אפי' שפדאו בהיותו מחוסר זמן כמכרו וחזר ולקחו דמי ואפילו בחולין כה"ג פטור, אמנם הר"מ דפסק דמחוסר זמן אינו נכנס לדיר להתעשר הביא דין זה דאינו נוהג במוקדשים, ונ"מ לענין פסולי המקודשים שקדשם ופדאם ע"ד הנזכר. ועיין במ"ש הרב ל"מ בדין זה דמעשר, ולפי מ"ש דיש ראיה ברורה דהרמב"ם אינו פוסק כר"י הגלילי, דבריו צ"ע ודו"ק:
ועוד יל"ע בהך סוגיא דמעשר כאידך חקירה שחקרנו בשמעתין, דכבר כתבנו [לעיל או"ק ה'] דמשמעתא דנדרים (דכ"ט ע"א) מתבאר דאם אמר שור זה עולה שלשים יום כל דאמר לדמי קדושת דמים פקעה, וכתב הר"ן שם דשור זה עולה לדמיו קאמר כגון שהוא בעל מום דאם הוא תם קדיש קדושת הגוף, וא"כ י"ל דאם הקדיש בכה"ג לל' יום אשמועי' מתניתין דמ"ב אינו נוהג במקודשין, דהיינו אם הקדיש לזמן באופן הנזכר דההקדש וגבול הזמן הכל היה בתוך הימים שהוא מחוסר זמן, באופן שעבר גבול זמן ההקדש בהיותו מחוסר זמן, דקמ"ל דאם הפריש למעשר בתוך זמן ההקדש לא חל שם מעשר עליו דדבר הגורם לממון לאו כממון דמי ע"ד האמור, וי"ל ודו"ק, אך בשמעתין קשה אמאי לא משני הכי כאמור: