מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות עט ס"ק ב
והנה לא נתבאר בש"ס [נ, א] אם רב אשי קבלה מיניה דרב אחא הא דשלח לו לומר דלשדר ליה תלתא אחרינא דאוסיפו עלייהו, דאפשר דרב אשי לא ס"ל הכי ולא קבלה מיניה, דרב אשי ס"ל דאפילו בתר דאוסיפו עלייהו לא הוסיפו על ה' סלעים של בן, וכמ"ש שהוא סברת ר' חנינא [מט, ב] דאמר בשמעתין איסתריא סרסיא וכו', וכמ"ש מדברי רש"י והתוס' שם, וכמ"ש ראב"ן בספרו סימן נ"ז יעו"ש. וראיתי להריטב"א בחדושיו לקדושין (דף י"א ע"ב) עלה דאמרינן מאי קמ"ל תנינא ה' סלעים של בן וכו' שכתב וז"ל, תמיה מלתא אמאי לא עריב ה' סלעים של בן בהדי אידך ועבד מיניה מימרא באנפי נפשה וכו', ומורי נר"ו תירץ לי דמשום דאמרינן התם בבכורות שהוסיפו על כל השקלים האלו חוץ משקלים של פדיון הבן מני ליה הכא באנפי נפשה ונכון הוא עכ"ל. ולכאורה נראה דמשמעתין נראה איפכא, דר"א שדר ליה לומר לר"א דלישדר ליה ההוא טופיינא דבתר דאוסיפו עלייהו, ועוד דר"י אמרינן בשמעתין בפי' דס"ל דה"ס של בן הוו עשרים דינרין בתר דאוסיפו עליהם, ואיך כתב בפשיטות שלא הוסיפו על השקלים של פדיון הבן. וע"כ צ"ל דס"ל דמדלא מייתי הש"ס שקבלה מיניה ר"א, ש"מ דר"א עמד בסברתו ולא קבלה מיניה, וה"ט דס"ל דעל כל השקלים הוסיפו חוץ משל פדיון הבן והלכתא כרב אשי דהוא בתרא. אלא דק"ק בדברי הריטב"א דאמאי לא הקשה לתי' רבו לומר דהתינח לר"א אבל לרב אחא ור"י דס"ל אפכא דאף על של פדיון הבן הוסיפו מאי איכא למימר:
ועוד יל"ע דרבו של הריטב"א הוא הרשב"א ואיך אפשר דס"ל הכי דבשקלים של בן לא הוסיפו, מאחר שרבינו הגדול הרמב"ן רבו לא ס"ל הכי, דמפורש יוצא בדבריו בשמעתין דס"ל דאפי' בשקלים של בן הוסיפו, ולענין הלכה ס"ל הכי, באופן דדברי הריטב"א תמוהים, ובפרט במה שכתב בפשיטות דאמרינן התם בבכורות שהוסיפו על כל השקלים חוץ משקלים של בן כאילו הוא דבר מוסכם בגמ', ועינינו הרואות דבמחלוקת שנוי, אף במונח דרב אשי לא קבלה מרב אחא מה שאין נראה כן מפשט הגמרא. ומלבד דרבינו הרמב"ן הכי ס"ל, כ"נ שהוא סברת רוב הפוסקים ראשונים ואחרונים, וכ"כ רע"ב במתני' [מ"ז] וז"ל, השקל האמור בתורה היה בימי משה משקל ג' מאות ועשרים גרגירי שעורה, ובבית שני הוסיפו עליו והעלוהו למשקל ג' מאות ופ"ד שעורים, וכן מונים היום לה"ס של בן, נמצאו ה"ס משקל אלף וט' מאות ועשרים שעורות עכ"ל, וכ"כ הרא"ש בפסקיו [סי' ט'] וז"ל, נמצא ה"ס משקל אלף וט' מאות ועשרים שעורים כסף עכ"ל, הרי שכתב המשקל של עכשיו שכתב רע"ב ז"ל, ועיין בתשב"ץ בח"ג סי' רכ"ו שכתב דכן כתבו הראשונים והאחרונים ודבר מוסכם הוא שה"ס של בן הוו עשרים דינרי כמו שהוא הסלע בתר דאוסיפו עליהם יעו"ש, והרואה יראה דהריטב"א בשם רבו נראה דחולק ע"ז ודו"ק:
איברא דק"ק על רבינו והרא"ש, דמאחר דרב אשי היה סבור דלא הוסיפו על שקלים של בן, ור"א קאמר ליה דאוסיפו גם לשקלים של בן, איך לא ביארו לומר דר"א ל"פ אסברת רב אחא, דאף דמעיקרא היה סובר דלא אוסיפו מ"מ מכד שמעה מר"א קבלה מיניה, כיון דבגמרא אין שום גילוי אי קבלה מיניה או לא, ופשיטא דאי לא קבלה מיניה הלכתא כרב אשי דהוא בתרא. ובשלמא לדעת הרא"ש היינו יכולים לומר דגריס בש"ס לישדר לן מר תלתא אחריני דאוסיפו עלייהו ושדר ליה, דהכי נראה שהיא גירסת התוס' בפ"ק דכתובות (דף י' ע"א) ד"ה ונותן לה ממעות קפוטקיא יעו"ש, אבל לרבינו הרמב"ן שהביא הגירסא כמו שהוא לפנינו דל"ג ושדר להו, אמאי לא ביאר זה, כיון שאינו כ"כ פשוט דרב אשי קיבל דברי רב אחא, דהדבר שקול דאפשר דרב אשי לא קבלה מיניה, ומנין יש לנו לומר שהוא פשוט דקבלה מיניה והודה לדברי רב אחא. וי"ל דס"ל לרבינו דכיון דאמרינן התם דר"י כרב אחא ס"ל, וגם רב אסי במאי דקאמר מנה צורי במנה של צורי נראה דס"ל הכי, וכמ"ש מדברי רש"י והתוס' שם, ובדברי ראב"ן בסי' הנזכר, אי לאו דרב אשי מסכים עמהם לא הוה שתיק הש"ס לומר לנו דלא קבל סברת רב אחא ולא שדר ליה, כיון דנ"מ לענין הלכה דהלכה כבתראי, אלא עכצ"ל דמעשה שהיה כך היה דקבל דבריו רב אשי ושדר ליה, ולא הוצרך הש"ס לפרש זה דמסתמא לא פליג ר"א אר"י ורב אסי דס"ל כרב אחא:
וראיתי בס' אסיפת זקנים בפ"ק דכתובות על דף י' ע"א שהביא שם בדף מ"ט של הספר בסוף ע"ד משם תלמידי ר"י שכתבו וז"ל, ואין זה נכון דבתוספתא משמע בהדיא דבאונס ומפתה אינו נותן התוספת שהוסיפו בשקלים, וכתובה מאונס ומפתה נפקא, וכי היכי דבהני אינו נותן התוספת ה"נ בכתובה עכ"ל. ועיקר תוספתא זאת שהזכירו תלמידי ר"י בקשתיה ולא מצאתיה בשום מקום לא בכתובות ולא במקומות אחרים דשייכי לזה. ואולם נראה דמסתמא כיון דאונס ומפתה אינו נותן התוספת, הכי נמי באידך דקתני במתניתין בשמעתין, ל' של עבד וק' של מוציא שם רע בהדי דאונס ומפתה, ה"ה דדינייהו כדין אונס ומפתה כיון דבחדא מחתא מחתינהו, וא"כ הוא האמת י"ל מה שהקשה הריטב"א בחידושיו לקדושין דאמאי לא עריב ה"ס של בן בהדי אידך ועבד מינה מימרא באנפי נפשה, דהא מפורש יוצא מדברי תלמידי ר"י שם דבה"ס של בן נותן התוספת, וא"כ הוצרך תנא למעבד חלוקת ה"ס של בן מימרא באנפי נפשה, כיון דחלוקה זאת אינה שוה לאידך דקתני התם, דבה"ס של בן נותן התוספת משא"כ באחריני, והוא ממש היפך תי' הריטב"א, דאדרבה בה"ס של בן נותן התוספת ובאחריני אינו נותן התוספת:
איברא דאם תוספתא הנזכר בדברי תלמידי ר"י היא אמיתית, יש להקשות שהרי כתב רש"י בשמעתין [נ, ב] גבי הא דאמר ר"י א"ר אסי כל כסף האמור בתורה סתם כסף צורי וז"ל, היכא דכתיב שקל הוי סלע צורי דהוא ד' דינרין וכו', הרי דכללא כייל לדעת רש"י דבכל המקומות הסלע ד' דינרין דהיינו בתר דאוסיפו, ואם איתא דאונס ומפתה אינו נותן התוספת איך אמרינן דכל כסף האמור בתורה הוא הסלע ד' דינרין, ומדברי הר"מ בפ"א מהל' שקלים דין ב' מתבאר דאונס ומפתה ומוציא ש"ר ול' של עבד כולם משלמים התוספת אשר הוסיפו חכמים על השקל יעו"ש, דלא כהך תוספתא. ואדרבה לע"ד מדברי התוספתא בשלהי כתובות [פי"ב הי"ד] נראה היפך דברי תלמידי ר"י ז"ל, דאמרי' התם בזה הלשון, ה"ס של בן ל' של עבד נ' של אונס ושל מפתה וק' של מוציא ש"ר כולם אע"פ שהם בבבל גובה עליהם כסף ארץ ישראל, כסף שדברה התורה בכל מקום זה כסף צורי, איזה כסף צורי זה כסף ירושלים ע"כ, הרי דהתוספתא כלל לכולם בהדי ה"ס של בן ובחדא מחתא מחתינהו דנראה דדינם שוה לענין הפרעון, וכיון דלענין ה"ס אמרינן דנותן התוספת ה"ה בכולם, וע"כ צ"ל דמתניתין דלא עריב להו ועבד לה"ס של בן מימרא בפני עצמו לאו דוקא, ואפשר דמשו"ה לא עריב להו שלא לערב דבר מצוה בהנך כולם שהם עבירה: