אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות עט ס"ק א

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות עט ס"ק א

אות עט

מתני' [מט, ב] חמש סלעים של בן וכו'. ואמרינן בגמרא [נ, א] רב אשי שדר ליה שיבסר זוזי לר"א בריה דרבינא בפדיון הבן וכו', מהך עובדא דר"א יש ללמוד יכול לפדות ע"י שליח ודלא כמ"ש מור"ם בי"ד סימן ש"ה [סע' י'] משם הריב"ש [סי' קל"א] דאין האב יכול לפדות ע"י שליח יעו"ש, שהרי אמרינן דשדר ליה לר"א שיבסר זוזי בפדיון הבן, דנראה דע"י שליח שלחם, וכיון דעיקר מצות הפדיון היא בעת נתינת ה' סלעים ליד הכהן וזו נעשה ע"י שליח ש"מ דפודין ע"י שליח: דאין לדחות ולומר דהכא מיירי שמקודם זה כבר קיים המצוה על ידו, אלא שמחמת שלא היו לו מעות מזומנים נתן לר"א משכון, ואח"כ שלח לו שיבסר זוזי לפדות המשכון, דהא ליתא דבנתינת המשכון אין בנו פדוי דבעינן נתינה אלימתא, וכמ"ש הרב בני יעקב בדף ק"ד, וכ"כ שם משם רבו דאם נתחייב לכהן ה' סלעים ונתן עליהם משכון דאין בנו פדוי, ולמד כן מתשובת הריב"ש יעו"ש, וכיון דבנתינת המשכון לא נעשתה המצוה עכשיו ששלח ליה שבסר זוזי הוא עיקר המצוה ונעשית ע"י שליח: ואין לדחות עוד דהכא מיירי שנתן לו איזה חפץ בתחלה מידו לידו לפדיון בנו ונתנו לו בתורת מתנה גמורה, אלא שהתנה עמו ע"מ שיחזירנו לו כשיתן לו המעות, דבכה"ג שפיר דמי, דהא קי"ל דמתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה אפילו בלא נתינת דמים כ"ש הכא שהתנאי הוא שיחזיר לו בקבלת הדמים. דא"כ זה הויכוח שהיה ביניהם דרב אשי שלח לו לומר לישדר לן מר תלתא יתירתא דאיכא עילויה, דלא אסיק אדעתיה דבפדיון הבן נמי בתר דאוסיפו עלייהו הוא ה' סלעים כ' דינרין, ורב אחא שלח לו לומר לשדר לן מר תלתא אחרינא דאוסיפו עלייהו, אמאי בפעם א' דנתן בידו חפץ לא נתברר זה הויכוח ביניהם, דכשנתן לו החפץ ודאי דשמוהו ביניהם אם היה שוה ה' סלעים, ומסתמא אם היה כן שנתן חפץ בתחלה היה מתברר דבר זה ביניהם. ואם נאמר שנתן לו חפץ בלא שומא, דהא קי"ל [קדושין ח, א ושו"ע יו"ד סי' ש"ה ס"ו] דאפילו לא שמוהו תחלה כיון דשמוהו אח"כ והוא שוה ה' סלעים פדיונו פדוי, ורב אשי כפי שיטתיה נתן לו חפץ השוה שיבסר פחות שליש, ור"א קבלו בסתם דסמך ארב אשי דודאי נתן לו שיעור עשרים ולא היה ויכוח ביניהם בתחלה, מ"מ כיון דבחפץ לא היה שיעור כ' דינרין ועכשיו ע"י שליח שלח לו השאר הרי עיקר המצוה נעשה ע"י שליח: ואם נאמר שנתן לו חפץ שוה הרבה יותר מה' סלעים, ואמר לו סתם קני בחפץ זה שיעור ה' סלעים ע"מ להחזיר, ולא פירש שיעור הה' סלעים מה הוא, מ"מ נהי דרב אחא כפי שיטתו דבתר דאוסיפו עלייהו הוו עשרים דינרים, כיון לזכות בכסף שיעור כ' דינרים, מ"מ כדי שיזכה בעינן דעת אחרת מקנה, ורב אשי כפי שיטתו דהיה סבור דה' סלעים הוא פחות מזה לא כיון להקנותו בגוף החפץ כי אם שיבסר פחות תילתא ולא עוד, וכיון דהוא לא כיון להקנות לו זה היתרון לא זכה בו רב אחא, וא"כ משעה ראשונה לא נגמרה המצוה עד שישלים לו, ואם איתא דאין פודין ע"י שליח אף דקי"ל דאם לא נתן הה' סלעים בבת אחת כ"א בזה אחר זה יצא, מכל מקום גמר המצוה הוא כשמשלים, וא"כ איך שלח ליה רב אחא לומר לישדר לן מר תלתא אחרינא דמשמע דע"י שליח אם ישלח יצא:

ואולם נראה דיש לדחות דהכא מיירי דרב אשי זיכה לו לר"א ע"י שליח דקי"ל זכין לאדם שלא בפניו, ושפיר יוצא ידי נתינה ע"י זכיה ע"י אחר וכמ"ש מהרש"ל ז"ל, ונמצא דכפי זה עשה המצוה ע"י ולא ע"י שליח אלא שאחר זכייתו שלח לו השבסר זוזי ע"י שליח, וגם רב אחא דשלח לו לומר לשדר לן מר תלתא אחרינא, הוא ע"ד זה שיזכה אותם לו ע"י אחר וישלח אותם לידו. וראיתי להרב מחנ"א בהלכות זכיה סי' ל"ג שחלק על סברת מהרש"ל בזה, והעלה דאפי' אם זיכה לו ע"י אחר אינו יוצא ידי נתינה כיון דאכתי חייב באחריותם יעו"ש, ולדידיה שפיר יש לדקדק מהך עובדא דפודין ע"י שליח:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה