אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות עח ס"ק ד

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות עח ס"ק ד

אות עח ס"ק ג

ועוד כתבו התוס' שם [מט, ב] בשמעתין וז"ל, וא"ת אי הנך משעבדי בנכסים שקנה מאביו ניחא, אבל בנכסים שקנה הוא היכי משתעבדי לפדיונו, דהא אימת חל חיוב פדיון עצמו כשהביא שני שערות שנעשה לגדול תו לא אשתעבד נכסי שקנה אח"כ, דלא כתב לו לכהן דאקנה עכ"ל. וכוונת התוס' פשוטה דס"ל דלא משכחת לה שיקנה קרקע בעודו קטן עד שיהיה גדול אם לא שנפל לו בירושה, דהא קי"ל דפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין ולא בקרקעות, ועכצ"ל דהתוס' לא ס"ל סברת הר"מ שכתב בפ' כ"ט מהל' מכירה דין י"א וז"ל, יראה לי שקטן שקנה קרקע ונתן דמים והחזיק בקרקע תעמוד בידו אע"פ שאין ממכרו בקרקע כלום, שהקטן כמי שאינו בפנינו הוא וזכין לאדם שלא בפניו וכו':

והדבר קשה שהרי כתב ה"ה שם דדין זה מפורש בגמרא בפרק יש נוחלין [ב"ב קלז, ב] גבי האי דקלא אזל רב ביבי אקנייה לבנו קטן יעו"ש. ולע"ד כן יש להביא ראיה מהא דאמרי' בפרק איזהו נשך (דף ע"ב ע"א), גבי ההוא גברא דמשכן ליה פרדסא לחבריה וכו', אזל אקנייה לבנו קטן והדר זבנא ניהליה, זביני ודאי לא הוו זביני ע"כ, הרי מבואר דבדעת אחרת מקנה קונה הקטן קרקע. ואף דלדברי התוספות י"ל דהא דרב ביבי דיש נוחלין והא דפרק איזהו נשך מיירי דוקא במתנה, אבל קטן שנתן דמים לקנות קרקע אינו קונה, דס"ל דאין הקטן זוכה כשיש דעת אחרת מקנה אלא במידי דהוי זכות גמור כגון במתנה, אבל במקח שאפשר שאם היה גדול לא היה חפץ לקנות לא קנה, וכמ"ש מור"ם בח"מ סי' קצ"ה [ס"ג], דהא דנקנה המקח שלא בפני הקונה היינו במתנה דודאי ניחא ליה, אבל במקח שאפשר שאינו חפץ הלוקח לקנות לא קנה ושניהם חוזרים עכ"ל, וקטן כשלא בפניו דמי, מ"מ במתנה הרי מפורש מהנהו תרי עובדי הנז"ל דקנה הקטן כשיש דעת אחרת מקנה, וא"כ הא משכחת לה שקטן יקנה קרקע בעודו קטן כשנתנו לו במתנה:

ועוד קשה דהא אפשר שיקנה הקטן קרקע ע"י ב"ד או אפוטרופוס כמ"ש בתוספתא דיבמות פ"ט [ה"ד], והביאה הר"מ בפ"ז מהלכות תרומות דין ט"ו וז"ל, חרש שוטה וקטן שקנו להם עבדים אינם אוכלים, אבל אם קנו להם ב"ד או אפוטרופוס או שנפלו להם בירושה הרי אלו אוכלין ע"כ, הרי מפורש דאע"ג דהם עצמם אם קנו אין קנינם קנין, מ"מ ע"י ב"ד ואפוטרופוס קנו ואוכלין בתרומה, ואם כן ה"ה קרקע. ומה שיש לעמוד בדברי תוספתא זאת כבר כתבתי באורך במקום אחר יעו"ש:

וראיתי בחי' קדושין לא נודע למי מקדושים (דף כ"ט) הנזכר שכתב וז"ל, וא"ד חמש משועבדים ששעבד יצחק וה' בני חורין נמי דיצחק וכו', ולהאי פירושא צריכין אנו לומר דהני בנ"ח לאו מקרקעי נינהו דאי מקרקעי נינהו יכולים לומר הנחנו לך מקום לגבות ממנו, וי"ל כיון דפריק בהו יצחק ליעקב דמצותו עליה כאשתדוף דמי וקי"ל [כתובות צה, ב] אשתדוף בנ"ח טריף ממשעבדי ע"כ, ובלשון הרב חסר לשון וע"כ צ"ל כן כמ"ש. ודבריו אינם מובנים דהא קי"ל דאם מכר לב' בני אדם בזה אח"ז ב"ח אינו יכול לטרוף כי אם מהאחרון, מטעם דהראשון יכול לומר הנחתי מקום לגבות וכמ"ש בפ"ק דב"ק (דף ח' ע"א) יעו"ש, וא"כ הכא איך אפשר דכיון דפריק בהו ליעקב כאשתדוף דמי, הא קרקע זה דפריק ליעקב בעין הוא דאם מכרו לאחר ופדה את בנו בדמיו מטעם דאין פודין בקרקעות, א"כ יכול לטרוף לפדיון עצמו מלוקח שלקח קרקע זה שנמכר לפדיון בנו, ושורת הדין הוא דאינו טורף אלא מן האחרון, ואם בכהאי גוונא חשיב כאשתדוף בני חורין אם כן במכר לשנים בזה אחר זה למה אינו טורף אלא מן האחרון, הא שייך לומר דאף דהניח בני חורין מ"מ כיון שמכרן לשני כאשתדוף דמי וזה פשוט, באופן דלע"ד דבריו משוללי הבנה:

וכתבו התוס' בפרק קמא דקדושין (דף כ"ט ע"ב) ד"ה ואזיל כהן, דפירש ר"י דמיירי כגון דאיכא חמש משעבדי מיצחק בעבור יעקב בנו, ושוב גדל יעקב והיה לו בן ועמד הוא ובנו לפדות ואין להם אלא חמשה סלעים מבני חורין וכו', ולכך גובה מהם אע"פ שיש בני חורין ליעקב לפי שמצותו על אביו יותר מעליו, ואינם יכולים לומר הנחנו לך מקום בנכסי יעקב, שאין עליו לשלם חוב של אביו, ומנכסיו אין לו כלום וכו' ע"כ:

וראיתי למהרימ"ט בחידושיו שכתב ע"ד התוס' הנזכר וז"ל, ועל פירוש התוס' ק' דאפילו הי"ל יותר מה"ס נימא להו נשתעבדו נכסי אבא, ונהי דמדקתני לשון קדימה משמע דאין כדי לזה וכדי לזה, מיהו אגופא דברייתא ק' דאפילו עשיר גדול אינו מחוייב לפדות עצמו אלא מנכסי אביו כדאמרינן בפרק יש בכור [מח, א] גבי מת האב והבנים קיימין דאם לאחר שלשים יום לכ"ע נתחייבו הנכסים וחייבים הבנים לפרוע מן האמצע לא מצי למדחי ליה עכ"ל, ולכאורה היא קושיא אלימתא: ואולם יש ליישב ולומר דאף דלאחר שלשים יום עיקר החיוב על האב ונשתעבדו נכסיו, מ"מ כיון דאם אין לו נכסים לאב חדית לן קרא דחייב הבן לפדות עצמו מנכסי עצמו, הרי עשאו הכתוב לבן כדין ערב דעלמא, דכל דיש נכסים ללוה פטור הערב, אפילו אם מת הלוה ונשארו הנכסים ליורשיו הערב פטור, וכן הדבר הזה דכל שהאב חי ויש לו נכסים או אפילו מת ונשארו הנכסים ליורשיו חייבים לפדותו מן האמצע, והבן פטור לפדות משלו כדין ערב, וכל שאין נכסים לאב או ליורשיו חייב הבן לפדות עצמו מנכסיו כערב. וכן אם אין לו נכסים לאב ב"ח כי אם משעבדי, והבן יש לו נכסים הרבה פודה עצמו מנכסיו שנכסי הבן שהוא כערב חשיב כב"ח לגבי המשועבדין, ושייך לומר דאין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש ב"ח, וכמ"ש הרשב"א בתשובה ח"א סימן תתפ"ח לענין ערב וז"ל, ואין בידינו ראיה מוכרחת בדין זה, אלא שהדעת נותן שגובה מן הערב שנכסי הערב כבני חורין לגבי המשועבדים, וכל שאין נכסים ללוה ממש גובה מן הערב ע"כ, וה"ה הכא לענין פדיון דהתורה עשאו כדין ערב. ואע"ג דהרשב"א שם ספוקי מספק"ל דין זה גבי ערב וכתב וצריך להתישב בדבר, ושם בסימן תתצ"ב כתב בפשיטות איפכא דודאי היכא דאיכא משעבדי וערב, יכול הערב לדחותו למשעבדי יעו"ש, מ"מ י"ל דהיינו דוקא בערב דעלמא דאין חיוב הלוה בא מחמת ערב, אבל גבי פדיון דחיוב אביו הוא מחמת הבן עצמו שחייב לפדות את עצמו אם מת האב בתוך שלשים יום, ולכן אפילו מת האב אחר שלשים יום ונשתעבדו הנכסים הדעת נוטה שנכסי הבן חשיב כבני חורין לגבי המשועבדין, ואינו יכול לדחות שיטרוף ממשעבדי דאביו במקום שיש בני חורין בנכסי הבן, ודוקא כשאין לו לבן אלא ה' סלעים בני חורין והני משועבדים לפדיון בנו דמצותו עליו חשיב דאין לו בני חורין ושפיר טריף לפדיון עצמו ממשעבדי, אבל אם יש לו נכסים הרבה אינו טורף ממשעבדי: ואפשר לומר דלהכי איצטריך קרא דתפדה קרי ביה תיפדה דאמרינן בש"ס [קדושין כט, א] דבא ללמד דאם לא פדאו אביו חייב לפדות עצמו, והקשיתי לעיל [אות עז או"ק א'] דאמאי נייד הש"ס מדרשת תנאי דמכילתא דפרשת בא והלך לדרוש דרשא אחרת. אמנם לפי האמור י"ל דדרשא זאת דקרי ביה תיפדה איצטריך ללמד דחייב לפדות את עצמו משלו אפילו שיש לו משעבדי לאביו, דקרא יתירה דתיפדה אתא לאשמועינן זה, דאילו מדרשת המכילתא י"ל דה"ד כשאין לו לאביו נכסים כלל אפילו ממשעבדי, ומשמעותיה דקרא הכי הוה דקרי תיפדה דחייב לפדות את עצמו משלו אף במקום דשייך לומר תפדה שהחיוב על אביו דהיינו שיש לו נכסים, וביש לו נכסים בנ"ח א"א, אלא ע"כ דבא ללמד דאפילו יש לו משעבדי ושייך לומר תפדה לגבי אביו באופן זה עצמו קרינן תיפדה דחייב לפדות עצמו משלו ואינו דוחה למשעבדי:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה