אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות עח ס"ק א

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות עח ס"ק א

אות עז ס"ק ג

מתני' [מט, א] הוא לפדות ובנו לפדות וכו'. גמרא [מט, ב] אמר ר' ירמיה הכל מודים היכא דליכא אלא חמשה סלעים הוא קודם לבנו מ"ט מצוה דידיה עדיף, כי פליגי היכא דאיכא ה"ס משועבדות וה' בני חורין, ר"י סבר מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא ודידיה אזיל וטריף ממשעבדי ובהני ה' בנ"ח אזיל ופריק ליה לבריה, ורבנן סברי מלוה הכתובה בתורה לאו ככתובה בשטר דמיא הלכך מצוה דידיה עדיף. ויש לחקור דאיך אפשר לומר דהכהן אזיל וטריף ממשעבדי בעד פדיון דידיה, כיון דחוב זה אינו מבורר שהוא חייב לכהן זה ולא לאחר, וכל שאינו מבורר ממון שאין לו תובעים הוא ויכולים הלקוחות לדחותו ולומר לאו ב"ד דידי את. ואפשר לומר דהכא מיירי בדכתב לו שטר חיוב לכהן זה שהוא חייב ה' סלעים, ושטר חיוב זה הוא מאוחר ללקוחות ואינו יכול לטרוף מהם מכח שטר זה, כי אם מכח דמלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמי וקודמת ללקוחות, ובכה"ג לא שייך למימר דממון שאין לו תובעים הוא, דהא אמרינן לקמן במתני' (דף נ"א ע"א) דאם כתב לכהן שהוא חייב ה' סלעים חייב ליתן ואין בנו פדוי ואפילו לכשיתן, וא"כ הכא אף דמכח שטר זה אינו יכול לטרוף מהלקוחות דמאוחר הוא, מ"מ אהני האי שטרא לברר הדבר דמסתמא לא ניחא ליה ליתן הפדיון לכהן אחר כ"א לזה, דאם יתן לאחר יתחייב לפרוע ה' סלעים לזה מכח שטר החיוב, ואף דאם יתן לזה נמי אין בנוי פדוי עד שיחזור ויתן לו ה' סלעים אחרים אחר שיפרע שטר החיוב, מ"מ אם יתן לזה הוא מובטח שיחזור ויתן לו במתנה כדאמרי' במתני' הנזכר, לפיכך אם רצה הכהן ליתן לו במתנה רשאי, ומה גם דבידו ליתן לו בפעם ב' בתנאי דעל מנת להחזיר דשמה מתנה, והכהן לא יעכב בתנאי זה כיון דהוא מודה דשטר החיוב על פדיונו נכתב ולא נתחייב לו בלא פדיון, משא"כ אם יתן לכהן אחר שאפשר שלא יקבל בתנאי דע"מ להחזיר או להחזיר לו במתנה, וכיון שכן מכח שטר חיוב זה כממון שיש לו תובעים דמי:

וראיתי בחי' קדושין לא נודע למי מקדושים שכתב בפ"ק (דף כ"ט ע"ב) וז"ל, וא"ת כהן היכי מצי טריף ממשעבדי והא ממון שאין לו תובעים הוא, י"ל כגון דכתב ליה יצחק הרשאה, א"נ במכירי כהונה עכ"ל. ודבריו תמוהים דאיך שייך הרשאה בדבר שהמרשה הוא חייב לאחרים והוא עצמו אינו יכול להוציא מיד הלקוחות כי אם דוקא הכהן שהוא בעל חוב טורף מהם, ואיך יכול להרשות את אחרים על זה, דהרשאה לא שייך אלא במרשה לגבות ממון שחייבים לו אחרים, לא למה שהוא חייב והוא אינו יכול לטרוף מלקוחות בעצמו. אך מה שתירץ דמיירי במכירי כהונה הוא תירוץ נכון וכן כתב הריטב"א בחידושיו לקדושין שם יעו"ש:

ונראה דליישב חקירה זאת דהיכי מצי טריף הכהן ממשעבדי כיון דממון שאין לו תובעים הוא, פירש הטור בי"ד סימן ש"ה דהא דלר"י טריף ממשעבדי לאו היינו מלקוחות אלא מן המשועבדים ששעבד נכסיו לבע"ח בשטר, שכתב וז"ל, ואם אין לו אלא ה' סלעים פודה את עצמו בהן, שיעבד כל נכסיו עד שלא נשאר לו ה' סלעים בני חורין אין הכהן גובה הפדיון מן המשועבדים אע"פ שקדם חוב הפדיון לחוב של בעל חוב ע"כ, נראה דמפרש הא דמשעבדי דאמרינן בש"ס היינו דמשועבדים לבע"ח בשטר, דבהכי א"ש דפלוגתייהו דר"י ורבנן הוא דאם בא לישאל זה האיש אם יפדה את עצמו בה' סלעים שהם בני חורין ולא יפדה את בנו כלל, או יפדה את בנו בבני חורין והוא עצמו יפדה משאר נכסים המשועבדים לבע"ח וידחה מצות פדיון עצמו לחוב הבע"ח, דלר"י מורין לו דכן יעשה לפדות את עצמו במשועבדין כיון דהפדיון שלו קודם לחוב דמלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמי, דבאופן זה לא שייך למימר ממון שאין לו תובעין, דהפודה עצמו הוא בא לשאול אם מותר לעשות כן להפקיע שעבוד הבעל חוב ואין הכהן בא לתבוע לטרוף ממשעבדי כדי שנאמר ממון שאין לו תובעים הוא:

והנה פירוש הזה שפירש הטור הוא לפי סברת הרי"ף שהביא הטור בח"מ סי' ק"ד, דס"ל דאם יש מלוה בשטר ומלוה על פה שהיא מוקדמת למלוה בשטר, שמלוה בשטר קודמת אפי' שהיא מאוחרת, ששעבוד שטר דומה למכר, וכשם שמלוה ע"פ אינו גובה מלקוחות מאוחרים מפני שאין לה קול כך אינו גובה מבני חורין שנשתעבדו לאחר מכאן מפני שאין לו קול ע"כ. אך לסברת רבינו האי גאון שכתב הטור שם דס"ל דמלוה על פה מוקדמת קודמת לגבות מבני חורין כיון שעדים מעידים שקדמה, לא שייך פירוש זה, דא"כ אפילו לרבנן דס"ל דלאו ככתובה בשטר דמיא, אמאי לא טריף ממשעבדי כיון דהפדיון הויא מלוה על פה מוקדמת דקודמת למלוה בשטר שהיא מאוחרת. וליישב דברי הטור דהתם בח"מ הביא הב' סברות דרבינו האי והרי"ף ולא הכריע, והכא בי"ד סימן הנזכר כתב בפשיטות כסברת הרי"ף. כבר כתב הרב הדרישה בי"ד [פרישה אות ל'] דהכא מיירי בששיעבד נכסיו בפירוש בתוך שטר הב"ח, דע"כ לא פליג רבינו האי אלא כשלא שיעבד בפירוש למלוה בשטר, אבל כל ששעבד בפירוש למלוה בשטר לכ"ע מלוה בשטר חשיב וטורף מן הלקוחות, וכן חילק חילוק זה הש"ך בח"מ סימן ק"ד [סק"כ], ובהכי ניחא דמרן בש"ע ח"מ סימן ק"ד [סע' י"ג] פסק כרבינו האי, והכא גבי פדיון העתיק דברי הטור והוא כסברת הרי"ף ז"ל, אך לפי הנ"ל א"ש דהכא גבי פדיון מיירי בששיעבד נכסיו בפירוש למלוה בשטר, דבכהאי גוונא חשיב כמוכר אותם, ואפילו רבינו האי מודה:

ולעד"נ להביא ראיה לסברת הרי"ף הנזכר מדברי הירושלמי ר"פ הנזקין [ה"א], דמייתי התם ברייתא מיטב שדהו ומיטב כרמו פרט להקדש, ופריך מה אנן קיימין אם כשהזיק ואח"כ הקדיש הדא היא דתנינן הקדיש צ' מנה והיה חובו מאה מנה וכו', ומשני אלא כן אנן קיימין באומר הרי עלי מאה מנה להקדש והלך הוא והזיק, שלא תאמר אילו נזקין ומלוה בעדים הנזקים קודמין הכא קודם הנזק להקדש, לפום כן צריך מימר כרמו פרט להקדש ע"כ. והירושלמי הנזכר הביאו הריטב"א בחי' ר"פ הנזקין וביארו באר היטב, ובמאי דמשני אלא כי אנן קיימין באומר הרי עלי מאה מנה וכו' פירש וז"ל, שלא תאמר דכי היכי דבעלמא אמרינן הנזקין ומלוה בעדים הקודמת לנזקין דהנזקין קודמין משום דנזקין כמלוה בשטר דמיא משום דהוי מלוה הכתובה בתורה, וכאן נמי נזקין קודמין להקדש אע"פ שההקדש מוקדם משום דקסבר דהקדש הרי הוא כמלוה בעדים דלאו כמלוה בשטר דמי דהא אינה כתובה בתורה ביחוד כנזקין, דאף על גב דכתיב בתורה מוצא שפתיך תשמור, זה דרך כלל, לכך נאמר כרמו פרט להקדש דכיון דהקדש מוקדם אינם גובים נזקים ממנו עכ"ל. הרי מפורש יוצא מהירושלמי הנזכר דמלוה על פה בעדים מוקדמת ונזקים מאוחרים, כיון דנזקין כמלוה בשטר דמו נזקין קודמין, דכיון דנשתעבדו נכסיו לנזיקין בשטר שעבוד הוי כמכר, וזו היא סברת הרי"ף ממש, ולא ידעתי מה יענה רבינו האי ז"ל לירושלמי הנזכר: ואולי דלפי"ה דבשעבד לו נכסים בפירוש בשטר מודה רבינו האי ז"ל, י"ל דגבי נזיקין שאני דכיון דחשבינן להו כמלוה בשטר מטעם דכל דהחיוב כתוב בתורה ככתוב בשטר דמי, א"כ י"ל דכיון דכתוב בתורה מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם הרי שעבוד נכסים אמור, וכאילו שעבד נכסיו בפירוש בשטר דמי דשעבוד הכתוב בתורה דשדהו וכרמו משועבדים כאילו כתוב בשטר דמי, וכל דהשעבוד בפירוש חשיב כמכר לכולי עלמא:

ואולם בתשובת הרשב"א ח"א סי' תתקי"ד משמע דסבירא ליה דאפילו משועבדים בפירוש מלוה ע"פ מוקדמת קודם יעו"ש, וכמ"ש הש"ך בסימן ק"ד ס"ק כ' יעו"ש ולדידיה אין ספק דהירושלמי הנזכר הוי תיובתיה:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה