מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות עז ס"ק ג
ומאי דאמרינן בשמעתין דקדושין [כט, א] ואיהי מנ"ל דלא מיפקדא דכתיב תפדה תפדה כל שמצווה לפדות וכו', וכתב רש"י וז"ל, ואיהי מנ"ל היא אמו מנין שאין מצווה לפדות את בנה, כיון שמצוה שלא הזמן גרמא היא בעי קרא למעוטה ע"כ. ומדברי רש"י אלו מוכח דפדיון הבן פודין בלילה נמי, דאי לא תימא הכי הוי מ"ע שהז"ג, וכמ"ש התוס' שם ד"ה אותו ולא אותה לענין מילה וז"ל, וא"ת אכתי מ"ע שהז"ג דאין מלין אלא ביום וכו', וי"ל דאתיא כמ"ד התם דמילה שלא בזמנה נוהגת בין ביום ובין בלילה ע"כ. וע"ד התוספות אלו ראיתי למוהרימ"ט בחי' שכתב, ויש שהקשה בלא"ה הוי מ"ע שהז"ג משום דל"מ למימהל בשבת ויום טוב, ותי' כיון דבזמנה דוחה את השבת לאו ז"ג הוא, ופירוקתייהו לאו פירוקא וכו', ותו פדיון לעולם ליתיה בשבת וכו' ע"כ. ודבריו תמוהים דהא דפדיון ליתיה בשבת אינו אלא מדרבנן משום דדומה למקח וממכר וכמ"ש התה"ד בסימן רס"ט יעו"ש, וכיון דמן התורה פודין אפילו בשבת לא מפני שאסרו חכמים היא בסוג מצוה שהז"ג, כיון דמן התורה לאו מצוה שהז"ג היא: עוד ראיתי להרב הנזכר שכתב ע"ד התוס' אלו לעיל מזה וז"ל, וק"ל אמאי לא תירצו התוס' אפילו למ"ד אינה נוהגת אלא ביום, דמשו"ה לא מקרי זמן גרמא דמצותה אחר שנעשית נוהגת בין ביום בין בלילה, ויכול למול בלילה לאכול בקדשים שלא יבואו לידי נותר עכ"ל. נראה מדבריו דס"ל דלכ"ע אם מל בלילה בדיעבד יצא, והא ליתא דבהדיא כתבו הגהות מיימוניות בפ"א מהל' מילה דין ח' איפכא וז"ל, ואם מל בלילה בין קטן ובין גר צריך להטיף ממנו דם ברית כדאשכחן דבר שמצותו בלילה אם עשהו ביום אינו כשר כגון קצירת העומר, ה"ה דבר שמצותו ביום אם עשה בלילה דאינו כשר עכ"ל. גם מ"ש דיכול למול בלילה לאכול בקדשים שלא יבואו לידי נותר, לא ידעתי מנין לו דין זה דמשום שלא יבא לידי נותר שרינן לעשות מילה בלילה, וע"כ א"א לומר דין זה, דכיון דלמדנו מדברי הגה"מ דאפילו בדיעבד הו"ל כאילו לא מל, אם כן אפילו ימול עדיין דינו כערל ואינו יכול לאכול בקדשים, באופן שדברי הרב צ"ע: