אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות עז ס"ק ב

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות עז ס"ק ב

אות עז ס"ק א

והנה ראיתי בתוס' רי"ד בשמעתין דקדושין [כט, א] שכתב וז"ל תפדה קרי ביה תיפדה, פי' אפי' למ"ד יש אם למקרא, הכא תפדה יתירה קא דריש, דכתיב לעיל מיניה בפרשת קרח אך פדה תפדה את בכור האדם והדר כתיב ופדויו מבן חדש תפדה עכ"ל. ויל"ע דהא תפדה דמקרא ב' לאו מיותר הוא, דבפרק יש בכור (דף נ"א ע"א) דרשינן מהאי קרא כלל ופרט וכלל למעט קרקעות ועבדים ושטרות, ופדויו מבן חדש כלל בערכך כסף פרט תפדה חזר וכלל, וכתב רש"י דאע"ג דהאי תפדה כתיב קודם לפרט אפילו הכי דיינינן ליה בכלל ופרט כדאמרינן לקמן עכ"ל, הרי מבואר דאיצטריך לכלל ופרט ולאו מיותר הוא, וי"ל דהתוס' רי"ד סבירא ליה דקרא דאך פדה תפדה וקרא דופדויו הם תרי כללי הסמוכים זה לזה ותפדה דבתר ופדויו מבן חדש הוא מיותר לדרשא זאת: וראיתי בחידושי קדושין לא נודע למי מקדושים שכ' וז"ל, ואפילו למ"ד יש אם למקרא, ואע"ג דלא שני קרא ממסורת כגון יראה, י"ל דשאני הכא דתפדה גופיה שהיא מקרא איכא למישמע ביה פדיון עצמו כלומר תפדה עצמו, ואע"ג דקרא משמע דגבי אבוה קאי דכתיב וכל בכור אדם בבניך תפדה, מ"מ תפדה דדרשת לפום מסורת תיפדה שייך למימר ביה נמי תפדה עצמך אף למאי דקרי תפדה ע"כ. ונראה מדבריו דמ"ש ואע"ג דלא שני קרא ממסורת כגון יראה, היינו בדרך ועוד, וכוונתו להקשות דאפי' למ"ד יש אם למסורת היינו היכא דשני קרא ממסורת, אבל היכא דלא שני כגון יראה לכ"ע יש אם למקרא. והדבר קשה דבסנהדרין (דף ד' ע"ב) קס"ד לומר דהיכא דכי הדדי נינהו לכ"ע יש אם למקרא, ודחי לה מהא דתניא יראה יראה כדרך שבא לראות כך בא ליראות יעו"ש, ואף דרבנן פליגי על ר"י בן תימא, דאמרו בריש חגיגה [ב, א] הכל לאתויי סומא באחד מעיניו לאפוקי מדר"י ב"ת, וע"כ טעמייהו דרבנן הוא משום דלא דרשי מסורת וסברי מקרא עיקר היכא דכי הדדי נינהו, מ"מ אכתי לא שייך להקשות הכא כי אם למ"ד הכי, לא לכ"ע כמו שנראה מפשט דבריו:

ונראה דכוונתו דס"ל דלרבנן דפליגי אר"י בן תימא טעמייהו הוא משום דלא שני קרא ממסורת, דרבנן דהכי ס"ל בעלמא יש אם למקרא, וכוונת הרב לאלומי הענין יותר שכתב ואפילו למ"ד יש אם למקרא בכל גווני אפילו בדשני, וכתב עוד ואע"ג דלא שני קרא ממסורת, כלומר דבכה"ג דל"ש קרא אף למ"ד דיש אם למסורת מודה דיש אם למקרא כההיא דיראה יראה לרבנן, ונמצא דהכא אפילו למ"ד דיש אם למסורת היכא דשני קרא, הא דתפדה לא אתי כוותיה כיון דלא שני קרא, באופן דכוונתו אינו לומר דלכ"ע הוי הכי, אלא כוונתו אליבא דרבנן דפליגי אר"י בן תימא דס"ל דהלכתא כרבנן דרבים נינהו. וכן נראה מדברי הר"ן בשמעתין שכתב, ולא מקרא ומסורת דריש דהא אמרינן בסנהדרין דכל היכא דכי הדדי נינהו מקרא עיקר ומקרא גופיה מסורת היא, אלא ה"ק דלשון תפדה משמע תפדה אחרים או תפדה עצמך עכ"ל, והדבר תימה דהכי אמרו בסנהדרין לפי הס"ד, אבל אח"כ מסיק דאפילו היכא דכי הדדי נינהו פליגי מההיא דיראה יראה, ועכצ"ל דכוונת הר"ן דס"ל דהלכה כרבנן דפליגי אר"י בן תימא, ולרבנן ס"ל הכי דכל היכא דכי הדדי נינהו מקרא עיקר, וכ"כ בכוונת דברי הר"ן ז"ל הרב המפורסם בספר ברכי יוסף בי"ד סי' ש"ה אות כ"ד לתירוץ הראשון יעו"ש: ועוד תירץ הרב הנזכר שם דכוונת הר"ן דמוכרח דהכא דאמרינן קרי ביה תיפדה לא תלי במקרא ומסורת, דאי אמרת דהיינו ממקרא ומסורת תקשי לס"ד דהתם בסנהדרין דמקרא עיקר היכא דכי הדדי נינהו מהלכה רווחת דפודה את עצמו והיינו טעמא דקרי ביה תיפדה וכו' יעו"ש. ואחרי המחילה לע"ד יש לדחות תירוץ זה, דכיון דעינינו הרואות דבמכילתא יש עוד ב' דרשות ללמוד הא דפודה את עצמו כנז"ל [או"ק א'], לא מצי מקשי הש"ס להאי קס"ד מהא דהלכה רווחת דפודה את עצמו, כיון דיש לדחות דס"ל כהני תנאי דמכילתא דאית להו דין זה מדרשא אחרינא דלא נגע ולא פגע בענין זה ודו"ק. וכשאני לעצמי היה אפשר ליישב דברי הר"ן עפ"י מ"ש התוס' במכות (דף ח' ע"א) ד"ה היינו וכו' שכתבו וז"ל, וכן פירש רבינו תם בסנהדרין גבי יראה יראה דמשמע נמי שפיר מן המסורת דהיינו יראה, משום דפשטיה דקרא משמע דכתיב בתריה אל פני האדון והיינו לפי המסורת, אבל לפי המקרא דקרינן יראה הול"ל לפני האדון עכ"ל, מבואר מדבריהם דס"ל דאפי' למ"ד מסורת בקרא דיראה, היינו משום דפשטיה דקרא משמע כמסורת, וכ"כ שם דלרבי דדריש שם ונשל קרי ביה ונישל דיש אם למסורת היינו משום דפשטיה דקרא דמן העץ משמע לדרוש המסורת יעו"ש, וא"כ נמצא דאפילו למ"ד הכי היינו היכא דפשטיה דקרא משמע הכי, אבל היכא דפשטיה דקרא לא משמע הכי כהא דתפדה, דאדרבה פשטיה דקרא דכתיב וכל בכור אדם בבניך תפדה משמע כמקרא ולא כמסורת, כ"ע מודו דלא דרשינן מסורת כל דכי הדדי נינהו, ולא שני קרא ממסורת. ואפשר דדעת הר"ן כסברת התוס' הנזכר, ומ"ש הר"ן דאמרינן בסנהדרין דהיכא דכי הדדי נינהו מקרא עיקר, היינו לומר דשם בסנהדרין נאמר עיקר חילוק זה, ואע"ג דדחו סברא זאת שם מההיא דיראה יראה, לא נדחה חילוק זה כי אם בההיא דיראה דפשטיה דקרא משמע כמסורת, אבל היכא דליכא משמעותיה דקרא ודאי דלכ"ע מקרא עיקר. אלא דכפי"ז קשה דאם כן אמאי דחי הש"ס בסנהדרין מאי דמשני בההיא דלא תבשל גדי בחלב אמו, כיון דחלב וחלב כי הדדי נינהו יש אם למקרא מההיא דיראה יראה, בהיות שאפשר לומר דשאני התם דפשטיה דקרא משמע כמסורת, מה שאין כן הכא בחלב וחלב דליכא שום משמעות לדרוש המסורת, ובלא"ה לדברי התוס' קשה כן וצ"ע:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה