מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות עו ס"ק ב
וראיתי [בתה"ד] בפסקים וכתבים סי' רל"ד שכתב דלמ"ד דהלכה כרב דאפילו נתאכלו המעות בנו פדוי, הוא הדין נמי אם החזיר הכהן לאבי הבן כמו שרגילים מקצת הכהנים העשירים, בתוך השלשים יום, בנו פדוי, דחזרה שהחזיר חשיב כנתאכלו המעות יעו"ש, ולע"ד דבר תימה הוא לומר כן דהא טעמא דנתאכלו המעות בין בקדושין ובין בפדיון הוא כמ"ש התוס' בפ' האשה רבה (דף צ"ג ע"א) ד"ה קנויה לך וכו', דה"ט דאפילו נתאכלו המעות חשיב כל שעה כאילו הם בעין שהמעות נשארו אצל המקנה ואם לא נעשה קנין היה מוטל עליו להחזירם וחשיב כאילו הם בעין לשם קדושין ע"כ, וא"כ במחזיר הפדיון בתוך ל' יום לאבי הבן, אף דמתנה הוא דיהיב ליה מ"מ בשעת חיוב הפדיון אילו לא בא לכלל פדיון כגון שמת הבן קודם ל' יום לא היה מוטל על הכהן להחזיר לו המעות, דכבר החזירם מקודם בתורת מתנה, ואילו היה יודע שימות הבן בתוך הזמן ומוטל עליו להחזירם, מעולם לא היה נותן לו במתנה, דודאי לא כוון ליתן לו מתנה משלו וכשימות הבן יחזיר לו פעם אחרת משלו, ופשיטא דאדעתא דהכי לא נתן לו במתנה, א"כ נמצא דאם נתבטל הפדיון אינו מוטל עליו להחזירם, וכיון דאינו מוטל עליו להחזירם לא חשיב כאילו הם בעין, ופשיטא דבכה"ג אפילו רב מודה דאין בנו פדוי:
ואדרבא אני מסתפק לפי"ז בפודה את בנו בתוך ל' יום ופירש ואמר לאחר ל' יום והתנה עמו להחזיר, דקי"ל מתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה לענין פדיון נמי, וכתב הרא"ש בפ' לולב הגזול [סי' ל'] ובפ"ק דקדושין [סי' ו'] דאפי' אם היה חפץ מה שנתן, חזרת דמים הויא חזרה יעו"ש, וכ"ש בנותן לו דמים דאם הוציא אותם דמים והחזיר לו הדמים אחרים קיים תנאו, אם באופן זה דפדאו בתוך ל' יום בעינן שיהיו המעות עצמם בעין אחר הל' יום אפילו לרב, כיון דה"ט דנתאכלו דחשיב כאילו הם בעין כיון שאם לא נעשה הדבר מוטל עליו להחזירם, ובכה"ג דבלאו הכי מחויב להחזירם לקיים תנאו באיזה טעם נחשוב אותם כאילו הם בעין בההיא הנאה שאינו מחזיר אותם כיון דבלאו הכי חייב להחזירם, דדוקא בפודה בזמנו מהני מתנה ע"מ להחזיר כיון דזכה באותם המעות מיהא לפי השעה, משא"כ בפודה בתוך שלשים יום ונתאכלו המעות: