אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות עה ס"ק ב

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות עה ס"ק ב

אות עה ס"ק א

איך שיהיה נמצא דדעת הר"מ ורבינו הרמב"ן והרא"ש ז"ל דהלכתא כרב דאפי' אם נתאכלו המעות בנו פדוי. ואולם כבר כתבנו [אות ע"ד או"ק ב'] דברי הריטב"א בחי' בפ"ק דגיטין [יג, ב] גבי דין מעמד שלשתן שכתב וז"ל, ומיהו דוקא כשאשה זו ראויה בשעת נתינת המעות להתקדש לו כגון שהיא גדולה, אבל אם היא קטנה בשעת נתינת המעות ואח"כ גדלה ונתאכלו המעות בכי הא ודאי אינה מקודשת עכ"ל, הרי מפורש דס"ל כסברת שמואל, אלמא ס"ל דהלכתא כשמואל משום דגריס בסוגיין כגירסתינו. ומ"ש הריטב"א אבל אם היא קטנה בשעת נתינת המעות וכו', ע"כ צ"ל דמיירי שקדשה בעודה קטנה וא"ל הילך כסף זה והתקדשי לי לאחר שתגדיל, דבכה"ג ס"ל להריטב"א דלא חשיב כאומר לאשה התקדשי לי לאחר שאתגייר לאחר שתתגיירי וכו' דאינה מקודשת דהוי דשלב"ל, דהתם שאני דהוי מחוסר מעשה אבל כאן שאינו מחוסר מעשה דזמן ממילא קא אתי ל"א דבר שלב"ל ומקודשת אי לא נתאכלו המעות. וע' בספר משנה למלך בפ"ד מהל' אישות הל' ז' שהעלה ונסתפק בזה, ובדברי הריטב"א הנזכר מבואר הדין. והרב הנזכר כתב שם דדין זה במחלוקת שנוי בין רש"י והתוס' ביבמות (דף ל"ד ע"א), בההיא דאמרי' בשופעת מתוך י"ג לאחר י"ג דלדברי רש"י מקודשת ולדברי התוס' א"מ יעו"ש. וראיתי להריטב"א בחי' ליבמות כ"י שם שהביא פירש"י ודחאו וכתב שהעיקר כסברת התוס', דלפירש"י צ"ל דאתיא מתני' כר"מ דאמר דהאומר לאחר שתתגיירי מקודשת יעו"ש, והדבר קשה שהוא נסתר מחמתו ממ"ש הוא עצמו בפ"ק דגיטין כנז"ל וצ"ע. באופן דמדברי הריטב"א אלו דפ"ק דגיטין מפורש יוצא דס"ל דהלכתא כשמואל:

וכן מתבאר עוד מדברי הריטב"א בפ"ק דבב"מ (דף ט"ז ע"א) הביא דבריו הרב בצלאל בספר אסיפת זקנים גבי הא דחזר ולקחה, דפריך הש"ס מכדי לוקח במאי קני וכו' וז"ל, ומיהו אפילו נתן לשם מקח אינו קונה בו, כיון שבאותה שעה לא היה ראוי לקנות, דהא דאמרינן דמקודשת אע"פ שנתאכלו המעות התם הוא שהכסף ראוי לקנות בשעתו עכ"ד. וכן ראיתי בחי' הריטב"א למציעא שנדפס, בס"פ השואל (דף ק"ב ע"ב), גבי מאי דמייתי מתני' דפדיון הבן התם שכתב וז"ל, ואדרבה ק"ל טפי דהתם בבכורות פליגי רב ושמואל בפדאו תוך חדש רב אמר פדוי ושמואל אמר א"פ, ואע"ג דבכוליה הש"ס הלכתא כרב באיסורי הכא הלכתא כשמואל ע"כ, הרי מפורש מדבריו כאן דאית ליה כגירסתינו דהלכתא כשמואל. אלא דלעד"נ דחי' הריטב"א אלו אינו מהריטב"א האחרון בעל חי' קדושין וגיטין וכיוצא, אלא הריטב"א קדמון אחד מבעלי התוס', וכמו שכתב המדפיס בתחלת הספר, והרגיל בהם יראה בפירוש שכן הוא האמת מכמה טעמים, אבל עכ"פ למדנו דגם הריטב"א קדמון קאי בסברא זאת:

והנה ראיתי להריטב"א האחרון בחידושי יבמות כ"י שכתב גבי הא דאמרי' בפרק ב"ש (דף ק"ט ע"ב) בעא מיניה ר"א מרב מ"ט דר"ג משום דקסבר קדושי קטנה מתלא תלי וכי גדלה גדלי בהדה אע"ג דלא בעל וכו' וז"ל, ורבותי פי' דה"ק דלכי גדלה גדלי קדושי בהדה וחיילי השתא לאחר גדלות, דהו"ל כאומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר ל' שאם לא חזרה בה מקודשת לאחר ל' יום ואפי' שנתאכלו המעות כדאיתא במסכת קדושין, והתם פריש טעמא דבההוא שעבוד שיש עליה מן הנותן מתקדשת לאחר ל' יום, ואינו דומה למקדש במלוה שלה והכא הרי קבלה הכסף בקטנותה, ואע"פ שאינה משתעבדת מן התורה חכמים שעבדו אותה שתקנו לה נשואין והפקר ב"ד הפקר, ולפיכך כשלא חזרה בה בקטנותה הרי היא מתקדשת בו דבר התורה עכ"ל, ולפי מ"ש במקומות הנזכר מבואר דס"ל דכל דבשעת נתינת המעות אינה ראויה לקדושין אם נתאכלו המעות אינה מוקדשת, א"כ קשה דמ"ש הכא דאמרינן דגדלי קדושי בהדה במעות הראשונות אפי' נתאכלו המעות בקטנותה, כיון דבשעת נתינת המעות לא היתה ראויה להתקדש מדאורייתא, דהא פשיטא דמה שהיא ראויה להתקדש מדרבנן אינו מעלה ומוריד להתקדש במעות הראשונות לכשתגדיל מן התורה:

והנה התוספות בפרק מרובה (דף ע' ע"א) בסד"ה אמטלטלין וכו' כתבו וז"ל, ואין לדקדק מההיא דבכורות גבי פדיון הבן שיכול להרשות אע"פ שניתן לכהן ע"מ להוציא, דלא מסקי אדעתייהו שימות תוך שלשים יום אלמא יכול להרשות במלוה, דהתם ע"כ לאו ע"מ להוציא נתנו לו דקי"ל כשמואל, דאמר התם בסמוך דההיא שמעתא הפודה בנו בתוך שלשים יום ונתאכלו המעות דאין בנו פדוי ע"כ, הרי מפורש דס"ל דהלכה כשמואל. אלא דיש לדקדק דלמה הוצרכו התוספות לדחייתם הא דקי"ל כשמואל, הא אפילו אי לא קי"ל כשמואל ע"כ בנותן ע"מ שלא להוציא מיירי, דהא התם אליבא דשמואל קאי דשמואל הוא דמוקי התם בבא בהרשאה, ולדידיה ע"כ מיירי בנתנן ע"מ שלא להוציא, וא"כ אין הדבר תלוי אי קי"ל כשמואל או לא. ומדברי התוספות בפרק השואל (דף ק"ב ע"ב) ד"ה בחזקת שלא נפדה וכו' נראה ג"כ דס"ל לענין פדיון דהלכתא כשמואל יעו"ש. אמנם מדברי התוס' בפרק האשה רבה (דף צ"ג ע"א) ד"ה קנויה לך וכו', ובפ"ג דקדושין (דף ס"ג ע"א) ד"ה כגון וכו', נראה דס"ל דאפילו אינו ראוי לחול הקנין בשעת מתן מעות מהני, שכתבו דה"ט דלגבי הרי את מקודשת לאחר שתתגיירי דאמר ר"מ דמקודשת לא הצריך לומר מעכשיו דכיון דסתם קדושין הם בכסף אינו צריך מעכשיו דאפי' נתאכלו המעות מקודשת מידי דהוה לאומר לאשה התקדשי לי לאחר ל' יום יעו"ש, הרי דאפילו דבשעת נתינת המעות לא היתה ראויה להתקדש מקודשת: אלא דיל"ע דאיך כתבו הדבר בפשיטות והביאו ראיה מהאומר התקדשי לאחר שלשים יום דאפי' נתאכלו המעות, כיון דעינינו הרואות דלאו מלתא דפשיטא הוא לדמותו למקדש לאחר שלשים יום, כיון דאיפליגו רב ושמואל בזה גבי פדיון, והדבר קשה איך לא הזכירו כלל מזה. וגם הרשב"א בחי' לקדושין על דף ס"ג כתב כדברי התוספות ממש יעו"ש. וכ"מ עוד מדברי הרשב"א בחי' בפ' הא"מ [קדושין מד, ב] גבי הא דאמרי' דקטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה שאם נתרצה האב אח"כ דמקודשת, והוקשה להראשונים במאי מיקדשה, ותי' הוא ז"ל דהו"ל כאומר לה התקדשי לי לאחר שיתרצה אביך ומקודשת כאותה שאמרו הרי את מקודשת לי לאחר ל' יום דמקודשת אע"פ שנתאכלו המעות, וכ"כ הרמ"ה הביאו הטור בא"ה סי' מ', הרי דאע"ג דבשעת נתינת המעות לא מצי חיילי קדושין עד שיתרצה האב מקודשת אלא דהא דקודם שיתרצה האב יש לדחות דלא דמי כמבואר למעיין:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה