אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות עד ס"ק ב

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות עד ס"ק ב

אות עד ס"ק א

והנה בסברת שמואל דס"ל דבאומר לאחר ל' יום ונתאכלו המעות אין בנו פדוי כיון דאין בידו לפדותו מעכשיו, יש לעמוד דא"כ לפי"ז דאמרינן בקדושין בפרק האומר (דף ס"ג ע"א) דר"מ אית ליה אדם מקנה דבר שלב"ל והאומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר לאחר שתתגיירי וכו' דמקודשת כיון דסתם קדושין הוא בכסף, ע"כ צ"ל אליבא דשמואל דהיינו דוקא בדאיתנהו המעות בעין בשעת חלות הקדושין, אבל אם נתאכלו אינה מקודשת כיון דאין בידו לקדשה עכשיו דומיא דפדיון: והנה כי כן ק"ק מההיא דאמרינן בפרק מי שמת (דף קנ"ז ע"א) בעי שמואל דאיקני וקנה מהו, אליבא דר"מ דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם לא תבעי לך דודאי קנה, אלא כי תבעי לך אליבא דרבנן דאמרי אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ע"כ, ולסברת שמואל דכל שאין בידו לעשות עכשיו ונתאכלו המעות לא מהני אפילו לר"מ, א"כ למאי דמבעיא ליה אי שעבוד דמי לקנין או לא אפילו לר"מ שייך בעיא זאת, דהא עיקר מה שקונה המלוה קנין שעבוד בנכסי הלוה הוא ע"י מעות ההלואה, וכיון דסתם מלוה להוצאה ניתנה הרי מסתמא נתאכלו המעות ההלואה קודם שיקנה הלוה נכסים, וכל שבעת נתינת המעות אין בידו להקנות לו שעבוד בנכסים שיקנה אח"כ מעכשיו, אם נתאכלו המעות קודם שיקנה אין קנין השעבוד חל עליהם אפי' לאחר שיקנה, כיון דבשעת חלות השעבוד כבר נעשו מעות מלוה. וי"ל דכשם שאין אדם קונה קרקע במלוה מדין כסף כדאמרי' בפ' האיש מקדש [מז, א] דהמקדש במלוה א"מ, וכן הקונה במלוה לא קנה יעו"ש, כך אין אדם משעבד במלוה, כיון דעיקר בעיא דשמואל הכי הוא דאפשר דשעבוד חשיב כקנין גמור, וא"כ י"ל לענין דינא דאם בשעת ההלואה לא כתב לו דאיקני ואחר שקנה הנכסים שעבדם לו על המלוה הראשונה לא חל השעבוד כיון דאין כאן כסף בעין כי אם מלוה:

וכיוצא לזה כתב הר"ן בפרק שבועת הדיינים גבי דין הילך [דף י"ח ע"א מדפי הרי"ף] דכתב הר"י ן' מיגש ז"ל דנתינת משכון לא הוי כהילך לפטור משבועה, וכתב הר"ן דה"ט דמשכון שנותן הלוה בעצמו אחר ההלואה אינו קונה אותו לשעבוד דאין אדם קונה אלא במעות בעין ולא במלוה כדאמרינן גבי קדושין ומכר יעו"ש, וא"כ ה"ה דאיכא למימר הכי גבי שעבוד נכסים:

וכתב הריטב"א בפ"ק דגיטין [יג, ב] בסוגיא דמעמד שלשתן, למאי דס"ד להש"ס דה"ט דמעמד שלשתן דנעשה כאומר לו בשעת מתן מעות משתעבדנא לך ולכל דאתי מחמתך, שכתב וז"ל, פי' ובכסף זה נשתעבד ואפשר דלא חל השעבוד עליו אלא מאותה שעה שהמחהו אצלו ואילך, ואע"ג דנתאכלו המעות הא אשכחן נמי בקדושין כה"ג, דאמרינן התם האומר לאשה התקדשי לי בכסף זה לאחר שלשים יום אע"פ שנתאכלו המעות מקודשת, וטעמא דכיון דאית ליה שעבוד עליה דאתתא הרי אנו רואין כאילו המעות בעין, ודווקא בכסף הוא דאמרינן הכי ולא בקנין אחר, ומיהו דווקא כשאשה הזאת ראויה בשעת נתינת המעות להתקדש לו כגון שהיא גדולה, אבל אם היא קטנה בשעת נתינת המעות ואח"כ גדלה ונתאכלו המעות בכי הא ודאי אינה מקודשת, והיינו מאי דמקשי הכא רב אשי לאמימר אלא מעתה הקנה לנולדים דלא הוו בשעת מתן מעות ה"נ דלא קנה עכ"ל, הנה מפורש יוצא מדברי הריטב"א דס"ל בפלוגתא דרב ושמואל בפדיון דהלכה כשמואל דאם נתאכלו המעות אין בנו פדוי כיון דלא היה ראוי לפדיון בשעת מתן מעות, ומש"ה ס"ל דה"ה לענין קדושין, וכ"כ לענין שעבוד דכל דבשעת נתינת המעות לא היה נולד ולא היה ראוי להשתעבד לו לא חל השעבוד עליו אם נתאכלו המעות, וא"כ ה"ה הכא בשעבוד דאקני דאם אמרינן דקנין ושעבוד שווים לרבנן ה"ה לר"מ דלא חל השעבוד כיון דנתאכלו המעות קודם קנייה:

ויש ליישב דהא כתבו התוס' שם בפרק מי שמת בד"ה דאיקני וכו' וז"ל, וא"ת אימור דאמר ר"מ כגון פירות דקל דעבידי דאתו הני לא עבידי דאתו שיקנה נכסים וימכור, וי"ל דמודה ר"מ בהא שהשעבוד חל ממילא וכו' משום דאלים כח השעבוד, ה"נ אלים לר"מ לענין דמהני אע"ג דלא עבידי דאתו עכ"ל, דכיון דלר"מ לענין דלא עבידי דאתו אמרינן דאלים כח השעבוד, ה"ה י"ל דאלים כח השעבוד לענין דמהני אפי' נתאכלו המעות. ואע"ג דמדברי התוספות בפרק הספינה (דף ע"ט ע"ב) ד"ה אימור וכו', מתבאר דלסברת הרב ר' אליעזר דכל שהגוף בעולם אלא שאינו ראוי לקנין כמו כל הנך דאמר ר"מ לאחר שאתגייר וכו', כל הנך חשיב כמו עבידי דאתו, דלפי סברא זאת הוא הדין באומר שדה זו לכשאקחנה מכורה לך חשיב כעבידי דאתו, ואם כן בשעבוד דאיקני חשיב נמי כעבידי דאתו, וכן לתי' אחר שכתבו התוספות שם דפירות דקל וכולהו דליכא בהו אלא חד מי יימר חשיב עבידי דאתו, ולא חשיב דלא עבידי דאתו אלא בדאיכא תרי מי יימר יעו"ש, וא"כ בשעבוד דאיקני עבידי דאתו חשיב כיון דליכא אלא חד מי יימר דמי יימר שיקנה קרקע דעיקר השעבוד חל בשעת קנייה, וא"כ נמצא דלתירוצים אלו לא מצינו דאפילו לר"מ אלים כח השעבוד, וא"כ אמאי יהיה אלים לענין אם נתאכלו המעות:

לכן נראה די"ל והוא פשוט דכיון דלשמואל דס"ל בפרק גט פשוט [קעה, ב] דשעבוד לאו דאורייתא ולא שייך שעבוד כי אם בשטר, ואם מועיל שעבוד דאקני היינו בכותב כן בשטר, א"כ י"ל דאפילו נתאכלו המעות קודם קנייה מ"מ קונה המלוה שעבוד בקרקע שקנה ע"י השטר קיום שבידו, מידי דהוה לקונה קרקע בשטר לאחר ל' יום דאם השטר קיים לאחר ל' יום קנה מדין שטר, וכמו כן לענין שעבוד:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה