מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות עג
מתני' [מט, א] מת הבן בתוך ל' יום וכו' לאחר ל' יום אע"פ שלא נתן יתן: הנה בגמרא לקמן בפרקין (בדף נ"א ע"ב) גבי מתניתין המפריש פדיון בכור ואבד חייב באחריותו, אמרינן מנה"מ אמר ר"ל אתיא ערך ערך מערכין וכו', ופריך מתקיף לה ר"פ קרא לקרא, אלא אר"פ כי אתמר דר"ל ארישא אתמר מת לאחר ל' יום אע"פ שלא נתן יתן מנ"ל אמר ר"ל אתיא ערך ערך מערכין ע"כ, נמצא דמג"ש דערך ערך מערכין ילפינן דאפילו מת הבן חייב ליתן:
ואיכא למידק מההיא דאמרי' ברפ"ק דערכין (דף ד' ע"א), דאמרינן התם הכל מעריכים כהנים לוים וישראלים, ופריך פשיטא, ומשני אלא אמר אביי אצטריך סד"א הואיל וכתיב ופדויו מבן חדש תפדה בערכך, כל דאיתיה בפדיון הבן איתיה בערכין והני כהנים הואיל וליתנהו בפדיון הבן ליתנהו בערכין קמ"ל, ופריך אמר ליה רבא אלא מעתה גבי איל אשם דכתיב ואת אשמו וגו' הכי נמי דכל דאיתיה בערכין וכו' ע"כ, נראה דאביי מגופיה דקרא דתפדה בערכך קא דריש דהוקש פדיון לערכין, וע"ז פריך ליה רבא דאפילו דכתיב בערכך לאו בערכין משתעי קרא, אלא בערך הפדיון משתעי ולא שייך למדרש היקש דערכין, דומיא דקרא דכתיב ואת אשמו יביא לה' וגו', ולפי האמור דדרשינן ג"ש דערך ערך מערכין למה הוצרך אביי לומר דהוקשו ערכין לפדיון הבן ומאי קא פריך ליה רבא, הא שפיר י"ל דסד"א דנילף ערכין מפדיון הבן בג"ש דאין ג"ש למחצה, ומה פדיון הבן כהנים פטורים אף בערכין ליתנהו כהנים בערכין, וכיון דהוי מג"ש תו ליכא למפרך מדכתיב ואת אשמו יביא לה' וגו': והנה בפלוגתא דרבנן ור"ע במת ביום ל' אמרינן בגמרא מ"ט דרבנן גמרי חדש חדש ממדבר מה התם ומעלה אף הכא נמי ומעלה וכו'. ויל"ע דאמאי לא אמרינן דה"ט דרבנן דגמרי' ערך ערך מג"ש דערכין, ומה בערכין ומעלה אף פדיון בכור ומעלה ולמה איצטריך ג"ש דחדש חדש ממדבר, וי"ל דהא אמרינן ור"ע מספקא ליה מדאיצטריך למכתב ומעלה בערכין ולא גמרינן ממדבר הוו להו ב' כתובים הבאים כאחד ואין מלמדים, או דילמא כי אין מלמדין לעלמא אבל לגופייהו מלמדין, ונראה דר"ע ס"ל דב' כתובים הבאים כאחד דאין מלמדין הוא אפילו אם אנו רוצים ללמוד אותו הדין שיש בב' כתובים בנדון אחר מכח ג"ש שיש מלה שוה נלמד עם האחד בב' כתובים, דהא הכא ג"ש דחדש חדש ממדבר גמרי רבנן וע"כ דר"ע סבירא ליה דאפי' בג"ש לא ילפינן מב' כתובים, וא"כ י"ל דמאי דמספקא לן לר"ע דלגופייהו מלמדין היינו ע"י ג"ש דוקא, אבל בלא ג"ש אין מלמדין מבנין אב אפילו לגופייהו, ורבנן ה"נ ס"ל דאפי' לגופייהו צריך קרא אלא דמפשט פשיטא להו דלגופייהו מלמדין, דאלת"ה אמאי איצטריך ג"ש, מבנין אב למדין, וכיון שכן ע"כ לומר דה"ט דרבנן דלמדו מג"ש דחדש חדש דהוי ג"ש לגופייהו, משא"כ ג"ש דערך ערך דאפילו דהויא ג"ש אין למדין כיון דפדיון וערכין ב' דברים הם ולאו גוף אחד הוא:
ועפי"ז יל"ע עמ"ש התוספות בערכין (דף י"ד ע"ב) ד"ה אבעיא להו לרבנן אית להו ג"ש וכו' וז"ל, הק' רבינו אלחנן אמאי לא נילף מניהון ג"ש, נהי דבניין אב לא ילפינן מינייהו מ"מ ג"ש נילף מינייהו וכו' יעו"ש, מפורש יוצא דס"ל להרב אלחנן דאפילו למ"ד אין מלמדין היינו בבנין אב אבל בג"ש מלמדין מהב' כתובים, וכן נראה מדברי התוספות בפ"ק דקדושין (דף ל"ד ע"ב) ד"ה ה"א דנילף ראיה וכו' וז"ל, וא"ת הא אמרינן מצה והקהל ב' כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין, וי"ל דמג"ש דראיה ראיה ה"א דנילף ע"כ, הרי נראה מדבריהם דדווקא בבנין אב אבל בג"ש מלמדין, ומשמעתין נראה איפכא, דהא ר"ע אפי' בג"ש ס"ל דאין מלמדין. דלא מספקא לן כי אם מטעם דלגופייהו מלמדין, וכיון דלר"ע מפורש יוצא דהכי ס"ל, גם רבנן הכי ס"ל דאפושי פלוגתא לא מפשינן, ומאי דפליגי רבנן אר"ע הוא משום דפשיטא להו דלגופייהו מלמדין, ועכצ"ל הכי דאלת"ה אמאי הוצרך לדרוש ג"ש ולא ילפינן מבנין אב ממדבר או מערכין, ומה גם דכיון דאיכא ג"ש דערך ערך ושבקי רבנן ג"ש זו דערך ערך וגמרי ג"ש דחדש חדש, ע"כ דס"ל דאפילו בג"ש אין מלמדין כל דלא הוי לגופייהו:
ואולי די"ל דס"ל להתוס' דהא דילפינן חדש מחדש מדבר לאו ג"ש גמורה היא, אלא גילוי דעת בעלמא דילפינן מבנין אב דמה חדש דמדבר הוא ומעלה אף חדש דהכא הוא ומעלה. וכיוצא לזה כתבו התוס' בכתובות (דף מ"ו ע"א) ד"ה אתיא שימה שימה דאע"ג דקאמר הש"ס אתיא שימה שימה לאו ג"ש היא אלא גילוי דעת יעו"ש, וכן נראה ממאי דאמרי' ברפ"ק דבכורות (דף ד' ע"א) דכהנים ולוים נפטרו מפדיון הבן במדבר מק"ו אם הפקיע קדושתם של לוים קדושה של ישראל במדבר וכו', ופריך ולדורות מנ"ל, ומשני א"ק והיו לי הלוים והיו בהוייתן יהיו ע"כ, ואם איתא דג"ש דחדש חדש הוא ג"ש גמורה אין ג"ש למחצה, ושפיר י"ל דילפינן חדש דלדורות מחדש דמדבר מה במדבר נפטרו הלוים אף חדש דלדורות הלוים פטורים, ומדלא אמרינן הכי ש"מ דלאו ג"ש הוא אלא גילוי מלתא. ואולם צ"ל ג"כ כפי"ז דהא דאמר ר"ל אתיא ערך ערך אינו ג"ש גמורה כי אם גילוי דעת, דאי הויא ג"ש גמורה תקשי ליה לר"ל מסברת ר"ע דמספקא ליה אי מלמדין מב' כתובים דמאי מספקא ליה הא איכא ג"ש דערך ערך ובג"ש לר"ע מלמדין, ודוחק לומר דהא דערך ערך נמי לאו ג"ש גמורה היא, ועיין בהרמ"ז בספר יבין שמועה דף ס"ז שהאריך בזה יעו"ש ודו"ק:
ובעיקר מאי דאמרינן דר"ע מספקא ליה מדאיצטריך למכתב ומעלה בערכין וכו', יל"ע דהא לא כתיב ומעלה בערכין אלא בשנים דכתיב מבן ששים שנה ומעלה, ומג"ש דשנה שנה ילפינן נמי דשנת חמש ושנת עשרים כלמטה אע"ג דלהקל הוא, וא"כ י"ל דלא הוו הא דערכין ודמדבר ב' כתובים הבאים כאחד כיון דשניהם צריכי, דאילו כתיב ומעלה גבי שנים י"ל משום דלא מצינו גבי שנה מקצת השנה ככולה, אבל גבי חדש דקי"ל דמקצת יום שלשים ככולו אף בדבר דבעינן שלשים יום גמורים, כדאמרינן גבי נזיר בפ"ק דנזיר (דף ה' ע"ב) דלרב מתנה דקי"ל כוותיה דסתם נזירות ל' יום אם גלח ביום ל' יצא דמקצת היום ככולו יעו"ש, וא"כ ה"ה הוה אמינא לענין בכור, ואילו כתיב בחדש דמדבר הוה אמינא דדוקא בחדש בעינן ומעלה אבל גבי שנה לא בעינן, והיינו טעמא משום די"ל דאין יוצא מידי חשש נפל עד שיעברו שלשים יום שלמים וכמ"ש רש"י במתני' דה"ט דמת בתוך ל' יום דפטור משום חשש נפל, והכי מוכח בשבת (דף קל"ה ע"ב) דקאמר רשב"ג דכל ששהה ל' יום באדם אינו נפל ומייתי מקרא דופדויו מבן חדש תפדה משא"כ בשנה דלא שייך טעם זה, וכיון דב' כתובים צריכי תו לא שייך לומר דאין מלמדין:
ואין לומר דא"כ דשייך לומר דאף דחדית לן קרא בשנה דבעינן למעלה ליכא למילף מיניה לחדש מכיון דקי"ל מקצת היום ככולו במידי דבעי שלשים יום שלמים, מנ"ל בערכין דיום ל' כלמטה הימנה ואם אמר ערך פלוני קטן עלי ואותו קטן היה באותו יום בן שלשים יום לא אמר כלום כדתנן בערכין (דף י"ח ע"א), כיון די"ל דמקצת היום ככולו כדין נזיר, ואין ללמוד משנת חמש ועשרים. דהא בלא"ה קשה דמנ"ל הא, אי מג"ש דשנה שנה דילפינן דאפי' להקל אמרינן שנת חמש ושנת עשרים כלמטה הימנה וה"ה יום שלשים, י"ל דשאני שנת חמש ועשרים דאינו להקל לפטור אותו מערך לגמרי אלא להקל מערך גדול לערך קטן, אבל להקל לפטור אותו מערך לגמרי כמו שהוא אי אמרינן יום ל' כלמטה מנ"ל:
וע"כ צ"ל דהא דיום ל' כלמטה מייתי לה תנא מג"ש דחדש חדש ממדבר, וכדאמרינן התם לר' אלעזר דיליף ג"ש ממדבר נאמר כאן למעלה ונאמר להלן למעלה מה להלן חדש ויום אחד וכו', וה"ה די"ל לת"ק דיליף חדש חדש ממדבר דמה התם כלמטה אף כאן יום ל' כלמטה, או אפשר דמייתי לה תנא מגזרה שוה דערך ערך דפדיון הבן כדאמר ר"ל בשמעתין, דכיון דאין ג"ש למחצה ילפינן ערכין מפדיון הבן (למחצה) מה התם שלשים יום כלמטה דילפינן מחדש דמדבר אף בערכין יום שלשים כלמטה, וזה נראה עיקר, דאילו איכא ג"ש דחדש חדש בערכין אמאי לא קאמר ר"ל מגזרה שוה דחדש חדש, באופן דנראה דשני כתובים אלו אצטריכו לגופייהו ואיך שייך לומר דאין מלמדין מהם: ואולי די"ל דלמאן דאמר גבי נזיר דמקצת היום ככולו מה לי יום ומה לי שנה, דבשנה נמי איכא למימר מקצת שנה ככולה כמו שאנו אומרים מקצת היום ככולו, וא"כ כיון דגלי קרא בשנים דבעינן למעלה ולא אמרינן מקצת שנה ככולה, ה"ה בחדש דבכור לא אמרינן מקצת יום ל' ככולו, ואמאי אצטריך קרא דחדש ומעלה, אם לא לומר דלא ילפינן מינייהו לעלמא דשני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין, והיינו טעמא דמ"ד בעלמא מקצת היום ככולו לענין נזיר ולא ילפינן מערכין ובכור דיום שלשים כלמטה הימנה, משום דהוו שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין, דדוקא לגופייהו ילפינן אבל לדבר אחר לא ילפינן:
והנה מתבאר בפ"ק דנזיר (דף ה' ע"ב) דלבר פדא דס"ל דסתם נזירות כ"ט יום לא אמרינן מקצת היום ככולו כמו שמתבאר שם מדברי רש"י והתוס' שם יעו"ש, ולדידיה קשיא דא"כ אמאי אצטריך קרא בערכין ואם מבן ששים שנה ומעלה ללמד דשנת ששים וחמש ועשרים כלמטה, הא כיון דלא אמרי' בעלמא מקצת היום ככולו א"כ ה"ה גבי שנה דבעינן שנה שלימה ולא אמרינן מקצת שנה ככולה, ופשיטא דבעינן שנת ששים ועשרים וחמש שלימים ואמאי אצטריך קרא. וכן מבן חדש ומעלה דגבי בכור אמאי אצטריך, הא סתם חדש הוי שלשים יום כמ"ש התוס' בפרק החולץ (דף מ"ח ע"ב) ד"ה ירח ל' יום וכו' יעו"ש, וכיון דליכא למימר מקצת היום ככולו פשיטא דיום שלשים כלמטה הימנו ואמאי אצטריך קרא לרבנן, ומה גם לר"ע דמספקא ליה אי ילפינן משני כתובים דמבואר בהדיא דאי לאו דגלי קרא אמרינן יום ל' כלמעלה ממנו, אלמא אמרינן מקצת היום ככולו וצ"ע:
מתני' [מט, א] מת האב בתוך ל' יום בחזקת שלא נפדה וכו':