מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות עב ס"ק א
גמרא [שם] מ"ש ב' כהנים דאזיל לגבי האי ומדחי ליה וכו' כהן אחד נמי ליזיל לגבי האי ולדחייה וכו', ומשני אמר שמואל בבא בהרשאה וכו'. ויל"ע דאמאי לא מוקי לה אפי' שלא בהרשאה כגון שאחד מאבות הבנים פדה את ב' הבנים מממונו, דהפודה בנו של חבירו אפילו שלא מדעתו של אב בנו פדוי, דכל שפדאו זה משלו זכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו, כדאמרי' [נדרים לו, א] בתורם משלו על של חבירו דזכות הוא לו וכמ"ש הט"ז בי"ד סימן ש"ה [ס"ק י"א] וכמו שהאריך בזה נמי הרב מחנה אפרים בה' זכייה סימן ז' יעו"ש, וכל שפדאו משלו אם מת אחד מהבנים בתוך שלשים יום שפיר יכול הפודה להוציא חמשה סלעים אם נתן לכהן אחד, דממ"נ חייב להחזיר לו דאם מת בנו חייב להחזיר לו ואם בן חבירו מת חייב להחזיר לו נמי כיון שהוא פדאו מממונו, ע"ד שיתחייב האב בפדיון ויחיה הבן ל' יום ופורע חוב חבירו היה, וכל דאגלאי מלתא למפרע דלא נתחייב חבירו חוזר ותובע ממנו ואין לחבירו שום זכות בממון זה כי הוא לא נתנם כי אם אדעתא דפדיון בנו ולא לשם מתנה, ואיזה מהבנים שמת אחר האמת דהפודה הזה הוא התובע בלא שום הרשאה, משא"כ אם נתנם לב' כהנים דאפילו באופן זה שאחד פדה את שניהם אינו יכול להוציא מידם: ויותר שייך דקדוק זה על מ"ש התוס' בשמעתין [מט, א] בד"ה ה"מ היכא דכפריה וכו' שכתבו וז"ל, תימה דללישנא קמא דמרובה דלא מפליג בין כפריה ללא כפריה מאי א"ל וכו', ויש לתרץ הך שמעתין אליבא דאית ליה פודין בקרקעות וכו', א"נ איכא לאוקמא כרבי נתן דמדר"נ יכול להוציא מידו וכו', ועוד יש לתרץ דדלמא אם שניהם מצויים לפנינו ומצווים לתת לאחד חייב להחזיר, ולא הוצרך להעמידה בבא בהרשאה אלא כדי שיוכל האחד להוציא מידו בפני עצמו עכ"ל, דאמאי לא ניחא להו להתוספות לתרץ באופן זה דללישנא קמא דמרובה איכא לאוקומא באופן הנזכר דאחד משניהם פדה את ב' הבנים משלו, דבהכאי גוונא הפודה הוא התובע האמיתי ויכול להוציא מיד הכהן ממ"נ בלי שום הרשאה: