אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות סט ס"ק א

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות סט ס"ק א

אות סח ס"ק ב

גמרא [מח, א] הא מתני' הוינן עלה בגמרא דמית האב אימת וכו': וצריך להבין בדברי רבינו הרמב"ן דלמה הוצרך להביא סברת רבי ירמיה דמוקי לה למתני' במת האב בתוך שלשים יום וטעמייהו דרבי מאיר ור"י אליבא דר' ירמיה, כיון דקיימא לן כרבא דמוקי לה במת האב אחר שלשים יום ודחה סברת ר"י, ולא היה לו להביא כ"א מסקנא דרבא, דמאי נ"מ ממאי דס"ל לר"י לענין הלכה שהוצרך להביאה. וי"ל והוא פשוט דמה שהביא רבינו סברת ר' ירמיה הוא כדי להורות לנו לענין הלכה השני דינים אלו, ללישנא קמא וללישנא בתרא בשני יוסף בן שמעון אם קנו שדה בשותפות או קנה זה שדה מחבירו, דלר"י ב"ח גובה ממנו דאין הדין כן, אלא כמסקנא דרבא דכיון דנכסוהי אינון ערבין ביה אין נפרעין מן הערב תחלה: ואפשר עוד לומר דאף לענין בכור נ"מ במה שהביא רבינו סברת ר' ירמיה, להורות לנו דאע"פ דלכאורה נראה דהני תרי לישני דלישנא קמא ולישנא בתרא בסוגיין באוקימתא דמתני' סתרי אהדדי דללישנא קמא משמע דלא ק"ל אי מוקמינן מתני' במת בתוך ל' יום כ"א לר"מ, דכי לא חלקו נמי אמאי חייבין, אבל לר"י לק"מ דאיך קאמר דאפי' חלקו אמרי' נתחייבו הנכסים מכיון דבחיי האב בתוך שלשים לא נתחייבו הנכסים, ומדלא פריך לר"י נמי בלישנא קמא ש"מ דשפיר י"ל דאפי' מת בתוך שלשים נתחייבו הנכסים מכח חיוב האב, וללישנא בתרא דפריך לר"י דאי מת בתוך ל' יום אמאי נתחייבו הנכסים, ס"ל איפכא, וע"ז הוצרך רבינו לפרש הענין דאין הדבר כן דהני תרי לישני לא סתרי אהדדי, דלכ"ע כל שמת בתוך ל' יום לא שייך לומר דנתחייבו הנכסים בחיי האב, כיון דאכתי בחיי האב לא מטא זמן חיוביה, והני תרי לישני שייכי אהדדי וכל אחד מגלה טעם כעיקר לחבירו, דללישנא קמא עיקר טעמיה דר"י דאמר נתחייבו הנכסים אפי' במת האב בתוך ל' הוא משום דהאחים שחלקו לקוחות הם, וכל חד מכח חבריה קא אתי ודינו כדין שני יוסף בן שמעון שלקח אחד מהם שדה חבירו דב"ח גובה ממנו וה"ה הכא, וללישנא בתרא נמי דבמת בתוך ל' יום דלא פריך אלא לר"י ולא פריך נמי לר"מ כדפריך ללישנא קמא, ה"ט דר"מ דבלא חלקו חייבים הוא מטעם לישנא קמא דדין זה דומה לשני יוסף בן שמעון שלקחו שדה בשותפות דבע"ח גובה מהם בגופן דאין הפרש כלל בין לישנא קמא ללישנא בתרא לענין דינא: והחילוק שיש ביניהם דללישנא קמא האי דינא דשני יוסף בן שמעון שלקח אחד מהם שדה חבירו דבע"ח גובה ממנו מפשט פשיטא ליה לר"י דשורת הדין כן ממקום אחר ולא הוצרך ללמדנו ממתני', ומאי דחדית לן ללמוד ממתני' הוא דין שני יוסף בן שמעון שלקחו שדה בשותפות דגובה הב"ח ממנו, ובלישנא בתרא הכל בתר איפכא, דדין זה דשני יוסף בן שמעון שלקחו שדה בשותפות דגובה הבע"ח ממנו מפשט פשיטא ממקום אחר ולא הוצרך ללמדו ממתני', ומאי דחדית לן ללמוד ממתני' הוא דין שני יוסף בן שמעון שלקח אחד מהם שדה חבירו, זה נראה דקדוק דברי רבינו שכתב על דברי ר"י דללישנא קמא וז"ל, ובדר' יהודה פריש טעמא משום דאחין שחלקו וכו', הלכך דאין מינה זאת אומרת שני יוסף בן שמעון שלקח אחד מהם שדה חבירו וכו', דפשט דברים אלו מורים כאילו כן נאמר בלישנא קמא, ואינו כן, וע"כ צ"ל דכוונתו להורות לנו דהני תרי לישני לא פליגי אהדדי, דמלישנא קמא נמי טעמיה דר"י כטעמא דלישנא בתרא:

והוצרך לאשמועינן כן לאפוקי ממ"ש הר"מ בפי"א מהלכות בכורים דין כ' וז"ל, מי שלא ביכרה אשתו וכו' ילדה שני זכרים וכו' מת האב בין בתוך ל' בין אחר ל' יום בין שלא חלקו האחים בין שחלקו, ינתן ה' סלעים מן הנכסים לכהן שכבר נתחייבו הנכסים עכ"ל, וכתב מרן הכ"מ שם דדעת הרמב"ם שכתב דאפי' מת בתוך ל' יום ואפי' חלקו דחייבים, הוא משום דס"ל דהני תרי לישני פליגי אהדדי, דללישנא קמא מדלא פריך לר"י נמי ש"מ דאפי' במת בתוך שלשים יום שפיר נתחייבו הנכסים מכח האב דכשהגיע יום ל' חל החיוב על הנכסים, ואע"ג דללישנא בתרא הוי איפכא, פסק כל"ק משום דמסתבר טעמיה יעו"ש, ולאפוקי מסברת הר"מ הנזכר כתב רבינו כן:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה