אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות סה ס"ק ה

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות סה ס"ק ה

אות סה ס"ק ד

הן אמת דראיתי להר"ב לחם משנה בהלכות נחלות [פ"ב הי"ג] שכתב על דברי הר"מ בדין ממזר נוטל פי שנים וז"ל, קשה דאין ממזר אלא מחייבי כריתות דלא תפסי בהו קדושין והך קרא דשנואה בנשואין איירי בחייבי לאוין דתפסי בהו קדושין, כדאמרינן בפרק כיצד ביבמות [כג, א] ואימא פרט לחייבי לאוין, אמר רב פפא חייבי לאוין תפסי בהו קדושין שנאמר כי תהיין לאיש שתי נשים וכי יש אהובה וכו', אלא אהובה בנשואיה ושנואה בנשואיה ואמר רחמנא כי תהיין, משמע דקרא לא איירי אלא בבת הויה יעו"ש שהאריך בתמיה זאת:

ולענ"ד דבריו תמוהים דדברי הר"ם הם ברייתא דספרי בפירוש בפרשת כי תצא [כא, טו] וז"ל, איזו היא אהובה אהובה לפני המקום שנואה זו שנואה לפני המקום, יכול אין לי אלא אנוסה ומפותה שאינן לו כדרך כל הנשים, מנין אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ת"ל שנואה, ריבה את העריות שהם בלא תעשה, ועדיין לא ארבה את העריות שחייבים עליהם כרת בידי שמים ת"ל שנואה שנואה ריבה את העריות שהם בל"ת וחייבים עליהם כרת, יכול אפי' שפחה אפי' נכרית ת"ל כי תהיין לאיש כל שיש בה הויה יצאו אלו שאין בהם הויה, וילדו לו בנים מי שהולדות שלו יצאו אלו שאין הולדות שלו עכ"ל. הרי מפורש מהספרי דמרבויא דכתיב שנואה שנואה כמה פעמים מרבינן חד לאנוסה ומפותה וחד לחייבי לאוין וחד לחייבי כריתות, ומפורש מזה דאפילו ממזר הוא בכור לנחלה כדברי הר"מ:

הן אמת דהספרי נראה דלא כדברי רב פפא בפ"ב דיבמות דיליף מקרא דכי תהיין דגבי בכור דקדושין תופסין בחייבי לאוין, דלפי הספרי אינו כן דכיון דרבינן אפי' חייבי כריתות ע"כ כי תהיין דכתיב אין הכוונה בדוקא באשה דקדושין תופסין לו, דהא חייבי כריתות אין קדושין תופסין לו, אלא הכוונה דדרשינן כי תהיין לומר דכל היכא דקרינן ביה כי תהיין לשום איש שבעולם שקדושין תופסין בה מאחר שאינה ערוה עליו, לאפוקי שפחה ונכרית דלא תפסי קדושין לעלמא כלל כמו שמסיים הספרי, וכיון דר"פ לא ס"ל כתנא דספרי קשה על הר"ם איך תפס עיקר כספרי: אבל כד דייקינן שפיר נראה דלק"מ דהא בס"פ האומר [קדושין סח, ב] סתמא דש"ס התם ע"כ דלא כר"פ, דאמרינן התם ולדה כמוה מנלן דאמר קרא וילדו לו כל היכא דקרינן ביה כי תהיין קרינן ביה וילדו, וכל היכא דל"ק ביה כי תהיין לא קרינן ביה וילדו ע"כ, וע"כ ה"פ דדריש הכי כי תהיין כל היכא דקרינן כי תהיין לשום איש שבעולם קרינן ביה וילדו ואפי' חייבי כריתות במשמע, אבל שפחה ונכרית דלא קרינן ביה כי תהיין לשום איש שבעולם לא קרינן ביה וילדו. וכן ראיתי לרבינו הרמב"ן שם בפ"ב דיבמות גבי הא דיליף רב פפא חייבי לאוין מהאי קרא, שהביא שם מ"ש בגמ' בס"פ האומר, ופירש הענין כדבר האמור דלפי סתמא דהתם קרא דכי תהיין אפי' בחייבי כריתות מיירי, וכתב וז"ל, ולההיא מסקנא דהתם חייבי לאוין דתפסי בהו קדושין לא מכי תהיין נפקא כדאמר רב פפא, אלא מדגלי רחמנא בחייבי כריתות דלא תפסי קדושין דגמרינן מאחות אשה מכלל דחייבי לאוין תפסי בהו קדושין, והא דאמר ר"פ בשמעתין אתיא כאידך לישנא דאמר התם רב אחא בר יעקב דאתיא מק"ו מיבמה, והאי מסקנא דהכא אתיא כר"פ ורב אחא בר יעקב דאיצטריך להו כי תהיין לחייבי לאוין ולא נפקא להו מאחות אשה כלל, דכולה סוגיא בתר תרוציה דר"פ רהטא ולדידיה אתמר, ומסקנא דהתם כלישנא קמא דמפקינן להו מאחות אשה ומייתר כי תהיין לולד שפחה ונכרית שהוא כמוה כנ"ל עכ"ל, וכיוצא לדברי הרמב"ן כתב הריטב"א בחידושיו בפ"ב דיבמות יעו"ש. והנה כי כן י"ל דהר"מ עשה עיקר ממסקנא דקדושין דמייתר כי תהיין למעט שפחה ונכרית, דכי תהיין פי' דכל שיש לה קדושין לשום איש שבעולם קרינן ביה וילדו למעוטי שפחה, כיון דהספרי הכי ס"ל דאפי' חייבי כריתות מרבינן מקרא:

ובהיותי בזה ראיתי בשלטי הגבורים בפרק הבע"י [יבמות סב, ב] דגבי פלוגתא דר"י ור"ל בגוי שנתגייר אם יש לו בכור לנחלה שכתב וז"ל, צ"ע היכא שנודע לנו שהוליד בן ממזר ונשא אשה והוליד בן בכור אי הוי בכור לנחלה או לא עכ"ל. ודבריו תמוהים שהרי כתב הר"מ ושאר פוסקים דממזר נוטל פי שנים דבכור לנחלה הוא, וא"כ מאי מספקא ליה הא הבן ממזר שנולד לו ראשון הוא בכור לנחלה והבא אחריו אין לו שום בכורה כלל. וכבר הרב כנה"ג בח"מ סי' רע"ז בהגהת הטור אות י"ג הביא [בשם הדרכי משה בטור חו"מ שם] דבריו והרבה להשיב על דבריו יעו"ש. וזה פשוט דאם נאמר דדברים אלו הם דברי ריא"ז שהזכיר הש"ג קודם זה וספק זה דממזר הם סוף דברי ריא"ז, ונאמר דריא"ז ספוקי מספקא ליה בדין זה שכתב הר"מ דממזר הוי בכור לנחלה, מטעם דלפי סברת רב פפא דס"ל דמקרא דכי תהיין ילפינן דקדושין תופסין בחייבי לאוין, ומסקנא דסוגיא דפ"ב דיבמות כרב פפא דלדידיה נמצא דקרא דכי תהיין לא מיירי בחייבי כריתות, ואפשר שכן הוא העיקר ולא כמסקנא דפ' האומר, זה דוחק גדול לומר הכי מאחר דבספרי תניא כההיא מסקנא דקדושין ופשיטא דהכי נקטינן, ועוד דלשון ריא"ז אינו סובל זה דא"כ הו"ל למימר בקיצור, צ"ע אם בן ממזר הוא בכור לנחלה או לא, ולמה לו להאריך כ"כ ולומר היכא שנודע לנו וכו' ונשא אשה והוליד בכור וכו', דמה לנו במה שנולד לו בכור אח"כ כיון דעיקר הספק הוא על בן ממזר אי הוי בכור לנחלה או לא:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה