אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות סה ס"ק ג

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות סה ס"ק ג

אות סה ס"ק ב

והנה כל זה הוא לפי הגירסא דגריס רש"י בס"פ האומר [סח, ב] דגרסי' קסבר הולד ממזר, והיא גירסת התוספות והרא"ש בפ"ב דיבמות [כג, א], דלפי גירסא זאת יוצא לנו דאי שדינן ליה בתר אמיה שייך טפי להיות ממזר, ואי שדינן ליה בתר אביו גוי לא שייך ממזרות:

אמנם לפי הגירסא דגרסינן בפ"ב דיבמות והיא גירסת רש"י שם, דגרסינן לימא קסבר רבינא נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר וכו', וכן היא גירסת הריטב"א בקדושין, וכן היא גירסת חידושי קדושין לא נודע למי מקדושים, וכ"נ שהיא גירסת רבינו הרמב"ן בחידושיו ליבמות, שכתב בפירוש בסוגיין דפרק החולץ [מז, א] על סברת הרי"ף וסברתו, דהא דהולד פגום לכהונה ספיקא דדינא הוא וז"ל, ועוד אמרינן בפרק כיצד עליה דרבינא ישראל פסול מיקרי ואע"ג דהוא אכשר הכא [שם מה, ב] משמיה דרב גזא, ומיהו ההיא נמי לא מכרעא לפיסולא דדחייה בעלמא הוא בגמרא עכ"ל, דמדקאמר דדחייה בעלמא הוא בגמרא ש"מ דגריס קסבר הולד כשר, דבהכי שייך לומר דדרך דחיה היא, דלעולם י"ל כדסלקא דעתך מעיקרא דהולד כשר גמור ואפי' פגום לכהונה לא הוי, דאי ס"ל כגירסת התוס' דגרסי' קסבר הולד ממזר, וא"כ אם י"ל דדחייה בעלמא היא היינו לומר דלעולם דהעיקר כדס"ד דהולד ממזר, אבל לא שייך לומר דדחייה בעלמא היא ואפילו פסול לא הוי:

ולפי גירסא זאת אדרבא הכל בתר איפכא מסברת התוס' והרא"ש, דכפי גירסא זאת מפורש יוצא דאי הולד ממזר ע"כ שדינן ליה בתר הגוי, וקס"ד לומר דלרבינא דקאמר בנך הוא צריך שלא יהיה לו שום פיסול, דכל שיש לו צד פיסול דהולד ממזר או אפי' פיסול לכהונה ע"כ לאו בתר אמיה שדינן ליה אלא בתר הגוי ולא קרינן ביה בנך, אלא דדחי ליה הש"ס דאין ה"נ דאם היה הולד ממזר ודאי דשדינן ליה בתר הגוי וכגוי דמי, אבל כיון דאין הולד ממזר אף דפסול הוי כישראל הוא וקרינן ביה בנך. וז"ל הריטב"א בס"פ האומר, גירסת הספרים נימא קסבר רבינא הולד כשר פירוש אפילו לכהונה כישראל גמור מדקרי ליה בנך ולא אמר הולד כמוהו, ודחינן נהי דכשר לא הוי ממזר לא הוי ישראל פסול מיקרי, כלומר מזוהם לכהונה ושפיר מיקרי בנך כיון דלאו ממזר הוא עכ"ל. ובחי' קדושין לא נודע למי מקדושים הוא כתב וז"ל, ה"ג לימא קסבר רבינא גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר, דאי ממזר הוא א"כ אין ולדה כמוה, וכיון דאין ולדה כמוה אינו בנך אלא בן גוי הוא, ורש"י גריס הולד ממזר ולא נהירא עכ"ל. הרי מפורש מדבריהם דפשיטא ליה להש"ס דלמ"ד הולד ממזר אינו קרוי בנך ושדינן ליה בתר הגוי, ונראה דלפי דבריהם דינו כדין גוי גמור הוא כיון דלא שדינן ליה בתר אמיה:

הנה כי כן יש לעמוד בשמעתין דבכורות דפי' רש"י ורגמ"ה למ"ד אין מזהמין הוא למ"ד דלא הוי ממזר, ומ"ד מזהמין היינו למ"ד דהוי ממזר, וגם כל הפוסקים הנזכרים הגורסין במימרא דרבינא לימא קסבר הולד כשר וכו', ע"כ הכי מפרשי הא דשמעתין. ולפי האמור ק"ק דהיכי קאמר הש"ס דלמ"ד מזהמין דהיינו דהולד ממזר, דדוקא גוי הבא על לויה פטור מחמשה סלעים מצד האם, דמשמע הא אם בא על בת ישראל חייב בה' סלעים, וזה אינו דכיון דאביו גוי הוי ובן גוי אינו חייב בפדיון הוא, דהא לפי סברתם לא שדינן ליה בתר אמיה. ולזה י"ל דמאן דס"ל גירסא זאת מפרש שמעתין באופן זה, דב' חלוקות דאין מזהמין או מזהמין למ"ד הולד כשר הוא, דכיון דאיפסקא הלכתא בפרק החולץ [מה, א] כמ"ד הולד כשר, אין סברא לומר דהכא מצדד הש"ס למ"ד הולד ממזר כיון דלא קי"ל כוותיה, אלא הכוונה דמצדד הש"ס לענין אם הוא פגום לכהונה, דכבר כתבנו משם רבינו הרמב"ן דלפי שיטתו דהא דפגום לכהונה לאו דוקא בת אלא ה"ה זכר בתו פסולה לכהונה, דין זה במחלוקת שנוי בפרק החולץ, דאיכא מ"ד דכשר לגמרי אפי' לכהונה. וע"ז הוא דמצדד הש"ס הכא, לא תימא למ"ד אין מזהמין את הולד, כלומר דאפי' מזוהם לכהונה לא הוי, דפשיטא דשדינן ליה לגמרי בתר אימיה וישראל גמור בן לויה הוא ופטור, אלא אפילו למאן דאמר דמזהמין הולד דמזוהם הוא לכהונה, מ"מ כיון דאינו ממזר אלא פסול, לוי פסול מיקרי ושפיר שדינן ליה בתר אימיה ופטור, והיינו כמסקנא דמסיק הש"ס אליבא דרבינא ולא כס"ד התם דאם אינו כשר גמור לאו בנך מיקרי:

וכן ראיתי לרבינו הרמב"ן בפרק החולץ בסוגיין, שעל מ"ש דדין זה דפגום לכהונה ספיקא דדינא הוא, כתב עוד וז"ל, והיינו דגרסי' בפרק יש בכור אמר רב פפא דאיעבר מגוי, ולא תימא אליבא דמ"ד אין מזהמין אלא אפילו למ"ד מזהמין לוי פסול מיקרי, והאי לישנא משמע דאיכא מ"ד דאין מזהמין אותו כלל אלא כשר גמור הוא לכהונה, ולכך בלויה שילדה כישראל הוא, ולמ"ד מזהמין היינו מאן דפסיל לכהונה ולפיכך מיקרי לוי פסול שהוא הולך אחר אמו עכ"ל, הרי מפורש דפי' שמעתין ע"ד האמור. ולפי מ"ש רבינו הרמב"ן דאף רש"י שפירש דהא דפגום לכהונה מיירי בילדה נקבה דלאו דוקא נקט לה וה"ה זכר כנז"ל, ולע"ד יש קצת סמך לזה, שהרי לפי הגירסא דגריס רש"י שם בפ"ב דיבמות דגרסי' לימא קסבר רבינא הולד כשר וכו', אם איתא דס"ל לרש"י דדוקא נקבה, א"כ קשה מי דחקו להש"ס לומר דלרבינא נמי פסול הוי ולא כשר גמור כדס"ד להש"ס, כיון די"ל דקרא דכי יסיר בנך בדוחק הוא בן בתך ולא בת בתך, אלא דיש לדחות והוא פשוט. ומ"מ לדעת רבינו הרמב"ן דרש"י ג"כ ס"ל דה"ה זכר א"כ יכולים אנו לומר דפירוש זה שכתב רבינו בשמעתין, כן ס"ל לרש"י והרגמ"ה דמזהמין או אין מזהמין הכל הוי למ"ד כשר, אלא ב' החלוקות הוא למ"ד דאפילו פגום לכהונה לא הוי או למ"ד דפגום לכהונה מיהא הוי: דבהכי ניחא דרש"י ורגמ"ה דוקא בחלוקת אין מזהמין פירשו שהוא למ"ד כשר, אבל בחלוקת מ"ד מזהמין לא פירשו כלל שהוא מ"ד הולד ממזר אלא כתבו סתם, ולפי האמור א"ש דחלוקת מזהמין הוא ג"כ למ"ד כשר אלא דמזהמין אותו לכהונה. דבהכי א"ש לישנא דלוי פסול מיקרי דאי למ"ד ממזר לאו פסול בלבד הוא אלא ממזר, ולישנא דפסול לא משמע ממזר וכמו שנראה בשמעתא דס"פ האומר גבי הא דרבינא. והרב בצלאל כ"י הביא משם תוס' חיצוניות דהקשה על רש"י זה וז"ל, ועוד דלישנא דלוי פסול מיקרי לא משמע דמיירי בצד ממזרות כמו ישראל פגום דס"פ האומר דלא הוי ממזר אלא פסול בעלמא עכ"ל. ולפי האמור לק"מ. ואולם כ"ז הוא לדברת רבינו הרמב"ן שכתב דל"ד נקט רש"י נקבה דה"ה זכר, אבל לדעת הרשב"א דס"ל דדעת רש"י הוא דדוקא ילדה בת פסולה לכהונה אבל בולד זכר לא, א"כ א"א לומר פירוש זה לפירוש רש"י. באופן דלפי גירסת רש"י ביבמות והיא גירסת הריטב"א וחי' קדושין הנזכר, למ"ד הולד ממזר דינו כגוי, ולענין פדיון אפילו גוי הבא על בת ישראל הבן פטור מפדיון מכיון דקודם שנתגייר חשוב כגוי, ומאי דאמרינן בשמעתין דאי היתה בת ישראל היה חייב היינו למאן דאמר הולד כשר:

ואולם עדיין יל"ע לסברת בעלי הגירסא הזאת מההיא דתנן בפ' אלמנה לכ"ג (דף ס"ט ע"ב), ממזר פוסל ומאכיל, כיצד בת ישראל לכהן ובת כהן לישראל וילדה הימנו בת ונשאת לעבד ולנכרי וילדה הימנו בן ה"ז ממזר, היתה אם אמו בת ישראל לכהן תאכל בתרומה, בת כהן לישראל לא תאכל בתרומה ע"כ, ואמרי' בגמ' [ע, א] דמתני' כמ"ד גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר, ואם איתא דלמ"ד הולד ממזר בתר אביו שדינן ליה ודינו כגוי, אין בן זה הנולד מנכרי ועבד פוסל ומאכיל כיון דאינו מתייחס אחר אמו כי אם אחר אביו ודינו כגוי, וה"ז כבן הנכבש עם השפחה וילדה בן דכיון דולדה כמותה והוי עבד אין הבן פוסל ומאכיל כדקתני רישא דמתני'. ונראה פשוט דה"ה בבן הנכבש עם הגויה דאינו פוסל ומאכיל דהא שפחה וגויה שווים הם, כדתנן בפ"ב דיבמות [כב, א] לענין יבום מי שיש לו בן מ"מ פוטר, חוץ ממי שיש לו בן מן השפחה ומן הנכרית דשתיהן ולדה כמותה ואינו מתיחס אחר אביו ומשו"ה אינו פוטר מן היבום, וא"כ ה"ה הכא לענין תרומה. והר"מ בפ"ו מהל' תרומות [הט"ז] הביא דין בן הנכבש עם השפחה וכתב הרדב"ז בביאורו שם וז"ל, העבד אינו פוסל וכו' והכי איתא נמי לענין יבום שהזרע הבא מן השפחה הרי הוא עבד והבא מן הגויה גוי ולא נקרא זרעו, ולא הוצרך רבינו לכתוב דין הבא מן הגויה דכ"ש הוא ע"כ, ואפי' את"ל דמתני' בדווקא, דדוקא שפחה, מטעם דכתב הר"מ דלית לה חייס, ובנכבש עם הגויה לא הוי הכי וה"ה בגוי הבא עליה, מ"מ בעבד הבא עליה מאי איכא למימר: שוב ראיתי לרבינו הרמב"ן בחי' לקדושין בס"פ האומר שכתב שם וז"ל, והא דאמרי' נהי דכשר לא הוי ממזר לא הוי, ק"ל דילמא ממזר נמי הוי, ומקרא לא גמרי' אלא שאין הולד גוי כמוהו, וי"ל דלאו מדיוקא דהא מילתא בלחוד קא דחי לה הכי, אלא משום דשמעינן ליה לרבינא בהדיא בפרק החולץ דמכשר הילכך לא הוי לא גוי ולא ממזר, מיהו ישראל פסול כלומר פגום לכהונה הוי עכ"ל. מתבאר מדבריו דס"ל דמאי דס"ד דש"ס לומר דע"כ ס"ל דהולד כשר מכח קרא דקרי ליה בנך דאי ממזר הוא לאו בנך הוא, אין זה כ"כ הכרח, וה"ה דהיה יכול לדחות דלעולם דס"ל דהוי ממזר ועכ"ז קרינן ביה בנך דלא מפני שהוא ממזר הוא מוכרח דשדינן ליה בתר אביו למהוי גוי, דאפי' הוי ממזר מפני שנעשה בעבירה מ"מ ולדה כמוה ואינו מיוחס אחר אביו הגוי, אלא דהש"ס לא ניחא ליה לומר דרבינא ס"ל דהולד ממזר כיון דשמעינן ליה בעלמא דהולד כשר. ואפשר דלפי דברי רבינו הרמב"ן אפשר דהריטב"א וחידושי קדושין הנזכר הכי ס"ל, דאף דלפי הס"ד פירשו הם דס"ד דאי הוי ממזר אינו קרוי בנך אלא בן הגוי, מ"מ אינו כל כך מוכרח לומר הכי, אלא דלא ניחא ליה להש"ס לומר דס"ל דהוי ממזר מאחר דשמעינן ליה לרבינא דס"ל כשר. ואולם לענ"ד זה נראה דוחק בדברי הריטב"א והחידושין הנזכר דכל כי הא הו"ל לפרש הס"ד זה, דס"ד לש"ס איננו עיקר דה"ה דאפילו יהיה ממזר קרינן ביה בנך:

והנה התוס' בשמעתין [מז, א] כתבו דסברתם דאי שדינן ליה בתר בת ישראל שייך ביה ממזרות, דהכי מוכח בספ"ק דיבמות [יז, א] בחלח וחבור וכו' אמר ר"י וכולן לפסול, כי אמריתה קמיה דשמואל א"ל כי יסיר את בנך מאחרי בנך הבא מישראלית קרוי בנך ואין [בנך] הבא מן הגויה קרוי בנך אלא בנה, פירוש ולא מיפסיל כיון דמתיחס אחר הגויה, ובנות ישראל דההוא דרא איצטרויי איצטרו, וכן מוכח בפ"ב דיבמות דהאי דקרוי בנך גורם לו ממזרות עכ"ל. ונראה דכוונתם דס"ל דהא דאמרינן וכולם לפסול, הכונה כיון שבאו ישראל שבאותו הדור על גויות הרי הבנים אשר הולידו ממזרים הם ומשו"ה מפסלי משום ממזרים ומעורבים בהם, וע"ז קאמר הכא אמריתה קמיה א"ל דאינו כן כיון דישראל הבא על הגויה ולדה כמוה ואינו ממזר, דמזה מוכח דאי הוה שדינן בתר אביהם ישראל הוה שייך ממזרות, אבל כיון דשדינן להו בתר אימיה הגויה לא שייך ממזרות. ומ"ש עוד ובנות ישראל דההוא וכו', כוונתם להביא ראיה נמי דאמרינן התם עלה דאמר שמואל דהאיכא בנות ישראל דהא באותו הדור באו גויים על בנות ישראל, ואמר רבינא בן בתך הבא מן הגוי קרוי בנך, ומשני דאיצטרויי איצטרו, דאלמא דלרבינא דאמר דבן בתך הבא מן הגוי קרוי בנך איכא חשש ממזרות בהם דכיון דקרוי בנך ע"כ הולד ממזר, הרי ראיה דכיון דשדינן בתר אימיה ישראלית שייך ממזרות:

וכן מתבאר מדברי התוס' חיצוניות שהביא הרב בצלאל כ"י שכתבו כדברי התוס' דידן והביאו ראיה זאת וז"ל, וקשה לר"י דהא בספ"ק דיבמות משמע שיותר יש לחושבו ממזר כשמתיחס אחר ישראל ממה שהוא מתיחס אחר הגוי, דקאמר התם וינחם בחלח וחבור וכו', כי אמריתה קמיה דשמואל וכו', ופריך והאיכא בנות ואמר רבינא בן בתך הבא מן הגויה קרוי בנך, פירוש וכיון שהוא מתיחס אחר הישראל שייך ביה ממזרות יותר ממה שהוא מתיחס אחר הגוי עכ"ל:

וק"ק דנראה מדבריהם כפי זה דמסוגיא זאת נראה דהעיקר הוא דלרבינא דאמר קרוי בנך ס"ל דהולד ממזר, ומשו"ה פריך דאמאי קאמר שמואל דלא פסלינן להו משום ממזרות כר"י והאיכא בנות, דגוי הבא על בת ישראל הולד ממזר, וזה תימה דאפי' לפי גירסתם בס"פ האומר ופ"ב דיבמות דגרסי' לימא קסבר רבינא הולד ממזר, הא דחי לה הש"ס דנהי דממזר לא הוי כשר לא הוי פסול הוי, הרי דלפי המסקנא אף דלא הוי ממזר כיון דפסול הוי קרוי בנך לרבינא, ועכצ"ל הכי כמ"ש רבינו הרמב"ן בחידושיו לקדושין כנזכר לעיל דהא אמרינן בפרק החולץ דרבינא ס"ל דהולד כשר, וא"כ איך מייתי הש"ס הכא בספ"ק דיבמות להא דרבינא להכריח דכיון דהא איכא בנות איכא חשש ממזרים בתוכם, כיון דהעיקר דלרבינא קרוי בנך אף דלא הוי ממזר כי אם פסול, וכיון דאיפסיקא הלכתא בפרק החולץ דלא הוי ממזר, איך פריך הש"ס הכא והאיכא בנות והכוונה לומר דאיכא חשש ממזרות כיון דלא קי"ל הכי. אלא ע"כ צ"ל כדפירש"י דקאי למאי דאמר ר"י משמיה דר"א דנכרי שקדש חיישינן לקידושיו, ועל זה קאמר כי אמריתא קמיה דשמואל וכו' א"ל דבגויות ולדן כמותן, וע"ז פריך האיכא בנות ואמר רבינא דקרוי בנך ודינו כישראל וא"כ אם קדש קדושיו קדושין ואיך קאמר שמואל דלא חיישינן לקדושיו, דכפי פירוש זה אין כאן רמז לענין ממזרות כלל וי"ל:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה