מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות סה ס"ק ב
והנה אמרינן בקדושין ס"פ האומר [סח, ב] אמר רבינא ש"מ בן בתך הבא מן הנכרי קרוי בנך, ופריך נימא קסבר רבינא נכרי ועבד הבא על ב"י הולד ממזר, ומשני נהי דכשר לא הוי ממזר לא הוי פסול מיקרי ע"כ, זהו גירסת רש"י שם ופי' וז"ל, הולד ממזר גרסינן דאתא לאשמועינן דלא שדינן ליה בתר נכרי דנימא דנכרי הוא ואם נתגייר יהא מותר לבא בקהל, אלא בתר ישראלית שדינן וכיון שבעבירה נולד הו"ל ישראל פסול כשאר נולדים ממי שאין עליו קדושין דתנן במתניתין [שם סו, ב] שהם ממזרים, ומשני מהכא לא תשמע ממזרות, נהי דשמעינן מינה דכשר לא הוי מדשדי ליה בתר ישראל להיות נולד בעבירה, ממזר מיהא לא תשמע מינה וכו', פסול מיקרי כשאר נולדים מעבירה מחייבי לאוין או עשה שאינם ממזרים עכ"ל. ומימרא זאת דרבינא הובאה ג"כ בפ"ב דיבמות (דף כ"ג ע"א) והגירסא שם איפכא, לימא קסבר רבינא גוי ועבד הבא על ב"י הולד כשר וכו', והתוספות שם בד"ה קסבר כתבו דהגירסא הנכונה קסבר הולד ממזר, כדגריס רש"י בפרק האומר, ופירשו התוספות שם כדברי רש"י בקדושין, דכיון דבתר ישראלית שדינן ליה הוי טפי ממזר ממאי דהוה שדינן בתר גויה דאין ממזרות לגוי יעו"ש. וכ"כ בתוספי הרא"ש ליבמות דעיקר הגירסא כדגריס רש"י בקדושין קסבר הולד ממזר, וסיים שם בדבריו וז"ל, ומשני נהי דכשר לא הוי דילפינן מקל וחומר מאלמנה כדאמרינן בקדושין דכולהו תנאי מודו דבנה פגום, ממזר לא הוי עכ"ל. מתבאר מדבריו דמאי דאמרינן לרבינא פסול הוי היינו דפגום לכהונה. וכ"כ ג"כ הריטב"א בחי' לקדושין דפסול דאמרינן לרבינא היינו דפגום לכהונה כדאמרינן בפרק החולץ יעו"ש:
ולע"ד המתבאר מתוך גירסא זאת דגרסינן קסבר הולד ממזר, ולפי מה שפירש"י הוא דלפי מאי דקס"ד דש"ס לומר דלא שייך לומר דבן בתך הבא מן הגוי בנך הוא דהוי כישראל ממש, אם לא דשדינן ליה בתר אימיה, וכיון דבעבירה היה הוי ממזר, ש"מ דאם לאו דאמרינן דהוי ממזר ע"כ שדינן ליה בתר גוי ודינו כגוי גמור ומותר לבא בקהל אחר שיתגייר, אבל קודם שיתגייר דין גוי גמור יש לו, אבל למאי דדחי הש"ס דנהי דכשר לא הוי ממזר לא הוי פסול הוי, דהכוונה דנהי דשמעינן מהא דבנך הבא מן הגוי בנך הוא דע"כ צריך שיהיה בו איזה פסול שדינן ליה בתר אמו, דאי כשר גמור הוא אפילו לכהונה אם כן ע"כ לאו בנך הוא דשדינן ליה בתר אביו הגוי וכגוי דמי, ואינו כשר לבא בקהל כי אם עד שיתגייר, וע"כ כיון דגלי קרא הדיוט כדין ישראל, ש"מ דיש בו איזה פיסול מצד שנעשה בעבירה ומשו"ה חשיב כישראל גמור ובנך הוא, דאע"ג דלא הוי ממזר שהוא פסול גדול מ"מ כל שיש בו קצת פיסולי דפגום לכהונה הרי שדינן ליה בתר אמיה וקרינן ביה בנך. ולפי"ז נראה דלפי מ"ש דאיכא מ"ד בפרק החולץ דהולד כשר לגמרי ואפילו פגום לכהונה לא הוי, ע"כ למ"ד הכי שדינן ליה לגמרי בתר אביו הגוי, וכגוי גמור, דהולד כשר דקאמר היינו דכשר לבא בקהל אחר שיתגייר, ולא דריש דרשה זאת דדריש רבינא דבן בתך הבא מן הגוי קרוי בנך, כיון דא"א דשדינן ליה בתר אמיה להיות דינו כישראל אם לא שיהא בו קצת פיסול מצד שנעשה בעבירה:
ואולם למאי דקי"ל דהולד פגום דקי"ל כרבינא דדריש דבן בתך הבא מן הגוי קרוי בנך, ופשיטא דכישראל הוא דשדינן ליה בתר אמיה כיון דיש בו צד פיסול, דלא שייך פיסול אי שדינן ליה בתר גוי, והדבר פשוט דגוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר וראוי לבא בקהל אפילו קודם שיתגייר דאין דינו כגוי, דאפילו לפי גירסא זאת דגרסי' קסבר רבינא הולד ממזר לפי המסקנא זה פשוט דכל דאיכא צד פיסול דפגום לכהונה קרינן ביה בנך, וכיון דהכתוב קראו בנך איך אפשר שיהיה דינו כגוי. וכן נראה מדברי רש"י בפרק י' יוחסין (דף ע"ו ע"א), גבי הא דאמר רבא עבד ושפחה נתערבו בהם דפריך איסור משום מאי משום שפחה ניתני חדא וכו', ופירש"י ופרכינן וכו' דע"כ נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר עכ"ל, ואם איתא דס"ל לרש"י דאף אחר האמת למ"ד הולד כשר אינו מותר לבא בקהל עד שיתגייר, מאי פריך הרי כיון דלא נתגייר אסור לבא בקהל, אלא עכצ"ל דאחר המסקנא דהכתוב קראו בנך אף דלא הוי ממזר כל דיש בו צד פיסול דפגום הוא לכהונה:
וכן יש ללמוד מדברי התוס' בפרק החולץ (דף מ"ז ע"א) ד"ה נאמן וכו', דהקשה היכי דמי וכו' ואם היתה אשתו ישראלית ממה נפשך בניו כשרים דקי"ל נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר וכו' עכ"ל, ואם איתא דלפי גירסת רש"י דגריס בההיא דרבינא קסבר הולד ממזר, יוצא לנו דאפילו אחר המסקנא למ"ד הולד כשר הוא דראוי לבא בקהל לאחר שיתגייר, א"כ התוס' דס"ל כגירסא זאת וכמ"ש התוס' בפ"ב דיבמות כנזכר לעיל הכי ס"ל, וא"כ מאי קשיא להו הכא, הא אפילו למ"ד הולד כשר אכתי פוסל את בניו שדינם כגויים כל זמן שלא נתגיירו, אלא עכצ"ל דאחר המסקנא כל שהוא פגום לכהונה שפיר קרינן ביה בנך ואפילו קודם שנתגייר מותר:
ועוד ראיה גמורה לזה משמעתין דלויה שילדה בכור דפטור מחמשה סלעים, ומוקי לה ר"פ דאיעבר מגוי, ואפי' למ"ד מזהמין את הולד לוי פסול הוא, דלפי פי' התוס' והרא"ש הכוונה דאפילו למ"ד הולד כשר והיינו מזהמין דכיון דלא הוי ממזר הוא מזוהם דשדינן ליה בתר אביו הגוי, ואם איתא דלמ"ד הולד כשר אינו מותר לבא בקהל כי אם אחר שיתגייר, א"כ איך אמרינן דאפילו למ"ד מזהמין פטור משום דלוי פסול, תיפוק ליה דאפילו בת ישראל שנתעברה מגוי וילדה בכור פטור מחמשה סלעים, כיון דבפטר רחם תלה רחמנא וכיון דבשעה שנולד גוי הוי דשדינן ליה בתר אביו, א"כ אפילו אחר שמלו אותו וגיירו אותו פטור מפדיון כיון דבשעת לידה פטור, כדאמרינן בפרק הזרוע [קלד, א] בגר שנתגייר דאפילו בספק אם נולד אחר שנתגייר או קודם פטור דהמוציא מחבירו עליו הראיה יעו"ש. אלא ע"כ צ"ל דאחר המסקנא דההיא דקדושין, כל דשדינן ליה בתר ישראל ופסלינן ליה לכהונה הרי חשיב כישראל אפי' קודם שיתגייר. ועפי"ז הוא דמצדד הש"ס הכא, דלא תימא למ"ד אין מזהמין את הולד דהיינו דהולד ממזר, דהתם פשיטא דכיון דהוי ממזר שדינן ליה בתר אמו לגמרי ואין לו שום שייכות עם אביו, ואם היתה בת ישראל חייב בה' סלעים, אלא דבהיותה לויה פטור, אלא אפילו למ"ד מזהמין את הולד דהיינו דשדינן ליה בתר אביו, עכ"ז אם היתה בת ישראל חייב בה' סלעים כיון דעכ"פ הא שדינן ליה בתר אמו דפסול לכהונה, וא"כ בלויה פטור דהא לוי פסול הוא, וכיון דפסול לכהונה הוא הרי שדינן ליה קצת בתר אמו ולא הוי גוי גמור:
ונראה דהא דקרינן ליה מזוהם כגוי דקאמר מזהמין את הולד אע"פ דבנך קרינן ביה, היינו משום דיש לו צד גיות ויש לו צד ישראל, דמצד דאינו ממזר הרי שדינן ליה בתר הגוי אביו, ומצד דפגום לכהונה שדינן ליה בתר אמו, ונ"מ מזה דמאי דאמרינן דלמ"ד כשר אפילו קודם שנתגייר כשר, היינו בגוי שבא על בת ישראל בדרך זנות ונתעברה ממנו ושוב לא ידע הגוי מהולד כלל, ואמו גדלו בתורה ובמצות כבן ישראל ממש, דבכה"ג אמרינן דאיגלאי מילתא למפרע דהורתו ולידתו בקדושה ומתחלתו ישראל גמור היה ולא כגוי שנתגייר, אך אם היה הענין שהגוי לקח את בנו וגדלו הוא בעצמו כמשפט בני הגויים ונתגדל בגיות, כה"ג אמרינן דאיגלאי מילתא למפרע דהורתו ולידתו בגיות וחשיב כאילו תחלתו גוי גמור, ובאופן זה אינו מותר לבא בקהל עד שיתגייר גירות גמור, דהכי דרשינן ליה לקרא את בתך לא תתן לבנו כי יסיר את בנך מאחרי, דה"פ דבן בתך דקרוי בנך וכישראל מעיקרו מיקרי היינו אם לא יסירנו מאחרי, דאם יסיר את בנך מאחרי דמעיקרא מגדל אותו גוי כמגדל בין הגויים, הרי למפרע אינו קרוי זה בנך. ונראה לע"ד דצ"ל לדעת התוס' והרא"ש שפירשו מ"ד מזהמין דהיינו דהולד כשר דכיון דשדינן ליה בתר אביו נקרא מזוהם כגוי, ואם איתא דבכל גוונא בנך קרינן ביה וכישראל גמור הוא מעיקרו, לא מכנו חז"ל מי שאינו ממזר בלשון זה דמזהמין את הולד, כיון דאחר האמת ישראל הוא ולא שדינן ליה בתר אביו כלל, אמנם לפי האמור א"ש דעכ"פ יש לו צד גיות וצד ישראל והכל תלוי במה שיתברר אח"כ, דאם גדלתו אמו כישראל גמור למפרע משעת לידה הוא כישראל גמור ולא כגר שנתגייר, ואם גדלו הגוי כמשפט הגויים למפרע משעת לידה הוא כגוי גמור, דלפי מה שגדלוהו אותו הצד גובר להיות עיקר מאותם ב' צדדים שיש לו צד גיות וצד ישראל כאמור:
אשר עפי"ז יש לישב מ"ש התוספות בספ"ק דיבמות (דט"ז ע"ב) ד"ה אמוראי וכו' שכתבו וז"ל, ועוד דמתני' דנדה אלימא טפי וכו', וליכא למימר משום דסברא דהולד כשר דבתר נכרי ועבד שדינן ליה וכו' עכ"ל, דמשמע מדבריהם דשדינן ליה בתר נכרי ועבד ואינו כשר לבא בקהל כי אם עד שיתגייר, וכן מוכח ממ"ש התוספות עוד שם בד"ה נכרי שקדש וכו' וז"ל, ונראה דטעמא דר"י אר"א משום בנות וכו', אע"ג דר"י אית ליה בהחולץ נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר הכא משמיה דרב אסי קאמר עכ"ל, דנראה מדבריהם דלמ"ד כשר אין לחוש לקדושין כיון דעכ"פ קודם גירות גוי גמור הוא. וחוץ מן המכוון יש לומר דכבר כתבנו דהתוס' ס"ל כסברת רבינו הרמב"ן, דהא דהולד פגום לכהונה ל"ד נקבה דה"ה זכר, וכן מוכרחים אנו לומר דסבירא להו להתוספות בשמעתין דמאן דאמר מזהמין את הולד היינו למ"ד כשר. ועכ"ז אמרי' דלוי פסול הוא וע"כ דהוא פגום לכהונה קאמר, ואפי' דהכא מיירי בזכר, וכיון דס"ל הכי יש ללמוד דרב יהודה בפרק החולץ ס"ל דהולד כשר לגמרי ואפילו פגום לכהונה ליכא כמ"ש משם הרשב"א והריטב"א, וכבר כתבנו דלפי המסקנא בהדיא דרבינא דווקא אם פסלי' ליה לכהונה שייך לומר דקרינן ביה בנך כיון דפסלינן ליה מצד דשדינן ליה בתר אמיה, אבל למ"ד דכשר לגמרי לא קרינן ביה בנך וגוי גמור הוא אלא דכשר לבא בקהל אחר שיתגייר, וזהו מה שהוקשה להתוס' הכא דאיך קאמר רב יהודה דחיישינן לקדושי נכרי כיון דהוא ס"ל דהולד כשר לגמרי ואפי' פגום לכהונה ליכא, וא"כ לפי סברתו קודם שנתגייר גוי גמור הוא ואין קדושיו קדושין. וגם מ"ש התוס' בד"ה אמוראי וכו' הוא עפ"י יסוד זה דהכי קא אמרינן דליכא למימר דסברא דהולד כשר לגמרי דאפי' פגום לכהונה לא הוי, דבהכי שדינן ליה בתר גוי ועבד לגמרי ואינם כשרים עד שיתגייר וישתחרר:
אמנם לפי דרך הקדום ל"ק מידי בדברי התוס' אלו דפ"ק דיבמות, דהתם דמיירי דגויים באו על בנות ישראל והולדות נטמאו בגויים דאביהם הגויים גדלום כמשפט בני הגויים הרי דינם כגויים גמורים עד שיתגיירו, וכיון שנתגדלו בגיות איגלאי מילתא למפרע דמעיקרא משעת לידה כגויים הם, דהצד של גיות גבר וחשיב גוי מעיקרו. דבהכי ניחא מ"ש התוס' בפרק עשרה יוחסין (דף ע"ה ע"ב) ד"ה ור' ישמעאל וכו' שכתבו וז"ל, ושמא י"ל אם הולד כשר א"כ הוא הולך אחר הנכרי כדאמרינן בס"פ דלעיל וליכא למיחש לכך אם ינשא לנכרי עכ"ל, ועיין במ"ש הרב עצמות יוסף בפי' דברי התוס' אלו דפרק עשרה יוחסין, ותראה משם איך פשיטא ליה להרב דלפי המסקנא בההיא דרבינא כל דפסלינן ליה לכהונה מצד דשדינן ליה בתר אמיה בנך קרינן ליה אפילו קודם שנתגייר ודו"ק, דמדבריהם אלו ג"כ נראה דס"ל דלמ"ד כשר חשיב כגוי עד שיתגייר, דהכא נמי י"ל דהכותים גדלו את הבנים כמשפט הגויים, וכיון שכן אילגאי מילתא למפרע דמשעת לידה גויים נינהו ועד שיתגיירו כגויים נינהו: וכיוצא לזה ראיתי לרש"ל בחי' ליבמות שכתב ליישב דברי התוס' דספ"ק דיבמות ע"ד הנזכר, וראיתי להרב חידושי הלכות שכתב שם בד"ה אמוראי וכו' שהביא דברי רש"ל ותמה עליהם וז"ל, וכי משום דנוהג כגוי יהא כגוי שלא ניחוש לקדושיו דהא כיון דבתר אמו שדינן ליה ישראל מומר מיקרי ופשיטא דחוששין לקדושיו יעו"ש, ולעד"נ דודאי כוונת רש"ל הוא ע"ד האמור דכיון דשדינן ליה בתר אביו דמשו"ה לא הוי ממזר, ושדינן ליה בתר בת ישראל דמשו"ה הוי פגום לכהונה, ונמצא דכפי"ז יש בו צד גיות וצד ישראל, הנה כן הדבר תלוי במה שיתברר, שאם ינהוג כגוי מתחלה הרי למפרע משעת לידה דינו כגוי ולאו כישראל מומר, ואם יתנהג מתחלה כדין ישראל הרי למפרע משעת לידה דינו כישראל, דבהכי ל"ק מידי על רש"ל: