מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות סה ס"ק א
גרסינן בגמ' [מז, א] א"ר אדא בר אהבה לויה שילדה בנה פטור מחמש סלעים, ופריך דאיעבר ממאן וכו', ומשני א"ר פפא דאיעבר מנכרי, ולא תימא אליבא דמ"ד אין מזהמין את הולד, אלא אפילו למ"ד מזהמין את הולד לוי פסול מיקרי עכ"ל, ופירש"י וז"ל, ולא תימא אליבא דמ"ד אין מזהמין את הולד, במסכת יבמות דאיכא מ"ד נכרי הבא על בת ישראל הולד כשר דבתר אימיה שדינן ליה ומשו"ה פטור מה' סלעים, אלא אפילו למ"ד מזהמין דשדי ליה בתר נכרי אפ"ה פטור דלוי פסול מיקרי, והואיל ואית ליה שמא דלוי פטור עכ"ל. והתוס' בד"ה ולא תימא וכו' כתבו דלא כפירש"י, אלא דמ"ד בעלמא הולד כשר הוא מ"ד מזהמין דשדינן ליה בתר נכרי דהוי מזוהם, ומ"ד הולד ממזר הוא מ"ד אין מזהמין דשדינן ליה בתר בת ישראל ולהכי שייך ממזר. וכ"כ הרב בצלאל כ"י בשם תוספות הרא"ש, ומשם הרגמ"ה כתב כפירש"י וז"ל, ולא תימא דרב אדא דתני פטור היינו אליבא דמ"ד במסכת יבמות אין מזהמין את הולד, דגוי ועבד הבא על בת ישראל אין הולד ממזר דלא שדינן ליה בתר אבוה והאי נמי בתר אמיה לויה שדינן דפטור מה' סלעים, אלא אפילו למ"ד מזהמין הולד מכל מקום בתר אמיה שדינן ליה ולוי פסול מיקרי עכ"ל:
והנה כדי להבין עיקר שמעתין ופלוגתייהו דהני רבוותא בפירוש דשמעתא, נקדים עיקר פלוגתא דאפליגו תנאי ואמוראי בעלמא בדין גוי ועבד הבא על בת ישראל, דאיכא מ"ד דהולד כשר ואיכא מ"ד דהולד ממזר, כמו שמפורש בפרק החולץ (דף מ"ה ע"א), ואמרינן התם דאפילו למ"ד הולד כשר מודה דהולד פגום לכהונה, ואף בזה אם הולד פגום לכהונה נראה מדברי הראשונים דמידי פלוגתא לא נפקא, דלפי מה שכתב הרשב"א ז"ל בחידושיו שם בפרק החולץ, וכן הריטב"א בחידושיו לקדושין בס"פ האומר (בדף ס"ח ע"ב) משם רבינו הרמב"ן ז"ל, דהא איכא אמוראי בסוגיא דהחולץ דס"ל דהולד כשר לגמרי אפי' לכהונה, דהא רב דמורה בה להיתרא, וההוא דאתא לקמיה דרב דקא"ל דאי הוה כיהושע בן נון לא יהיבנא ליה ברתי, מדהדר ליה הכי ולא א"ל פגום מיהא הוי ולא בעינן לערוביה בזרעי פיסול כהונה, אלמא משמע דלגמרי מורה בה להתירא אפילו לכהונה, ורב יהודה ורבא דאמרי ליה זיל גלי זיל אטמר ודאי משמע דמורו ביה היתר גמור, דאי לא הוה אפשר דנפיק מיניה חורבא, וכתב הרמב"ן ז"ל דהצעה דשמעתא הכי, דרב יוסף סבר דמאסהדותיה דרב דימי דאמר משמיה דריב"ל דאע"ג דמיכשר משוי ליה פגום לכהונה מינה שמעינן לכולהו אמוראי דמכשרי דפגום מיהא הוי, וא"ל אביי סמוך אדרבין דאמר דרבי גופיה מורה בה להיתרא והיתרא לגמרי, ולפי"ז כיון דאיפסיקא הלכתא [יבמות מה, ב] כמ"ד הולד כשר, ולא אמרי' בהדיא הולד כשר לכהונה, ופגום נמי לא אמרינן בהדיא, איכא לספוקי אי כר"י ב"ל ורב יוסף ורב דימי, אי כרבין ורב יהודה ורבא, הילכך מספיקא לא מנסבינן בתו לכהונה ואם נשא אין מוציאין מידו והולד ספק חלל. וכתב הרשב"א דהרמב"ן כתב כן לפי דרכו שכתב דכיון דגמר ק"ו מאלמנה הוי כאלמנה ממש, מה אלמנה בנה חלל ואם בא על כהנת לויה וישראלית בתו פסולה לכהונה אף זה כן, ורש"י שאמר בנקבה לאו דוקא נקט לה, והרשב"א כתב ע"ז דאינו נראה מדברי רש"י כן אלא בהדיא קא פריש דא"א דין זה דפגום לכהונה כי אם בנקבה דילדה נקבה ופסולה לכהונה, ובנה דקאמר משום בתה נקט לה יעו"ש בדבריו באורך:
נמצינו למדים דלדעת רבינו הרמב"ן דס"ל דאיסור פגום לכהונה איתא אפילו בנולד בן דדינו כדין אלמנה ממש, יוצא לנו דהא דפגום לכהונה הוי פלוגתא דאמוראי דלריב"ל ורב יוסף ור"ד הולד פגום לכהונה, ולרבין ורב יהודה ורבא הולד כשר לגמרי אפילו לכהונה. ולע"ד דיש ללמוד מדברי התוספות דפרק החולץ (דף מ"ז ע"א) ד"ה נאמן וכו' דס"ל כסברת הרמב"ן, דלאו דוקא אם הולד נקבה אלא אפילו זכר בתו פסולה לכהונה, דהא כתבו שם וא"ת ה"ד וכו' ואם היתה אשתו ישראלית ממ"נ בניו כשרים דקי"ל נכרי ועבד הבא על ב"י הולד כשר, וכי תימא נהי דממזר לא הוי פגום מיהא הוי הא השתא נמי וכו' יעו"ש, ואם איתא דס"ל דדוקא בולד נקבה אמרינן הכי א"כ אמאי לא דחו נמי דא"כ אמאי לא קא"ל אית לך בנות, דמדלא קאמר ליה כי אם אית לך בנים ש"מ דאפילו בבנים זכרים פוסל אותם בעדותו, ואי משום פגם כהונה זה לא שייך כי אם באית ליה בנות אבל בבנים לא שייך זה: