מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות סה (השני) ס"ק א
והנה לענין הלכה בפלוגתא דר"פ ומר בריה דרב יוסף משמיה דרבא [בכורות מז, א], כתב רבינו הרמב"ן דהלכתא כרב אדא דלויה שילדה בנה פטור כמר בריה דרב יוסף דאפילו בדאיעבר מישראל, והביא ראיה מדאמרינן בפ"ק דמכילתין [ד, א] לויה לא תיפקע, ומשני הא ל"ק כדמר בריה דרב יוסף משמיה דרבא, ומדלא קאמר א"נ כדר"פ ש"מ הלכתא כוותיה, וכתב הרא"ש בפסקיו [סי' ב'] ע"ד רבינו וז"ל, מה שהביא ראיה מפ"ק אינה ראיה דלא מצי למימר התם א"נ כדר"פ, דהא פריך לויה לא תיפקע כמו לוי והוצרך לדמר בריה דרב יוסף דכל לויה מפקעת לתרץ קושיתו, ולר"פ אה"נ דלויה לא מפקע אי איעבר מישראל דלמשפחותם לבית אבותם כתיב עכ"ל:
ולע"ד לא הבנתי דחיה זאת, דהא ודאי מילתא דפשיטא הוא דמאי דפריך התם לויה לא תיפקע אלמה אמר רב אדא וכו' לכו"ע פריך, דקושיא זאת שייכא נמי לסברת ר"פ דס"ל דדוקא אם איעבר מגוי לויה פוטרת, דכיון דעיקר הק"ו היא דכיון דלא נמנו במדבר לפטור בכורי ישראל אלא זכרים אבל נקבות לא הפקיעו כלום כמ"ש רש"י שם, אם כן אפילו לר"פ דס"ל דכל דאביו ישראל בתר אביו שדינן ליה דלמשפחותם לבית אבותם כתיב, מ"מ כיון דאביו גוי פוטר אותו מפני שאמו לויה, ומאין הרגלים דמפני אמו לויה יפטר כיון דבמדבר לא הפקיעו אלא הזכרים, וע"ז משני הא ל"ק כדמר בריה דר"י דאמר פטר רחם בפטר רחם תלא רחמנא, הך שינויא שייך נמי לר"פ, דאם נאמר כפרש"י שם דס"ל דלא מיתרצא הך פירכא דבן לויה בשינויא דפטר רחם, אלא הכוונה הוא דאם אשכחן דכל הלוים פטורים אפילו פחותים מבן חדש שהיו במדבר שלא הפקיעו בן לויה פטור, א"כ לר"פ נמי א"א לומר דלויה פוטרת אף שאביו גוי אף דלא מצינו לויה שהפקיעה במדבר, כי אם מטעם זה דכיון דבפ"ר תלא רחמנא, הרי צד קדושת לוי שיש לו מצד אמו פוטר אף דאינו לוי מצד אביו, דכל דאפילו פחות מבן חדש פוטר מסתברא דה"ה לויה, כיון דבפ"ר תלא רחמנא בדין הוא דצד לויה אמו בלבד פוטר: וכן לסברת התוספות שכתבו שם דמתרצא הך פירכא דבן לויה בשינויא דפטר רחם, וכוונתם לע"ד לפי מה שהביא הרב בצלאל כ"י ע"ד התוספות שם בגליון וז"ל, דבן לויה כיון דבפ"ר תלא רחמנא והיא לויה מיפטרא שפיר אע"פ אין אביו לוי, אבל פחות מבן חדש כיון דאיכא גריעותא דמחוסר זמן גרע טפי עכ"ל, דהכוונה לע"ד דבשלמא בלוי זכר שהפקיע במדבר ובר הפקעה הוא גרע טפי במחוסר זמן, אבל לויה דמעיקרא הנקבות לא היו בכלל הפקעה ולאו בני הפקעה נינהו, מסתברא דמצד שהיא לויה והלוים עצמם פטורין מפדיון ה"ה דלויה נמי פוטרת מכח דצד לויה יש בו מצד אמו, וא"כ אף לסברת התוספות כ"כ צ"ל הך שנויא, דלרב פפא נמי דאיעבר מגוי. ומ"ש הרא"ש דלר"פ אה"נ דלויה לא מפקעה אם איעבר מישראל וכו' אינו מובן, דהתינח אי איעבר מישראל אבל אי איעבר מגוי דאמרינן דפטור צריכין אנו ע"כ להך שנויא, דאם לא כן כיון דנקבות לא הפקיעו במדבר מנ"ל דלויה פוטרת בדאיעבר מגוי, וא"כ שפיר היה אפשר לומר א"נ כדר"פ כדכתב רבינו, ומדלא קאמר הכי ש"מ דלית הלכתא כוותיה דר"פ: