מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות סד
עוד גרסינן במתני' [מו, א] מי שלא היו לו בנים ונשא אשה שכבר ילדה, עודה שפחה וכו', ר"י הגלילי אומר בכור לנחלה ולכהן שנאמר פטר רחם בישראל עד שיפטור רחם מישראל. ונראה פשוט דהך סברא דר"י דבעינן עד שיפטור רחם מישראל לא אמרה כי אם דוקא בבכור אדם, אבל בבכור בהמה אין לומר דבהמה שילדה ברשות הגוי ואח"כ לקחה ישראל דהנולד ברשות ישראל הוי בכור, דהא אע"ג דקרא פטר רחם קאי נמי לבכור בהמה, דהא כתיב פטר כל רחם בישראל באדם ובבהמה וכו', מ"מ לא דרשינן הכי כי אם גבי בכור אדם. דמסתבר לומר הכי כיון דקי"ל לענין כמה דברים דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, ומהאי טעמא שרינן ליה בקרובותיו כדאמרינן בפרק נושאין (יבמות צ"ז ע"ב), וכן מכשרינן עדותן של ב' אחים גרים כדאמרינן בפרק כיצד (שם כ"ב ע"א) יעו"ש, וכיון דכקטן שנולד דמי שפיר מסתבר לדרוש מקרא דפטר רחם בישראל, כיון דעכשיו שנתגיירה כבריה חדשה היא וחשיב כאילו לא ילדה כלל, אבל גבי בהמה דבגוף הבהמה ליכא שום שינוי בגופה כי אם שינוי בעלים בלבד, אין סברא לדרוש הכי כיון דסוף סוף כבר ילדה, ולידתה ברשות הישראל אינה לידה ראשונה כיון דבגופה ליכא שום שינוי. ובפרט דגבי בהמה הא איצטריך קרא דפטר רחם בישראל לפטור שותפות גוי וכל דיד גוי באמצע פטור וכדאמרינן בריש מכלתין [ב, ב], משא"כ גבי בכור אדם דלא איצטריך להכי:
דאין לומר דאף דלא איצטריך למעוטי שותפות גוי, מ"מ אפשר לומר דאיצטריך קרא בישראל כי היכי דלא נימא דנכרית שילדה בכור בעודה נכרית ואח"כ נתגיירה, דעכשיו דנתגיירה דבר חיובא היא צריך לפדותו, וע"ז חדית לן קרא פטר רחם בישראל דלא חשיב בכור כי אם דוקא כשפטר רחמה בישראל, אבל בעודה נכרית כל שבשעת לידה היתה פטורה שוב אינה חוזרת להתחייב כשנתחייבה. דהא ליתא דלהא נמי לא אצטריך קרא דסברא הוא, דכיון דקדושת הבכור בפטר רחם תלה רחמנא, כל דבאותה שעה לא חל עליו חובת בכור לא מצי חייל אח"כ, והרי לכמה דברים אמרינן דהכל תלוי בשעת החיוב, כגון מתנות כהונה וראשית הגז, דאם חל החיוב בעודו גוי ואח"כ נתגייר פטור, וכן לענין חלה דאם נתגלגלה העיסה בעודו גוי שוב לא מיחייב כשנתגייר, וכן לקרבן יולדת דאם ילדה בעודה נכרית ואח"כ נתגיירה פטורה מקרבן כמו שנתבאר בפרק הזרוע (דף קל"ד ע"א) יעו"ש, וכל הני אמרינן הכי מסברא בלא שום קרא, וא"כ גבי בכור אדם למה איצטריך קרא לזה. אם לא דאתא קרא לאשמועינן דכיון דגר כקטן שנולד דמי מי שילדה בעודה נכרית לא חשיב פטר רחם עד שיפטור רחם בישראל: ונראה דלרבנן דפליגי על ר"י הגלילי וסבירא להו דבנתגיירה וילדה אינו בכור לכהן, אף דיש סברא לומר דהוי בכור לכהן מטעם דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, מכל מקום מקרא דפטר רחם בישראל יש ללמוד איפכא, דאדרבה י"ל דקרא אתא לאשמועינן היפך דרשת ר"י הגלילי, דהכי קאמר קרא דדוקא אם פטר רחם בישראל דהיינו דהלידה הראשונה היתה בהיותה ישראלית חייבת, אבל אם הלידה הראשונה היתה בעודה נכרית אף דנתגיירה וכקטן שנולד דמי לענין בכור לא חשיב בכור הנולד אחר שנתגיירה, כיון דלא קרינן ביה פטר רחם בישראל, כיון דכבר ילדה בעודה נכרית: דבהכי ניחא מאי דאמרינן בשמעתין [מז, א] דאיפליגו ר"י ור"ל דהיו לו בנים בעודו נכרי ונתגייר, דלר"י אין לו בכור לנחלה ור"ל ס"ל דיש לו בכור לנחלה מטעם דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, דנראה פשוט דפלוגתייהו הוא אפילו אליבא דרבנן דפליגי אר"י הגלילי לענין בכור לכהן, וצריך טעם אליבא דר"ל דמ"ש דלענין בכור לנחלה חשבינן ליה כאילו הוא בריה חדשה עכשיו, וכאילו לא היו לו בנים כלל מטעם זה דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, ומ"ש לענין בכור לכהן דלא חשבינן לה כאילו לא ילדה כלל בעודה נכרית מטעם זה דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי. ואולם לפי האמור אתי שפיר, דשאני בכור לכהן דילפינן לה מקרא דפטר רחם בישראל דלא הוי בכור לכהן מטעם זה, משא"כ לענין בכור לנחלה דליכא קרא לפטור דמטעם זה יש לו בכור לנחלה. ובהא פליגי ר"י ור"ל, דלר"י סבירא ליה דלרבנן כיון דגלי קרא בגיורת דלא חשיב פטר רחם לענין בכור לכהן, מינה ילפינן בגר לענין בכור לנחלה דיליף איהו מינה דידה, ולר"ל ס"ל דלא ילפינן איהו מינה דידה, דדוקא לענין קדושת בכור לכהן גלי קרא ולא ילפינן בכור לנחלה מיניה. ובשמעתין פריך לר"י מהא דתניא היו לו בנים בהיותו נכרי ונתגייר יש לו בכור לנחלה, ומשני דהא מני ר"י הגלילי היא ויליף איהו מינה דידה, וכמו דלר"י הגלילי יליף איהו מינה דידה, כן צ"ל לר"י דילפינן איהו מינה דידה לרבנן כפי דרשתם בקרא דפטר רחם בישראל גבי גיורת:
ובשמעתין פריך לר"י ממתני' דמי שלא היו לו בנים וכו', ילדה ממאן אילימא מישראל שלא היו לו בנים מאי איריא גיורת ושפחה אפילו בת ישראל נמי, אלא לאו בגר שהיו לו בנים ונתגייר וקתני בכור לנחלה, ומשני לא לעולם מישראל שלא היו לו בנים, ואינו בכור לכהן איצטריכא ליה לאפוקי מדרבי יוסי הגלילי וכו'. ויל"ע קצת דלפי מאי דמשני דלעולם מישראל שלא היו לו בנים, ואינו בכור לכהן איצטריכא ליה, אמאי לא מוקי לה כדס"ד מגר שלא היו לו בנים ונתגייר, ובכה"ג עדיף טפי דלענין בכור לנחלה נמי איצטריכא ליה הא דנקט גיורת ושפחה, דבגיורת ושפחה מסתמא מיירי דנתגייר בעלה עמה או נשתחרר בעלה עמה, דבכה"ג אף דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי מ"מ אין לו בכור לנחלה כי אם דוקא בלא היו לו בנים כסברת ר"י, דנמצא דכפי"ז איכא רבותא בין לענין בכור לכהן בין לענין בכור לנחלה. אבל לפי האמור בסברת ר"י דאין לו בכור לנחלה הוא משום דילפינן איהו מינה דידה גר מגיורת, א"כ כיון דחדית לן תנא בגיורת ושפחה לענין בכור לכהן דלא אמרינן דכקטן דמי, א"כ מינה דה"ה לענין בכור לנחלה דילפינן מינה דדא ודא חדא היא, ומשו"ה לא הוצרך הש"ס לאוקומי נמי בגר שלא היו לו בנים ונתגייר אלא כפשטא דמיירי בישראל:
ואולם ק"ק דאמרינן ביבמות (דף ס"ב ע"א) גבי פלוגתא דר"י ור"ל לענין פריה ורביה, אמר רב הכל מודים בעבד שאין לו חייס דכתיב שבו לכם פה עם החמור, וכתבו התוס' שם ד"ה הכל מודים וכו' וז"ל, ואם נשתחרר לא קיים פריה ורביה עכ"ל. וכן פסק הר"מ בפרק ט"ו מהל' אישות [ה"ו] וז"ל, היו לו בנים והוא עבד נשתחרר הוא והם לא קיים מצות פריה ורביה עד שיוליד אחר שנשתחרר שהעבד אין לו יחוס עכ"ל. ולפי"ז נראה פשוט דה"ה לענין בכור לנחלה, דעבד דהיו לו בנים והוא עבד ונשתחרר יש לו בכור לנחלה אפילו לר"י, כיון דאותם הבנים דבעודו עבד אינם נקראים בניו כיון דאין לו חייס, וכיוצא לזה כתב הר"מ בפ"ב מהל' נחלות דין י"ב, דישראל שיש לו בן מן השפחה או מן הגויה הואיל ואינו קרוי בנו הבא לו אחריו מן הישראלית בכור לנחלה עכ"ל, וא"כ אמאי לא מוקי לה הכא דילדה מהעבד שהיו לו בנים בעודו עבד ונשתחרר, דאותם הבנים שהיו לו בעודו עבד לא חשיבי בנים ויש לו בכור לנחלה, ואפילו ר"י מודה בזה:
ועל דברי הר"מ דהל' נחלות דכתב דישראל שהיה לו בן מן השפחה או מן הגויה הואיל ואינו קרוי בנו הבא לו אחריו מן הישראלית בכור לנחלה, כתב ה"ה וז"ל, ומיהו שם בגמרא לא בעו לאוקומא אליבא דר"י בישראל שבא על השפחה ועל הנכרית, משום דלא בעי לאוקומא באיסורא זה נראה לדעת רבינו עכ"ל:
ולע"ד אכתי יש להקשות על סברת הר"מ מהא דפריך תו בשמעתין לר"י, ת"ש היו לו בנים בהיותו נכרי ונתגייר יש לו בכור לנחלה, ודחיק לאוקומא כר"י הגלילי, ולפי סברת הר"מ אמאי לא משני דאפי' כרבנן אתיא, דהא כתב הרמב"ם בפט"ו הל' איסו"ב דין ו' וז"ל, גוי הבא על השפחה שטבלה ה"ז עבד, ועבד שטבל שבא על הגויה הולד גוי הלך אחר האם עכ"ל, ולע"ד דין גוי הבא על השפחה שכתב הר"מ דה"ז עבד מפורש בירושלמי דקדושין בס"פ האומר הי"ג, דאמרינן התם א"ר זעירא הדא אמרה גוי שבא על השפחה והוליד בן הולד עבד יעו"ש וכתב ה"ה שם וז"ל, זה הוא בכלל מה שאמרו בשפחה ונכרית שולדה כמותה עכ"ל, וא"כ שפיר י"ל דהא דקתני בברייתא דיש לו בכור לנחלה, מיירי בנכרי שהיו לו בנים בהיותו נכרי שבא על שפחה שטבלה ונולד לו בנים ממנה, דכיון דולדה כמותה ואינו נקרא בנו, כשנתגייר יש לו בכור לנחלה, דבזה האופן אפי' ר"י מודה דיש לו בכור לנחלה, מידי דהוה לישראל שהיה לו בן מן השפחה דלא חשיב בנו והבא אחריו בכור לנחלה:
ובשלמא במתני' י"ל דמאי דלא אוקמא בגוי שהיו לו בנים מהשפחה שטבלה דבכה"ג לא חשיב בנו, משום דהא תינח גבי עודה שפחה ונשתחררה, אבל בחלוקת עודה גויה ונתגיירה אמאי הוי בכור לנחלה, ועוד דאפילו בשפחה י"ל דלא בעו לאוקמא באיסורא, דהא כיון דבשפחה שטבלה מיירי דינה כבת ישראל דאיכא איסורא לגבי דידה דהגוי יבא עליה, דמאי דהאשה בת ישראל אסורה לה, השפחה נמי אסורה לה. ועפי"ז מינח ניחא מה שהקשיתי דאמאי לא מוקי מתני' בעבד שהיו לו בנים בעודו עבד, דהתינח גבי עודה שפחה שהותרה לו, אבל בחלוקת עודה גויה שאסורה לעבד, אף דשפיר אפשר לאוקומי הכי הן מצד דהעבד אין לו חיים והן מצד דולדה כמותה וכמ"ש הר"מ, מ"מ באיסורא לא בעו לאוקמא כמ"ש ה"ה ז"ל, אבל על מאי דפריך מברייתא, אמאי לא משני הכי, וצ"ל דלא ניחא ליה להש"ס לאוקמי בהכי, כיון דסתמא קתני היו לו בנים בהיותו נכרי דמשמע בכל גוונא, דאם איתא דבשפחה מיירי כל כי הא הו"ל לתנא לפרש ולומר היו לו בנים מן השפחה, ומדסתם ש"מ דבכל גוונא יש לו בכור לנחלה: ועכצ"ל הכי הן במאי שישב ה"ה בההיא דמתניתין דה"ט דלא מוקי מתניתין בהכי משום דלא בעו לאוקומא באיסורא, והן במאי דפריך מברייתא, דאף דנראה קצת דוחק, מ"מ דברי הר"מ הם דברי הירושלמי בפ"ב דיבמות הלכה ה' גבי מתני' מי שיש לו אח מ"מ וז"ל, בין גוי שבא על בת ישראל וילדה, ובין ישראל שבא על הגויה, משבאת לישראל וילדה בכור לנחלה ולא לכהן, גוי שבא על הגויה וילדה ר' יוחנן אומר גויים יש להם יחסים ר' שמעון בן לקיש אומר גויים אין להם יחסים וכו' יעו"ש, וה"פ דגוי שבא על בת ישראל והיה לו בן ממנה בהיותו גוי, ואחר כך נתגייר ונשאה, וכן ישראל שבא על גויה וילדה בן בהיותה גויה, ואח"כ נתגיירה ונשאה ישראל, הבן הנולד להם אחר שנתגיירה הוי בכור לנחלה אבל אינו בכור לכהן וכמ"ש הרב קרבן העדה בביאורו יעו"ש בתוספותיו [שיירי קרבן] ד"ה בכור, וא"כ הרי מפורש דישראל שיש לו בן מן הגויה לא חשיב בנו, והבן הנולד לו מישראלית או מהגויה עצמה שנתגיירה הוי בכור לנחלה, דאין לומר דהא אתיא כר"ל דאמר דגוי שהיו לו בנים בגיותו יש לו בכור לנחלה, דהא אחר זה הביא פלוגתא דר"י ור"ל בגוי שבא על הגויה וילדה דלר"י יש לו יחס עם אביו ולר"ל אין לו יחס עם אביו ואינו נקרא בנו, ונ"מ לענין בכור לנחלה ולענין אם קיים פ"ו, וא"כ הא דאמרינן בתחלה בישראל שבא על הגויה לכו"ע הוא דאפילו ר"י מודה כמ"ש הר"מ, דכיון דולדה כמותה לא חשיב בנו והבא אחריו בכור לנחלה:
ועוד יש ללמוד מהירושלמי הנזכר דגוי הבא על בת ישראל ואח"כ נתגייר, דהבן שיהיה לו מישראלית אחר שנתגייר הוי בכור לנחלה לכו"ע אפילו לר"י, ולפי"ז ה"ה דהו"מ לשנויי בשמעתין דתנא דברייתא דקתני דיש לו בכור לנחלה מיירי בגוי שבא על בת ישראל וילדה בהיותו גוי, דאם נתגייר אח"כ יש לו בכור לנחלה, אלא די"ל דלא ניחא ליה לאוקמא בהכי מטעם דסתמא קתני דמשמע בכל גוונא על דרך האמור: ואולם צריך להבין אמאי הר"מ השמיט חלוקה זאת דגוי הבא על בת ישראל שאמרו בירושלמי נמי דיש לו בכור לנחלה כשנתגייר, ולא הביא כי אם חלוקת ישראל הבא על הגויה ושפחה בלבד. ואפשר לומר דס"ל להר"מ דהא דאמרינן בירושלמי דגוי הבא על בת ישראל דיש לו בכור לנחלה, הוא למ"ד גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר, דלמ"ד הולד ממזר שדינן ליה בתר בת ישראל דולדה כמותה ולהכי שייך ממזרות, כיון דולדה כמותה לא חשיב בנו של גוי ואין לו יחס עם אביו הגוי, ומשו"ה יש לו בכור לנחלה כיון דהבן אשר היה לו מבת ישראל בעודו גוי לא חשיב בנו. אבל לדידן דקי"ל דגוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר, וכמ"ש הר"מ בפט"ו מהל' איסו"ב [ה"ג] יעו"ש, ולמ"ד הולד כשר שדינן ליה בתר אביו הגוי, וכמ"ש התוס' בשמעתין לקמן ד"ה ולא תימא אליבא דמ"ד אין מזהמין וכו' שכתבו וז"ל, ולמ"ד מזהמין היינו מאן דשדי ליה בתר גוי כדפירש בקונטרס, ומאי דקרי ליה מזהמין היינו משום דהגויים מזוהמין, ומ"ד גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר שדינן ליה בתר הגוי, אבל מ"ד הולד ממזר שדי ליה בתר בת ישראל ולהכי שייך ביה ממזרות, ובקונטרס פי' איפכא עכ"ל. וכ"כ התוס' בפ"ב דיבמות (דף כ"ג ע"א) ד"ה קסבר רבינא יעו"ש. דלפי"ז י"ל דמאי דאמרינן בירושלמי דגוי הבא על בת ישראל יש לו בכור לנחלה, הוא למ"ד הולד ממזר דשדינן ליה בתר בת ישראל ומשו"ה שייך ביה ממזרות ובנה הוא ולא בנו של הגוי, אבל לדידן דקיי"ל דהולד כשר לא שייך לומר הכי:
ואולם נראה דלפי מה שנראה מדברי ה"ה בפרק ט"ו מהל' איסו"ב דין ג', דהרמב"ם ס"ל דהולד כשר לגמרי ואינו פסול אפילו לכהונה, וכ"כ מרן הב"י [אה"ע ריש סי' ד'] וכ"כ רש"ל בפ' החולץ סי' ל"ח דדעת הרמב"ם כן הוא, ואם כן ע"כ שדינן ליה בתר אביו הגוי וכגוי גמור הוא וכמו שיתבאר זה לקמן באורך, דלפי המסקנא דאמרינן בס"פ האומר [קידושין סח, ב] כסברת רבינא דקאמר, בן בתך הבא מן הגוי בנך הוא, כל דלא פסיל אפילו לכהונה גוי הוא, אלא דלפי מה שראיתי להרב מל"מ שם בפט"ו מהל' איסו"ב שכתב דלפי מ"ש הר"ם בפי"ג מהל' איסו"ב [ה"ח] מוכרח דס"ל דהולד פגום יעו"ש א"א לומר הכי, אבל לע"ד לפי מה שראיתי לרבינו הרמב"ן בחידושיו בפ' החולץ [יבמות מז, א] שכתב ע"ז דאינו נאמן לפסול את הבנים וז"ל, ולדברינו שאין אנו מורים לפגום הולד נ"מ שאם אמר אני ובני נתגיירנו בינינו לבין עצמנו אין עדות לגוי עכ"ל, ואם כן להר"ם נמי י"ל דחלוקת היה נשוי ישראלית נ"מ לאני ובני נתגיירנו בינינו לבין עצמנו: