מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות ס ס"ק ז
מתני' [מו, א] והמפלת כמין בהמה וחיה וכו' וחכ"א עד שיהא בו מצורת אדם. וכתב רבינו בגמרא לאו דוקא כל צורה אלא אפי' מצורה, הלכך המצח והגבין והעין והלסת וגיבת הזקן עד שיהיו כולן מצורת אדם, היו כולם אע"פ שגופו וצד הב' שבפניו תיש הרי זה אדם, פניו תיש אע"פ שגופו אדם ולא כלום. בפרק המפלת (דף כ"ג ע"ב) איפליגו אמוראי דלר"י בר אבא אמרי' המצח והגבינים והעינים והלסתות וגבות הזקן עד שיהיו כולן כאחד, רבא אמר חסא המצח והגבין והעין והלסת וגבת הזקן עד שיהיו כולן כאחד, ופסק רבינו כרבא אמר חסא דבצד א' סגי, ושם אמרו בש"ס דגופו אדם ופניו תיש ולא כלום. וכתב הרשב"א בת"ה [בית שביעי שער ששי] וז"ל, והשתא לא בקיאינן בצורות ולא קים לן אי דמי אי לא דמי וחששת לכולם, ואפי' הפילה כעין דגים ושרצים וא"נ כמין בהמה חיה ועוף אם זכר תשב לזכר ואם נקבה תשב לנקבה, וימי טהרה לא יהבינן לה עכ"ל. וכ"כ ה"ה בפ"י מהלכות איסורי ביאה דין ח' דכן הוא דעת רבינו הרמב"ן כדברי הרשב"א דבזמן הזה בכולם מטמאין אותה לידה יעו"ש: והנה לענין בכור מדלא ביאר רבינו הרמב"ן ז"ל לומר דבזמן הזה שאין אנו בקיאים בצורות, בכולם נקרא ולד ופוטר מן הבכורה, ולא כתב אלא דינא דהש"ס בלבד, ש"מ דלענין בכור אינו פוטר כי אם באופן דנקרא ולד לענין דינא. וצריך טעם דכיון דבזמן הזה לא בקיאינן ומחמרינן לענין טומאת לידה דבכולן מטמאין מספק, אם כן לענין בכור נמי כיון דספק הוי אי האי דהפילה פטר רחם מיקרי, איך אנו מחייבים לבא אחריו שיהא בכור לכהן, כיון דקי"ל ספק בכור אדם פטור מפדיון דהמע"ה, והשתא בזמן הזה דלא בקיאינן בכל גוונא ספק הוי:
וכבר היה אפשר לומר דהא קי"ל דכל ספק הבא מחמת מיעוט וחסרון ידיעה אינו ספק, דאפי' באיסור דרבנן אין להקל בספק זה דלא מיקרי ספק, וכמו שהאריך הפ"ח בכללי הס"ס סי' טו"ב יעו"ש, וא"כ הכא דספק דחסרון ידיעה הוא דלא בקיאינן ואם יש בקי בדבר מכיר אם הוא ולד הפוטר או לא, בכה"ג לא מיקרי ספק לפטור מדין המע"ה, ודוקא לענין טומאת לידה מחמירינן האידנא דאין אנו בקיאים דלחומרא חשיב ספק ולא להקל. ואולם ראיתי להפר"ח שם שהביא משם תשובת המ"ב דכיון דהאידנא לא סמכינן אבדיקה דידן כלל, א"כ לא מיקרי חסרון ידיעה שהרי אפי' חכם גדול ובקי בבדיקה אינו רשאי לסמוך על בדיקתו, והו"ל כאילו אין הריאה לפנינו דהוי ספק גמור, ולפיכך ספק נשבר מחיים וחשש נקיבת הריאה האידנא תרווייהו ספיקא מיקרי וסמכי' עלייהו להתיר משום ס"ס, וכן העלה הפ"ח שם בקיצור כללי הס"ס בסי' מ"ד יעו"ש, וא"כ הכא דהאידנא דאפי' חכם גדול ובקי בבדיקת הוולדות לא מצי למיסמך אבדיקה דיליה לטהר האשה מטומאת לידה, א"כ בכה"ג ספק גמור הוא, וכיון דבספק כזה חשבינן ליה ספק גמור להתיר באיסור דרבנן ובאיסור תורה בס"ס, א"כ לענין ממונא נמי דאזלינן לקולא לגבי המוחזק ככל הספיקות, בספק כזה ספק גמור הוא ואמאי לא אמרינן דפטור מבכור לכהן כדין כל ספק בכור:
שוב ראיתי למוהריק"ו שורש קמ"ג שכתב וזה לשונו, אע"ג שכתב בטור י"ד [סי' קצ"ד] דעכשיו אין אנו בקיאים להבחין בשפיר דאם ישנו מרוקם אם לאו וכו', פשיטא דהיינו דוקא לענין איסור נדה משום חומרא דכרת, אבל בכיוצא בזה דהיינו לפטור הבא אחריו מן הבכורה, נראה לענ"ד דליכא למימר הכי, דאדרבה יש להעמיד אשה בחזקת שלא נפטר רחמה עדיין, וגם הנפל הזה בחזקת שלא נתרקמו איבריו עדיין, דהא חזקה גמורה היא זאת עכ"ל. ולפי דברי מוהריק"ו הוא הדין בנדון זה שהפילה בהמה חיה ועוף וכיוצא דלא בקיאינן אם יש לו קצת מפני אדם, דעכ"פ יש לחייב הבא אחריו בפדיון מטעם דאזלינן בתר חזקה דגופא, וחזקה גמורה היא דמוקמינן לאשה בחזקת שלא ילדה עדיין כמו שהיתה בתחלה:
הן אמת דאני תמיה על סברת מהריק"ו, דהא קי"ל כשמואל דאמר בר"פ המוכר פירות [צב, ב] דלא אזלינן בממון אחר הרוב דחזקת ממון עדיף מרובא, וא"כ כ"ש בחזקה דגופא דהא קי"ל רובא וחזקה רובא עדיף, ואם חזקת ממון עדיף מרובא כ"ש דעדיף מחזקת הגוף, ובפרק המדיר (דף ע"ה ע"ב) אמרינן א"ר לא תימא ר"י לא אזיל בתר חזקה דגופא כלל, אלא כי לא אזיל ר"י בתר חזקה דגופא היכא דאיכא חזקה דממונא, אבל היכא דליכא חזקה דממונא אזיל בתר חזקה דגופא ע"כ, הרי דחזקה דממונא עדיפא מחזקה דגופא. ואע"ג דקי"ל כרבן גמליאל דפליג אר' יהושע דהיא נאמנת לומר משארסתני נאנסתי מטעם חזקת הגוף אף דאיכא חזקה דממונא כנגדה, הא מתבאר מתוך דברי הראשונים בפלוגתא דר"ג ור"י בפ"ק דכתובות [יב, ב], דהיינו דוקא התם דברי ושמא הוא, דבכה"ג דמסייע ליה חזקה דגופא ברי עדיף, אבל בברי וברי או שמא ושמא לכ"ע חזקה דממונא עדיף מחזקה דגופא:
והתוס' בפ"ג דבכורות (דף כ' ע"א) ד"ה ור' יהושע וכו' גבי בכור בהמה כתבו, דאף דאיכא רובא דאין מטנפות וחזקה שהיא בחזקת שלא ילדה, מ"מ לא הוי ודאי בכור שניתן לכהן דאיכא חזקה דממונא דעדיפא דהמע"ה, ואפי' לרב דאזיל בממונא אחר הרוב דיש לחלק בין ממון שאין לו תובעים לממון שיש לו תובעים יעו"ש, ועי"ש עוד בד"ה לקולא לא חייש וכו', הרי מבואר דאף דהכא איכא רובא וחזקת הגוף שהיא בחזקת שלא ילדה, עם כל זה חזקה דממונא עדיפא, ואפי' רב מודה לענין בכור, וא"כ בנדון מהריק"ו מה מעלה ומוריד מה שיש להעמיד האשה בחזקת שלא ילדה, כיון דחזקה דממונא עדיפא. ואין לומר דס"ל למהריק"ו דכל דאיכא ב' חזקות כנגד חזקת ממון חזקת הגוף עדיפא, והכא בנדון דידן איכא ב' חזקות הן חזקת האשה שהיא בחזקת שלא ילדה, והן חזקת הולד שבחזקת שלא נתרקמו איבריו קאי, דהא ליתא דלא עדיפי ב' חזקות מרובא וחזקה, שכתבו התוס' דחזקה דממונא עדיפא, כיון דקי"ל דרובא עדיף מחזקה ואם ברובא וחזקה לא עדיף מחזקת ממון כ"ש בשתי חזקות: וי"ל דס"ל למהריק"ו דכל זה דחזקה דממונא עדיפא הוא בספק גמור דאינו בא מחסרון ידיעה, אבל בספק כזה דהטעם שאנו מחמירים לענין איסור נדה הוא משום דאין אנו בקיאים וספק דחסרון הידיעה הוא, אף דלפי מ"ש המשאת בנימין דבכה"ג דאפי' אם חכם גדול ובקי בבדיקה זאת אינו ראוי לסמוך על בדיקתו, כיון דכבר הסכימו כל גדולי החכמים שאין לסמוך על בדיקה זאת, וה"ה בנדון זה דמהריק"ו, מ"מ אכתי ספק דחסרון ידיעה הוי, ולא אלים כ"כ לומר דיהא דינו ככל ספק דממונא דאמרי' דחזקה דממונא עדיפא מרובא וחזקה או משתי חזקות, דכיון דסוף סוף ספק דחסרון ידיעה הוא לא אלים כ"כ, וכל דאיכא חזקה דגופא דהאשה בחזקת שלא ילדה היא, ועוד חזקת הולד שבחזקת שלא נתרקמו אבריו הוא, בכה"ג דהספק גרוע חזקה דגופא עדיפא מחזקה דממונא, ובפרט דאיכא שתי חזקות ומנגדים לחזקת הממון:
וכבר ראיתי להרב כנה"ג בי"ד סי' ש"ה, שעמד בזה על דברי הטור, שכתב בסימן ש"ה בהגהת הטור אות נ"ו, דהמפלת כמין בהמה חיה ועוף שחצי פרצוף פניהם דומות לצורת אדם פוטר, דנראה דהאידנא נמי סמכינן אבדיקה זאת, והדבר קשה דהטור בסי' קצ"ד לענין טומאת לידה כתב דהאידנא שאין אנו בקיאים בכולן טמאה וחוששין לולד. וכתב ליישב זה על פי דברי מהריק"ו הנזכר לעיל כדבר האמור יעו"ש. ולע"ד יש לדחות קצת דאפשר דסברת מוהריק"ו התם הוא משום דאיכא שתי חזקות כנגד חזקה דממונא, משא"כ הכא במפלת בהמה וכו' דליכא אלא חזקה דגופא דהעמד אשה בחזקת שלא ילדה אבל חזקת דולד עצמו ליכא. וכבר הרגיש הרב שם בס"ד וכתב וז"ל, ועוד אני אומר שאם הדבר ספק אם היה חצי פרצוף פניהם דומה לשל אדם או לא וכו' צריך פדיון, דיש להעמיד האשה בחזקתה שלא נפטר רחמה, וגם הנפל היה בחזקת שלא היו פניו דומות לשל אדם, וכמו שנלמד מתשובת מוהריק"ו עכ"ל:
ואני שמעתי ולא אבין דבשלמא בנדון מוהריק"ו שייך חזקה בולד, כיון דעיקר הספק שם היה אם היה מרוקם או לא, דבכה"ג איכא חזקה כיון דעכ"פ בתחלת יצירתו לא היה מרוקם, ועכשיו דמספקא לן אמרינן העמד דבר על חזקתו כמו שהיה בתחלת יצירתו שלא היה מרוקם, אבל בנידון זה דמפלת כמין בהמה דמספקא לן אם היו פניו דומה לשל אדם, לא שייך לומר בזה דבחזקת שלא היו פניו דומות לשל אדם הוא, דהא לא ימנע אם נפל זה הוא מאותם שפניו דומות לשל אדם, הרי ע"כ מתחלת יצירתו כך נוצר בדמיון צורת פני אדם, ואם הוא מאותם שאין פניו דומות לשל אדם מתחלת יצירתו הוא כן, דהא ודאי א"א שישתנה הבריה ע"י זמן העיבור דבתחלה לא היה שם צורת אדם ואח"כ נשתנה, דלא שייך זה אלא לענין ריקום דע"י אריכות הזמן מתרקם, אבל בעיקר שורש בריה פשיטא דאינו משתנה דמה שהיה בתחלת יצירתו הוא שיהיה אחר זמן, וא"כ מה חזקה שייך בולד עצמו בנדון מהריק"ו: