אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות נח ס"ק ד

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות נח ס"ק ד

אות נח ס"ק ג

והנה נא הואלתי להעתיק כאן אשר נשאלתי מרחימי דנפשאי חמיד לבאי החה"ש כמה"ר יאושוע שאול בן להגביר החכם המפורסם רודף צדקה וחסד כמה"ר חיים אברהם שאול נר"ו ממתא אזמיר יע"א והלא כה דברו וז"ל, הנה נעלמו ממני דברי הרא"ם ז"ל בפ' ויקרא [א, יד] אקרא דואם מן העוף שכתב וז"ל, מן העוף ולא כל העוף לפי שנאמר וכו' פירוש אע"פ שעוף בע"מ כשר וכו', וא"ת מנ"ל לרז"ל לומר שעוף בעל מום כל זמן שלא נחסר ממנו אבר כשר, אי משום דכתיב תמות וזכרות בבהמה ולא בעופות, סמיכה והפשט וניתוח נמי דכתיב בבקר ולא בצאן נמי נימא סמיכה והפשט וניתוח בבקר ולא בצאן יעו"ש, וכן לעיל כתב אמ"ש רש"י [א, י] ואם מן הצאן וי"ו מוסיף וז"ל, בתורת כהנים אמרו וכו' אשכחן בן צאן בן בקר מנין וי"ו מוסיף על ענין ראשון, וילמד עליון מתחתון וה"ה שילמוד תחתון מעליון לסמיכה והפשט וניתוח וכו':

ובאמת אמינא דהקושי מבואר לעין כל, דהא בהדיא קאמר קרא גבי צאן ניתוח ול"צ למילף תחתון מעליון לדינא דניתוח, וכן ג"כ בההיא לישנא דקאמר ז"ל דנימא סמיכה והפשט וניתוח בצאן ואין סמיכה וכו', ואחר ניו"ק אמינא דדבריו קשים מאחר דבהדיא בצאן [א, יב] קאמר נתוח. והן אמת דתו ק"ל עוד במאי דחזיתיה להרב קרבן אהרן ז"ל בפ' ויקרא (דף ס"א ע"ב) [א, י] אהא דתניא ואם הרי זה מוסיף על ענין ראשון וז"ל, מוסיף על ענין ראשון וילמד עליון מתחתון וכו' סמיכה והפשט וניתוח עי"ש, הרי שהוא ג"כ הזכיר נתוח כמ"ש הרא"ם ז"ל, והכי דייקי דברי התוס' בזבחים (דף מ"ח ע"א) ד"ה אשכחן שכתבו וז"ל, ומיהו מההיא דבן הבקר לפני ה' ניחא דלא קאמר סמיכה והפשט, בן צאן מנין, דפשיטא ליה דילפינן תחתון מעליון וכו' עי"ש, ועין רואה דלא כתבו התוס' נתוח כמ"ש הרא"ם ז"ל:

ותו ק"ל על הרא"ם ועל הק"א במ"ש דילמד תחתון מעליון לסמיכה והפשט, וגם על התוס' איכא לתמוה שכתבו דבסמיכה והפשט ניחא דלא קאמר בן צאן דפשיטא דילפינן תחתון מעליון, שהרי בברייתא דתורת כהנים נראה להיפך, דהוצרך קרא יתירא לרבויי בין על סמיכה ובין על הפשט דטעון בצאן ולא משום דילפינן תחתון מעליון, דהכי איתא בברייתא דת"כ בס' ויקרא (פ"ד דף נ"א) אקרא [א, ד] דוסמך ידו על ראש העולה וז"ל, אין לי אלא עולת בקר עולת הצאן מנין, ודין הוא נאמר הכא עולה מן הבקר ונאמר הכא עולה מן הצאן, מה עולה מן הבקר טעונה סמיכה אף עולת הצאן טעון סמיכה, לא אם אמרת בבן הבקר שנתרבה בנסכים תאמר בבן הצאן שנתמעט בנסכים, ת"ל עולה, אחד עולת בקר ואחד עולת צאן, וה"נ איתא לקמן אקרא [א, ו] דוהפשיט את העולה וגו' יעו"ש, והביאה רש"י בפירוש החומש אקרא דוסמך את ידו ואקרא דוהפשיט את העולה, והסמ"ג נמי הביאה בעשין ק"פ עי"ש. הרי להדיא דאי לאו יתורא דעולה לא הוה ילפינן תחתון מעליון ליתן את של זה בזה, והוא דלא כמ"ש הרא"ם והק"א, ומה גם על התוספות שכתבו בסמיכה והפשט לבן צאן ניחא דלא קאמר בן צאן מנין, דהרי בעו בברייתא בין בסמיכה ובין בהפשט עולת הצאן מנין, ואיך קאמרי דלא קאמר בעולת הצאן סמיכה והפשט מנין וילפי' תחתון מעליון דלכאורה הוא היפך הברייתא כמ"ש, ולי ההדיוט דברי התוס' צ"ע יותר:

ותבט עיני להלחם משנה ז"ל בפ"ג מהלכות איסורי מזבח הלכה א', דמקשה להרא"ם במאי דמתרץ דמדאיצטריך זכר לגבי צאן למדנו דדוקא בבקר ובצאן איכא תמות וזכרות אבל לא בעוף, מקשה וז"ל, ומ"מ קשה לי על תירוץ הרב ז"ל דהא איצטריך זכר לגבי צאן למעט טומטום ואנדרוגינוס וכו', לכך נ"ל לתרץ קושית הרב דבת"כ דריש יקריבנו דכתיב גבי בקר וכו', ולהאי יקריבנו דכתיב גבי צאן לא ראינו בת"כ שום דרשא, מש"ה נ"ל לומר דלהך דרשא אתא יקריבנו לזה ולא לאחר, כלומר דא"צ אחר זכרות ותמות דהיינו עוף וכו', ואע"ג דמלשון רבינו ז"ל אין נראה תירוץ זה וכו', נ"ל דרבינו קיצר וכו' יעו"ש עכ"ל:

ונוראות נפלאתי עליו דנראה מדבריו דהודה לדברי הרא"ם ז"ל, דמה שדרשו בת"כ בפ' ויקרא לפי שנאמר תמים זכר וכו' הוא מזכר תמים דכתיב באותו סדר גבי בקר וגבי צאן, אלא דהודחק הרב לומר דדריש מיתורא דיקריבנו דגבי צאן, ובודאי דא"א לומר כן דע"כ דרשא דת"כ הוא מקרא דסדר אמור [כב, יט], דהכי איתא התם בת"כ גופיה אקרא דלרצונכם תמים זכר וכו' וז"ל, תמים זכר בבקר בכשבים ובעזים תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעוף וכו', וא"כ נסתלקה קושית הרב ז"ל דזכר לגבי צאן אינו מיותר דאתא למעוטי טומטום וכו', משום דמה שדרשו בת"כ אינו מזכר גבי צאן דסדר ויקרא כמ"ש הרא"ם, ומן התימה עליו איך הוציא מפי קדוש זה דמיתורא דיקריבנו נפיק דאין תמות וזכרות בעוף, מאחר דבברייתא מפורש דהמיעוט הוא מדכתיב תמים זכר בסדר אמור:

ואת זה ראיתי להרב צדה לדרך בסדר ויקרא דף צ"ד שהקשה להרא"ם, דכתב דמ"ש בת"כ לפי שנאמר תמים זכר הוא מקרא דלעיל דבאותו סדר דכתיב גבי בקר וצאן, וכן הקשה על רבו מוהר"ם יפה ז"ל שכתב בפי' [לבוש האורה] דהמעוט הוא מהני קראי ולא מקרא דסדר אמור, ואם נאמר דהוא מקרא דסדר אמור לא ממעטינן מהתם אלא זכרות, משום דזכר דהתם הוא מיותר, אבל תמים דהתם אינו מיותר, דאיך לא ראו מ"ש רש"י להדיא בפ"ק דקדושין [כד, ב] שלא כדבריהם גבי תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעוף, דבפירוש כתב שם דהמיעוט הוא מקרא דסדר אמור יעו"ש. וכן הרב שמע שלמה תמה על הרא"ם דאישתמיט מיניה דברי רש"י הללו יעו"ש:

ולע"ד דבריהם נפלאו ממני דאדמקשו מפירש"י דקדושין ליקשו מהת"כ גופיה דסדר אמור דמפורש כך להדיא כמ"ש, והביאו גם רש"י בפי' החומש עי"ש, והסמ"ג בלאוין שט"ו. ומה גם דמדברי רש"י אינו כ"כ קושיא, דבחולין (דף כ"ג ע"א) על מה שכתב בש"ס תמות וזכרות וכו', לפי הפשט נראה דפי' להפך שכתב וז"ל, בבהמה כתיב תמים זכר אבל עוף לא כתיב ביה לא תמים ולא זכר וכו', ומ"מ לע"ד זה אינו הפך ממה שכתב בקדושין והכי פירושא, בבהמה כתיב תמים זכר היינו הקרא דסדר אמור דכתיב ביה תמים זכר, ומ"ש אבל עוף לא כתיב ביה וכו' היינו סיפא דברייתא דקתני ואין תמות וזכרות בעופות, כלומר אבל עוף לא נאמר בו דין זה והוא מהאי מיעוטא דסדר אמור:

והכי דייק מדברי הש"ס דבכל דוכתא מייתי תמות וזכרות, וע"כ צ"ל דהיינו קרא דסדר אמור, דאם איתא דהוא קרא דסדר ויקרא, הול"ל זכרות ותמות כדכתיב התם זכר תמים, וכ"מ מדברי רש"י הללו שכתב בבהמה כתיב תמים זכר דהיינו קרא דסדר אמור. וכן מלשון הר"מ ז"ל שכתב שלא נאמר תמים זכר אלא בבהמה לבד, ומש"ה ציין מרן מלכא כלשון הברייתא דסדר אמור ממש, וא"כ הקושיא מבוארת דאיכא להרא"ם ולמהר"ם הוא מברייתא דת"כ דסדר אמור. וראיתי להרב מר דודי ז"ל בספרו הבהיר מטה אפרים הנדפס מחדש בהל' איסומ"ז בפ"ג ה"א, שפי' עפ"י דברי הרא"ם הללו דברי התוס' בחולין (דף כ"ג ע"א) בד"ה תמות וזכרות עי"ש, ולפי מה שכתבתי שדברי הרא"ם הם היפך הת"כ לא יתכן לפרש כן בדברי התוס', משום דדברי התוס' כפשטיה אזלי דהיינו אקרא דסדר אמור וק"ל עד כאן דבריו:

וזאת תשובתי אליו מאורי אור דברות קדשך האירו אל עבר פני שמח לבי ויגל כבודי מלראות נפלאות מתורתך, ועל מה שתמה כבוד תורתו על דברי הרא"ם והקרבן אהרן דנקטו בכלל דבריהם סמיכה והפשט ונתוח, דמשמע דנתוח נמי יליף עולת הצאן מעולת בקר, וזה תימה דמקרא מלא הוא דנתוח כתיב נמי בעולת הצאן, כשאני לעצמי להיות שהדבר תמוה לומר כי חס ושלום נעלם מהם מקרא מלא, ע"כ צ"ל דכוונתם במה שנקטו בכלל דבריהם נתוח, אין הכוונה על הנתוח עצמו, אלא הכוונה לומר דילפי' נמי מעולת בקר סדר דין הפשט ונתוח, דהיינו דמצוה להפשיט העור מתחלה ואח"כ ינתח, ולא בהפך דהיינו ניתוח תחלה ואח"כ הפשט כל אבר ואבר בפני עצמו, וכמו כן שלא יפשיט אבר אחד וינתחנו וכן כל אבר ואבר, אלא צריך שיפשיט את כולו ואח"כ ינתח, וכמ"ש בת"כ ברפ"ה [א, ו] יעו"ש, ולזה כוונו לכלול בדבריהם נתוח דילפי' נמי דהסדר הוא הפשט כולו ואח"כ נתוח זה נראה על צד הדוחק:

ומ"ש כבוד תורתו על הרא"ם והק"א, שכתבו שעיקר סמיכה והפשט ילפינן להו מהיקש דוי"ו מוסיף, ומהברייתות הנז' בת"כ מפורש יוצא דמקרא דהעולה ילפינן לה ולא מהיקשא, וכ"כ הוקשה לו על תוס' דזבחים. לע"ד לפי האמור לעיל [או"ק ג'] דע"כ צ"ל דהיקש זה דוי"ו מוסיף פלוגתא דתנאי הוא, דלהני ברייתות דילפי' סמיכה והפשט מקרא דהעולה ע"כ לא ס"ל היקש זה, אבל איכא ברייתות אחרות דס"ל דהוי היקש גמור, וכיון דאין היקש למחצה ילפי' סמיכה והפשט נמי מהיקש זה, והעיקר כסברא זאת דהוי היקש גמור וכל הדברים ילפינן בהיקש זה, כיון דבגמרא בזבחים ובכריתות אמרי' דהוי היקש וילמד עליון מתחתון וכ"ש תחתון מעליון, וכיון דסברת האי תנא הוא עיקר תפסו התוס' והרא"ם והקרבן אהרן לעיקר דרשא זאת: גם מ"ש כבוד תורתו על הרא"ם והל"מ מברייתא דתורת כהנים בפרשה אמור, וגם על הראשונים שלא הקשו ממנה להרא"ם כי אם מדברי רש"י דפ"ק דקדושין, אפשר ליישב לע"ד בהדק היטב בדברי הרא"ם, דאמאי קבע קושייתו לומר דמנ"ל לרז"ל דאין מום פוסל בעוף בלבד, ואמאי לא הקשה נמי דמנ"ל דלא בעינן בעוף נמי זכרות, הא מהקישא דוי"ו מוסיף נילף נמי דבעינן נמי בעוף תמים זכר. אלא עכצ"ל דכבר ראה הרא"ם ברייתא זאת דתורת כהנים דפרשת אמור, דילפינן מקרא דלרצונכם תמים זכר וכו' דתמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעוף, אלא דס"ל דמהאי קרא לא ילפינן אלא דבעוף לא בעינן זכרות, דאיכא למימר דאזכר דסליק מיניה הוא דממעט סיפיה דקרא דבבקר בכשבים וגו' דתפסת מועט תפסת, ובפרט דעיקר הדרשא שם הוא משום דתיבת זכר התם מיותר, דבמום משתעי קרא, ולרצונכם תמים בלבד הוי למימר, דזכר כבר מפורש ויוצא בפ' ויקרא בעולת בקר וצאן, ולמה איצטריך לומר זכר, ומש"ה דרשו דלמעט זכרות בעופות אתא קרא:

ומאי דנקט תנא התם תמות וזכרות וכו' תמות לא ממעטינן מהאי קרא אלא מקרא דפרשת ויקרא דכתיב ואם מן העוף, דמדלא כתיב ביה תמים זכר כמ"ש בבקר ובצאן ש"מ דאין תמות בעוף, ומש"ה הביאו הכא בתורת כהנים בפ' ויקרא דרשא זאת בקרא דאם מן העוף, והכא בפ' ויקרא והתם בפ' אמור נקטו תמות וזכרות שניהם יחד, דבהצטרפות הני תרי קראי ילפינן דאין תמות וזכרות בעוף. ומש"ה לא הוקשה לו להרא"ם אלא דמנ"ל לרז"ל דאין מום פוסל בעוף, כיון די"ל דבעינן תמות בעוף מהקישא דוי"ו מוסיף, כדילפינן מהיקש עולת צאן ועולת בקר סמיכה והפשט, אבל מזכרות לא קשה ליה דמנ"ל דהא ילפינן מקרא דפ' אמור:

ושפיר אפשר לומר דס"ל להרא"ם דאף דמקרא דפרשת אמור אפשר ללמוד שניהם תמות וזכרות כמ"ש פשט הת"כ, מ"מ קשה ליה להרא"ם דלא משום משמעות הך קרא דאמור מבטלינן ההיקש דוי"ו מוסיף וכו', בהיות דאפשר דלא מיעט קרא דפ' אמור כי אם זכרות אבל תמות לא, דבהכי אנו מקיימין ההיקש נמי, זה נראה דעת הרא"ם. ומש"ה לא הקשו הראשונים על הרא"ם כי אם מדברי רש"י דקדושין, דנראה דס"ל דמקרא דפ' אמור ילפינן תרתי תמות וזכרות:

אשר עפ"י זה יתיישב מ"ש הרב ל"מ על תי' הרא"ם, דהא קרא דתמים זכר דעולת צאן בעינן ליה למעוטי טומטום וכו', דלפי הנ"ל אתי שפיר דאף דתיבת זכר איצטריך לדרשא זאת, מ"מ עיקר מ"ש הרא"ם הוא דא"כ לישתוק קרא מתמים, דלימא קרא זכר יקריבנו לבד ותמים כבר ילפינן ליה מהיקשא דעולת בקר, ואם תיבת זכר איצטריך למעט טומטום וכו' תיבת תמים למה איצטריך, אם לא להראות לנו דלא ילפינן תמים מהיקש, וא"כ ע"כ דגבי עוף לא ילפינן. ומדהקשה הרב לחם משנה כן להרא"ם ש"מ דהבין בדברי הרא"ם דתרתי ק"ל להרא"ם, דמנ"ל לרז"ל בין תמות בין זכרות דאין פוסל בעוף, וע"כ השיג עליו על תי' דהא זכר בעינן למעט טומטום ואנדרוגינוס, ואם כך הבין בדברי הרא"ם הוי ליה להקשות על הרא"ם מברייתא דתורת כהנים בפ' אמור כמו שהקשה כבוד תורתו ודו"ק:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה