מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות נח ס"ק ג
והנה אמרי' בשמעתין [מא, ב] גבי מאי דמבעיא ליה לרבא אי לרבי ישמעאל מפשט פשיטא ליה דאנדרוגינוס הוי בכור או ספוקי מספקי ליה, ומייתי הש"ס למפשטא, ת"ש זכר ולא נקבה כשהוא אומר למטה זכר שאין ת"ל מה ת"ל להוציא טומטום ואנדרוגינוס, וכתב רש"י וז"ל, ה"ג בת"כ [א, ג] זכר ולא נקבה זכר כתיב גבי עולת בקר זכר תמים יקריבנו, ומשמע ולא נקבה, כשהוא אומר זכר בעולת הצאן שאין ת"ל דלא צריך לגופיה דלא צריך למעוטי נקבה דהא אימעיטא לה עכ"ל. נראה פשוט דאף דמיעוט נקבה נאמר בעולת בקר, מ"מ עולת צאן ילפינן מעולת בקר מהקישא דואם מן הצאן דוי"ו מוסיף על ענין ראשון וילמד עליון מתחתון ותחתון מעליון, כדאמרינן בזבחים (דף מ"ח ע"א) דמהיקש זה ילפינן צפון בעולת בקר דילמד עליון מתחתון, ותחתון מעליון מלתא דפשיטא דילפינן, אלא דעליון מתחתון ס"ד התם דלא ילפינן, וכתבו התוס' שם בד"ה אשכחן וכו', דמהאי הקישא ילפינן נמי סמיכה והפשט בעולת הצאן מעולת בקר יעו"ש, וא"כ ה"ה דלא בעינן מיעוט נקבה בצאן דילפינן מבקר. וכן כתב הרב קרבן אהרן על הת"כ בדף מ"ח ע"ב יעו"ש. ובת"כ בפרשתא ה' [א, י] אמרינן נמי ואם מוסיף על ענין ראשון ולמה הפסיק וכו', ופי' שם הקרבן אהרן דהיינו לומר דילמד עליון מתחתון ותחתון מעליון יעו"ש:
ויש לדקדק ע"ז מהא דאמרי' בת"כ בפרשת ויקרא פרק ד' [א, ד] גבי סמיכה דכתיב בעולת בקר וז"ל, אין לי אלא עולת בקר, עולת הצאן מנין, ודין הוא נאמר הכא עולה מן הבקר ונאמר הכא עולה מן הצאן, מה עולה מן הבקר טעונה סמיכה אף עולה מן הצאן טעונה סמיכה, לא אם אמרת בעולת הבקר שנתרבה בנסכים תאמר בעולת הצאן שנתמעט בנסכים וכו', ת"ל עולה אחד עולת בקר ואחד עולת הצאן זו וזו טעונה סמיכה ע"כ. וכיוצא לזה אמרי' שם בת"כ פרק ה' [א, ו] גבי הפשט דכתיב בעולת בקר ולא בעולת הצאן וז"ל, אין לי אלא עולת בקר עולת הצאן מנין, ודין הוא נאמר הכא עולה מן הבקר ונאמר הכא עולה מן הצאן, מה עולת בקר טעונה הפשט אף עולת הצאן טעונה הפשט ע"כ. וכתב הרב ק"א בד"ה נאמר הכא עולת חובה וז"ל, אקרא קא סמיך, דאי מהיקשא איכא למיפרך מאי דפרכינן לעיל על היקש זה בעינן סמיכה, אלא אמסקנא סמיך דיליף לכולה בבנין אב מהעולה עכ"ל. ולפי האמור דלפי מאי דאמרי' בגמרא דוי"ו ואם מן הצאן מוסיף על ענין ראשון והוי היקש גמור, ואמרינן דילמד עליון מתחתון ותחתון מעליון, דמהיקש זה ילפינן צפון בעולת בקר, וגם להתורת כהנים ס"ל היקש זה כאמור, דמטעם זה ילפינן מזכר דעולת צאן למעט טומטום ואנדרוגינוס, א"כ אמאי איצטריך קרא דהעולה לסמיכה ולהפשט כיון דמהיקש ילפינן להו דאין היקש למחצה. ואי משום דאיכא למיפרך דאם אמרת בעולת בקר שנתרבה בנסכים וכו', ומש"ה איצטריך קרא, הא ליתא דהא קי"ל [מנחות פב, ב] דאין משיבין על ההיקש, ובפרט בהיקש דוי"ו מוסיף דאלים טפי. דזה יש לדקדק על דברי הרב קרבן אהרן שכתב בברייתא דהפשט דהא דקאמר נאמר הכא עולת בקר וכו' הוא היקש, וזה תימה דא"כ איך עביד פירכא כיון דקי"ל דאין משיבין על ההיקש:
ולפי חומר הענין ע"כ צ"ל דהני ברייתות דתורת כהנים דסמיכה והפשט דלא דרשי' היקש זה דלא קבלו מרבם לדרוש היקש זה, וס"ל דכשם דאין אדם דן גז"ש אלא א"כ קבלו מרבו ה"ה בהיקש הוי הכי, וכמו שהיא סברת ר' יהודה דעל הרוב סתם ספרא כוותיה דר"י וכמ"ש רש"י בפרק לולב הגזול (דף ל"א ע"א), וכתב מרן זקני זצוק"ל בספר יבין שמועה דף מ"ד ע"א דרש"י לא כתב כן כי אם לסברת ר"י דס"ל דאין אדם דן היקש מעצמו, אבל לרבנן דקי"ל כוותייהו ס"ל דכל המדות אדם דן מעצמו חוץ מגז"ש יעו"ש, וא"כ האי תנא דהני ברייתות דסמיכה והפשט הוו כר"י דלא דריש היקש מעצמו. ומאי דקאמר התנא נאמר כאן עולת בקר ונאמר הכא עולת הצאן מה עולה וכו', לאו מהיקשא קא יליף כי אם מבנין אב, וכיון דבנין אב הוא שייך למפרך פירכא דמה לעולת בקר שנתרבה בנסכים, ומש"ה איצטריך קרא דהעולה לרבות. ולהך תנא עכצ"ל דמאי דילפינן צפון בעולת בקר מעולת הצאן לאו מהיקשא הוא אלא מבנין אב כיון דליכא פרכא, דאדרבה יש ללמוד בק"ו דמה עולת הצאן שנתמעט מנסכים טעון צפון עולת בקר שנתרבה בנסכים אינו דין דטעון צפון:
ואף לפי סברת התוס' שם בפרק לולב הגזול שחלקו על רש"י, וס"ל דלכ"ע כל המדות אדם דן מעצמו חוץ מגז"ש, מ"מ כבר כתבו דפליגי ר"י ורבנן התם, דלר"י לא מקשינן לולב לאתרוג דיש דברים דאין להקישם לאותו דבר ולרבנן מקשינן, דנמצא כפי זה דמצינו דלפעמים איכא פלוגתא דתנאי אי דרשינן ההיקש או לא, ומאיזה טעם לא ס"ל לחד תנא למדרש ההיקש, וכמו שהוא סברת ר"י בהיקש דלולב לאתרוג, וא"כ ה"נ בהיקש זה דקרא דואם מן הצאן אי דרשינן ליה בהיקש דוי"ו מוסיף על ענין ראשון או לאו הוי פלוגתא דתנאי, דלתנא דהני ברייתות דסמיכה והפשט לא דריש היקש זה ומש"ה איצטריך קרא דהעולה, ולתנא דאמרינן בתורת כהנים דנאמר זכר למטה שאין ת"ל אלא למעט טומטום וכו', וכן לברייתא דריש פ"ה דקתני ואם מן צאן וי"ו מוסיף על ענין ראשון וכו', וכן בגמרא בזבחים, ובכריתות (דף כ"ב ע"ב) דסוגיא אזלא דצפון בעולת בקר ילפינן בהיקש דוי"ו מוסיף, ע"כ ס"ל דדרשינן היקש זה, וכיון דאין היקש למחצה ילפינן תחתון מעליון וילפינן סמיכה והפשט בעולת צאן בהיקש זה, ותיבת העולה דמיותר בעולת בקר איצטריך לדרשות אחרות שדרשו בתורת כהנים בברייתות הנז"ל: