אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות נח ס"ק א

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות נח ס"ק א

אות נז ס"ק ב

הנה ברישא דמתניתין [שם] קתני ואלו שאין שוחטין עליהן וכו', ושנעבדה בו עבירה ושהמית אדם וכו', ויל"ע דאמאי לא קתני מתניתין כל הני דרגיל התנא למתני נעבד ומוקצה, כדתנן בריש פרק התערובת (דף ע"א ע"ב), נתערבו בשור שנעבדה בו עבירה או שהמית את האדם וכו' ברובע ונרבע במוקצה ונעבד וכו' וכן בכמה דוכתין. דאין לומר דכיון דקתני ושנעבדה בו עבירה הרי בזה נכללו כולם וכמו שנראה מדברי רש"י שם בפרק התערובת שכתב וז"ל, נתערבו זבחים כשרים בשור שנעבדה בו עבירה אחד באחד ומפרש ואזיל מאי היא כגון שהמית את האדם וכו' עכ"ל, דלפי דברי רש"י מפורש יוצא דבלישנא דנעבדה בו עבירה כלול כל הנזכר במתני', אלא דתני והדר מפרש, והכא במתני' כיון דכבר פירש התנא במתני' דזבחים הנזכר דנעבדה בו עבירה כולל כל הני, וכן במתני' אחרות, סמך התנא בכאן ותני סתם ושנעבדה בו עבירה וכולל כל הדברים הנכללים בלשון הזה, דהא ליתא דאם כן אמאי הוצרך התנא לפרש ושהמית את האדם כיון דאף זה נכלל בכלל ונעבדה בו עבירה, ואי נחית התנא לפרש זה אמאי לא פירש כולן רובע ונרבע נעבד ומוקצה:

וי"ל דהכא במתני' דמיירי בבכור לא שייך מכל הני אלא רובע ונרבע ושהמית את האדם, אבל נעבד ומוקצה לא שייך, דהא אמרינן בזבחים (דף קי"ד ע"א) דרובע ונרבע משכחת לה דאקדשינהו מעיקרא והדר רבעו, אבל מוקצה ונעבד לא שייך אלא קודם דאקדישינהו, אבל לאחר דאקדישינהו לא שייך דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו, וא"כ הכא גבי בכור דקדושתו מרחם לא שייך דין מוקצה ונעבד בו, דאפי' אם הוקצה או נעבד לא חל עליו איסור דאין אדם אוסר דבר שאין שלו. דאע"ג דאמרי' התם בזבחים דלר"י הגלילי קדשים קלים ממון בעלים הוא שייך בהם דין מוקצה ונעבד אף לאחר דאקדישינהו, מ"מ היינו דווקא בקדשים קלים דאינם ממתנות כהונה, אבל בכור דהוי ממתנות כהונה אפי' ר"י הגלילי מודה דלאו ממון בעלים הוא אלא משלחן גבוה קא זכו, וכמו שמתבאר בפ"ק דב"ק (דף י"ג ע"א) דמסיק הש"ס שאני מתנות כהונה דכי קא זכו משולחן גבוה קא זכו. וכן פירש"י שם בפי' הסוגיא דאפילו לר"י הגלילי בכור בארץ בזמן שבית המקדש קיים כשהוא תם דראוי להקרבה ממון גבוה הוא ולית להו לכהנים זכותא בגוויה, ודווקא בבכור דחוצה לארץ אפילו בזמן שביהמ"ק קיים או בזמן הזה דאינו ראוי להקריבו הוי ממון בעלים לר"י הגלילי יעו"ש. וא"כ לא שייך גבי בכור תם בזמן ביהמ"ק דין מוקצה ונעבד, כיון דאין אדם אוסר דבר שאין שלו, וכיון שכן לא נכלל בכלל לישנא דמתני' דשנעבדה עבירה כי אם רובע ונרבע או המית את האדם, דהני נאסרים אפי' אם אירע לו אחר דאקדישינהו: ודין רובע ונרבע כללם מתני' במאי דקתני ושנעבדה בו עבירה, ואח"כ מפרש התנא דה"ה המית את האדם. והוצרך התנא לפרש דה"ה המית את האדם, כי היכי דלא נימא דנעבדה בו עבירה הוא אחד משניהם או רובע ונרבע או המית את האדם דוקא, דכיון דבקרא לא נכללו כולם בכלל נעבדה בו עבירה, הוה אמינא דלא נכלל כי אם אחד משניהם, דמסתבר טפי דהא אלו הב' יש בזה מה שאין בזה, דיש צד חומרא לזה משא"כ באחר כדאמרינן בתמורה (דף כ"ח ע"ב), אמר ר"ש אם נאמר רובע למה נאמר נוגח ואם נאמר נוגח למה נאמר רובע, לפי שישנו ברובע מה שאין בנוגח, יש ברובע שהרובע עושה אונס כרצון, משא"כ בנוגח, יש בנוגח שהנוגח משלם את הכופר, משא"כ ברובע, וכיון דיש צד לומר דרובע חמיר מנוגח, ויש צד לומר איפכא דנוגח חמיר מרובע, הוצרך התנא ללמד דהא דנעבדה בו עבירה הוא בין ברובע בין בנוגח, כיון דכללות נעבדה בו עבירה אינם נכללים כולם, דהא נעבד ומוקצה אינם בכלל:

איברא דראיתי להר"ם בפ"ב דהלכות בכורות דין ג' שכתב וז"ל, וכן אם נעבדה בו עבירה או שהרג בעד אחד וכו' או שהוקצה או נעבד ירעה עד שיפול בו מום עכ"ל, ולפי המבואר קשה דאמאי נקט מוקצה ונעבד, כיון דקי"ל דאין אדם אוסר דבר שאין שלו. ובשלמא בנעבד י"ל דאזיל לשיטתיה שכתב בפ"ד דהלכות איסורי מזבח [ה"ו] דדין הנעבד הוא בין שעבד שלו בין של חבירו, אבל במוקצה קשה, שהרי כתב הר"ם שם דין ה' וז"ל, אבל המוקצה אם הוא שלו והוקצה קודם שיקדיש נפסל, הקצה של חבירו או שהקצה שלו אחר שהקדישו מותר שאין אדם מקצה דבר שאין שלו עכ"ל, וא"כ מ"ש גבי בכור דכתב דבכור שהוקצה נאסר לגבוה, כיון דבכור תם לא הוי ממון בעלים אפי' לר"י הגלילי. וע"כ לא מיירי הר"מ בבכור דחו"ל, דאי מיירי בבכור דחו"ל בלאו הכי אינו ראוי להקרבה:

ואפילו אם נאמר דלא ס"ל כסברת רש"י דההיא דפ"ק דב"ק, אלא דס"ל דאפי' בבכור בארץ ס"ל לר"י הגלילי ממון בעלים הוא, והוא פוסק לענין הלכה כר"י הגלילי דקדשים קלים ממון בעלים הוא, וכמ"ש מדברי הר"מ בפ"ח דהלכות נזקי ממון [ה"א] וכמ"ש הל"מ שם דהר"מ פסק כר"י הגלילי, מ"מ עינינו הרואות דלענין מוקצה שכתב שאם הוקצה אחר שהקדיש לא חלק הר"מ בין קדשי קדשים לקדשים קלים, ועכצ"ל דלענין מוקצה אין הלכה כר"י הגלילי לומר דאם הוקצו קדשים קלים אסורים, וא"כ מ"ש גבי בכור דס"ל דאסור. ועי' בפ"ד דהלכות מעילה דין ח' מ"ש הרב מ"ל, דמדין זה שכתב הר"מ דהמוכר שלמיו לא עשה כלום, ע"כ צ"ל דלא פסק הר"מ כר"י הגלילי, וכן מההיא דמוקצה, וכן נראה ממ"ש גבי אתנן בפ"ד מהלכות איסורי מזבח [הט"ו] דהרי מכמה מקומות נראה היפך ממ"ש בפ"ח דהלכות נזקי ממון יעו"ש, ועכצ"ל דלאו לכל מילי פסק הר"מ כר"י הגלילי, דלענין אין אדם אוסר דבר שאין שלו לא קי"ל כוותיה כדמוכח מדין מוקצה ומדין אתנן, וכן לענין מכירה במכר שלמיו, ולענין נזיקין דוקא קי"ל כר"י הגלילי דהוו ממון בעלים, וה"ט משום דהבעלים חייבים בשמירתו, וא"כ גבי בכור איך פסק דחל עליו איסור מוקצה. ודוחק לומר דמוקצה דבכור שכתב הר"ם מיירי בשהקצה אמו בהיותה מעוברת ממנו, דקי"ל גבי קדשים דהעובר נמי יש לו דין מוקצה וכמ"ש הר"מ בפ"ג מהלכות איסורי מזבח דין י"ב וי"ג יעו"ש, ובכור כיון דלא חל קדושה עליו כי אם בשעת לידה הרי חל עליו איסור מוקצה, דזה דוחק דכל כי הא הוי ליה לפרש, כיון דדין נעבד והשאר שהזכיר הר"מ מיירי אפילו אחר שנולד:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה