אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות נו

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות נו

אות נה

גמרא [שם] ושרגליו קלוטות אמר רב פפא לא תימא דעגילן ולא סדיקן וכו': וראיתי להרב בצלאל כ"י שהביא משם תוס' חיצוניות שכתבו ע"ז וז"ל, אומר ר"י מכאן יש ליישב דלא תקשי לר"ש דפ"ק [ו, ב] דאסר קלוט להדיוט, אמאי אסור דהא מדאסרינן לגבוה מכלל דלהדיוט שרי, דאיכא למימר דאסר לגבוה אפי' אותן שפרסותיו סדוקות כיון שעגילן, שאותן יהא מותר להדיוט אע"ג דעגילן, כיון שפרסותיו סדוקות, ועוד אומר הר"ר אלחנן דאיכא למימר כגון שפרסה אחת קלוטה ושאר פרסותיו סדוקות, שאותו יהא מותר להדיוט, ולגבוה אסור שחשיב כבעל מום עכ"ל. ודבריהם תמוהים דמדהוקשה להם מהא דאמר הכתוב דקלוט הוי מום ואסור לגבוה לסברת ר"ש, ש"מ דס"ל דלר"ש דאסר להדיוט קלוט היינו קלוט ממש, דכל דפרסותיו קלוטות כשל בהמה טמאה אסור להדיוט אף דכל גופו וראשו ורובו דומה לאמו, וזה ודאי ליתא דהא אמרינן בפרקא קמא (דף ז' ע"א) דאפי' לר"ש כל דראשו ורובו דומה לאמו שהיא בהמה טהורה מותר באכילה, מכ"ש אם כל גופו דומה לבהמה טהורה, דפשיטא דאפי' אם כל פרסותיו קלוטות כבהמה טמאה כיון דפרסותיו אינן אלא מעוטא דמעוטא דכל הגוף, ושאר הגוף דומה לבהמה טהורה פשיטא דאפי' לר"ש מותר, דאף דבגמרא מצינו בכמה מקומות דמכני סברת ר"ש בשם קלוט לבד, וכדאמרי' בפרק בהמה המקשה (דף ס"ח ע"ב) דקאמר בקלוט בן פרה אליבא דר"ש, וכן שם (דף ס"ט ע"א) דקאמר לאתויי קלוט בן פרה ואליבא דר"ש יעו"ש, עכצ"ל דלאו דוקא האי לישנא דקלוט, דאע"ג דבלשון מקרא קרי ליה קרא קלוט לענין קדשים כל שפרסותיו בלבד קלוטות אף דשאר הגוף דומה לבהמה טהורה, מ"מ בלשון חז"ל לענין סברת ר"ש עכצ"ל דלאו דווקא, אלא הכוונה הוא דסתם קלוט מסתמא גופו נמי דומה לבהמה טמאה, וכל שאין ראשו ורובו דומה לבהמה טהורה אסר ר"ש:

מתני' [מ, ב] עינו אחת גדולה וכו':

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה