אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות נה

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות נה

אות נד

והנה לענין הלכה כתב רבינו דהלכתא כת"ק דלא כר"ע ולא בעי אפילו מיעוך, דאע"ג דקי"ל דהלכה כר"ע מחבירו, הכא סתם ת"ק הם רבנן כי רבים הם והלכה כר"ע מחבירו ולא מחביריו. דזה פשוט דכל שלא בא מפורש בגמרא דת"ק יחידאה הוא אמרינן דרבים הם, וכ"מ מדברי הר"ן בנדרים (דף נ"ד ע"ב), שכתב דכיון שמפרש הש"ס דת"ק רשב"ג הוא הוי ליה יחידאה והלכה כר"ע מחבירו יעו"ש, דמוכח דכל שלא בא מפורש דת"ק יחידאה, רבים הם, ואין הלכה כר"ע, וכן דעת הרא"ש [פרקין סי' ב'] כסברת רבינו: אבל הר"מ בפ"ג מהלכות בכורות דין ה' כתב וז"ל, בכור שהיה לו ביצה אחת וב' כיסין, ובדק המומחה והושיבוהו על הרגוזו ומעכו ולא יצאת ביצה שניה והתירו המומחה ונשחט ונמצא השני דבוק בכסלים ה"ז מותר הואיל ומעכו, אבל אם לא נמעך אע"פ שנשחט עפ"י מומחה יקבר עכ"ל. וכתב מהר"י קורקוס בביאורו להלכות בכורות כ"י וז"ל, וכתב הרא"ש בשם הרמב"ן מסתברא לן דהלכתא כת"ק וכו', אבל רבינו אין דעתו כן אלא דדוקא במיעוך, (אף) דסובר דת"ק אע"פ שאמר ביצה אחת וב' כיסין דהוי מום, מודה הוא שאין מתירין אותו אלא במיעוך, שכיון שאפשר שתצא ע"י מיעוך ואם יצאת ודאי שאינו מום למה ישחוט בלא מיעוך ושמא אין בו מום, אלא ודאי דאחר מיעוך מיירי ת"ק, ומה שלא פירש ת"ק פירש ר"ע, ולפרושי תקנתא אתא, דת"ק לא חשש למנות אלא עיקר המום. ואפי' נאמר דלת"ק א"צ לכתחלה להושיבו על הרגוזו ובהא פליג ר"ע, מ"מ אם לא הושיבו ושחטו ונמצאת הביצה יודה דלא הוי מום ויקבר, ולא נמעך לת"ק כנמעך לר"י בן נורי, דכיון דריב"נ סובר דאפי' נמעך ונשחט בהיתר אם נמצאת בכסלים יקבר, דוחק הוא שנאמר דלת"ק אפי' לא נמעך מותר עכ"ל, וראוים הדברים למי שאמרם. דבהכי ניחא דלא כתב הר"מ דצריך למעך לכתחלה כסברת ר"ע, כי כל דברי הר"מ הם דבדיעבד אם שחטו במיעוך ובלא מיעוך, דבאופן זה דשחטו בלא מיעוך אפי' תנא קמא מודה דאם נמצאת הביצה לא הוי מום ויקבר, ואין הכי נמי דלכתחילה א"צ למעך כסברת ת"ק, דלכתחלה סמכינן לומר דמסתמא כיון שאין הביצה בתוך הכיס מלתא דלא שכיח הוא שתמצא הביצה בכסלים, ובמלתא דלא שכיח לא חיישינן, אלא דאם עבר ומעך ואחר שחיטה נמצאת הביצה בכסלים מותר כסברת ר"ע דהלכתא כוותיה לגבי ר"י בן נורי, דהא קי"ל דהלכה כר"ע מחבירו, ובפרט דגם ת"ק ס"ל כוותיה:

וראיתי להרב תוס' י"ט במתניתין שכתב וז"ל, כתב הרע"ב וכן הלכה וכ"כ הר"ם, ונ"ל טעמו דס"ל דר"י ור"ע במילתיה דת"ק פליגי והלכה כר"ע מחבירו עכ"ל, ולא הבנתי דבריו דאם כוונתו לומר דר"י ורבי עקיבא אליבא דת"ק פליגי, דחד מפרש ת"ק באופן אחד וחד מפרש באופן אחר, ומש"ה שייך לומר הלכה כר"ע מחבירו שהוא ר"י, הא ליתא דהא ת"ק עכצ"ל פליג אתרווייהו, דלת"ק אין לו אלא ביצה אחת הוי מום ולא בעי מיעוך, ואילו לר"י מסתמא אמרינן דבידוע שיש לו ב' ביצים ולא הוי מום כלל, ולר"ע נהי דהוי מום מ"מ בעינן מיעוך, וא"כ נמצא דת"ק דהוו רבים פליגי בין אר"י בין ארבי עקיבא, וקי"ל הלכה כרבי עקיבא מחבירו ולא מחביריו: מתני' [מ, א] בעל חמש רגלים וכו' ושרגליו קלוטות וכו':

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה