מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות נב ס"ק ד
עוד כתבו התוס' בדבור הנזכר וז"ל, וא"ת מ"ש דהכהו על אזנו וחרשו חשיב מום התם גבי עבד וכו', ולקמן בפ' אלו מומין [מה, ב] תנן חרש ושוטה פסולים באדם וכשרים בבהמה וכו', ואין לחלק בין חרש בידי אדם לחרש בידי שמים וכו' ע"כ. וצ"ל דאמאי אין לחלק בין בידי אדם לבידי שמים, הא אמרינן בספרי [פ' ראה טו, כא] דאיצטריך כל מום רע ללמד דאפילו נולד במומו חשיב מום ואין שוחטין עליו כמ"ש לשון הספרי לעיל [או"ק ב' ד"ה ולקע"ד], אלמא דכשנולד במומו דנעשה לו בידי שמים יש סברא לומר דלא חשיב מום, ואי חדית לן קרא דאפילו בנולד במומו חשיב מום, י"ל דהיינו דוקא במומים דעור ופסח וכיוצא בהם דבהם משתעי קרא, אבל במום הזה דחרש אפשר דיש חילוק דאם נולד חרש בידי שמים לא חשיב מום, משא"כ גבי עבד דאינו אלא בהכהו על אזנו וחרשו דהוי בידי אדם, ואם כוונת התוס' לומר דאין לחלק בחרש שנתחרש אחר שנולד בין בידי אדם לבידי שמים, א"כ הי"ל לחלק ליישב קושייתם בהניח דהא דחרש לא חשיב מום בבהמה מיירי כשנולד במום שנולד חרש בידי שמים: והנה בשמעתין [לז, ב] עלה דמתני' נסדקה אע"פ שלא חסרה אמרינן, ת"ר הסדק כל שהוא, הפגימה בין בידי אדם בין בידי שמים, ופריך מכלל דסדק בידי שמים לא, ומשני אלא סדק ופגימה בין בידי אדם בין בידי שמים, וכתב רש"י בידי שמים שנולד עמו עכ"ל. ויש לדקדק דמנ"ל לרש"י דבידי שמים דקאמר הכא הוא שנולד עמו, כיון די"ל דבידי שמים או בידי אדם דקאמר הכא שניהם מיירי אחר שנולד, אבל אם נולד במום זה אפשר דלענין מומין אלו דפגימה וסדק לא חשיב מום כיון שנולד עמו, כיון דאיכא סברא לחלק כן בכל מומין כדאסיק אדעתיה בספרי [שם] אי לאו קרא דכל מום רע, ואכתי י"ל דלא חדית קרא אלא במומין דכעין עור ופסח דמשתעי קרא וי"ל ודו"ק, ונראה פשוט דהתוס' כתבו דאין לחלק בין בידי אדם לבידי שמים הוא מכח הא דשמעתין:
והנה הר"ם בפ"ז מהלכות ביאת מקדש ה"ב הביא דין זה דנפגם או נסדק סחוס אזנו ולא באר לומר דבין בידי אדם בין בידי שמים הוי מום, ולא ידעתי אמאי השמיטו מאחר דהברייתא הוצרך לאשמועינן דין זה דאפילו בידי שמים חשיב מום: ואמרינן בשמעתין שם, וכמה שיעור פגימת האזן כדי שתחגור בה צפורן, וכן אמרינן בפ"ק דחולין (דף י"ז ע"ב) גבי ג' פגימות הם דאחד מהם אזן בכור ואמרינן דהיינו שתחגור בה הצפורן יעו"ש, וראיתי להרב בצלאל כ"י בפרקין דלעיל (דף ל"ה ע"א) גבי מתני' מעשה בזכר של רחלים זקן וכו' וראהו קסדור וצרם אזנו וכו' כתב משם תוס' חיצוניות וז"ל, נראה לר"י דאפילו בצרימה קטנה שהצפורן חוגרת בה יש לנו לחושבו למום מובהק, דלשון צרימה משמע אפילו קטנה שהצפורן חוגרת בה עכ"ל, ולא ידעתי מה באו לאשמועינן הרי בפירוש אמרינן הכי בשמעתין ובפ"ק דחולין ואין זו צריכה לפנים: