אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות נב ס"ק ג

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות נב ס"ק ג

אות נב ס"ק ב

והנה התוספות בשמעתין [לז, א] בדבור המתחיל מה הפרט מפורש וכו' כתבו וזה לשונם, כה"ג דרשינן בפ"ק דקדושין [כד, ב] גבי שן ועין, וא"ת ומ"ט לא הוי הכא מומא כשנפלה שינו וכו', דלקמן בפ' מומין אלו [מד, א] לא פסלינן ניטלו שיניו גבי אדם אלא משום מראית העין דאינו שוה בזרעו של אהרן מכלל דבבהמה כשר וכו', וי"ל דשאני גבי עבד דגלי קרא, אבל הכא שכך דרך שהשינים נופלות מחמת זקנה לא הוי כעין פסח ועור, ומיהו צריך טעם אחר דהכי נמי עיניו מחמת זקנה עכ"ל: ולענ"ד דמ"ש התוס' משום מראית העין דאינו שוה בזרעו של אהרן, לאו למימר דהא דנשרו שיניו חשיב כדבר דאינו שוה בזרעו של אהרן, דהא במתני' דנשרו שיניו [מד, א] קתני מפני מראית העין, ואמרינן לקמן (דף מ"ג ע"ב) מאי איכא בין שאינו שוה בזרעו של אהרן למראית העין, איכא בינייהו עשה ע"כ, אלא כוונת התוס' להגדיל קושיא, לומר דמלבד דנפלו שיניו לא הוי מום כלל מן התורה, יתר ע"כ הא דאסרו מדרבנן מפני מראית העין לאו משום דנראה כמום ויבואו להתיר במום גמור, דפשיטא דליכא למגזר משום מום גמור, אלא משום דנראה שאסור מפני שאינם שוים בזרעו של אהרן, ומפני שלא יבואו להתיר בדבר שאינו שוה בזרעו של אהרן אסרו זה דנפלו שיניו, באופן דכ"כ קל הוא הא דנפלו שיניו דאפילו משום גזירת מום גמור ליכא למגזר, וקשה מ"ש מעבד, ולאלומי קושיא כתבו כן:

והנה במה שתירצו התוס' דשאני התם דגלי קרא משא"כ הכא דכן דרך השינים שנופלות מחמת זקנה, יל"ע קצת דהא התם בפ"ק דקדושין [כד, א] למאי דס"ד התם דילפינן ראשי איברים מבנין אב דשן ועין, ופריך דליהוי ב' כתובים הבאים כאחד, ומשני דצריכי דאי כתב שן הו"א אפילו שן של חלב, ואי כתיב עין הו"א דוקא עין שנברא עמו משא"כ שן יעו"ש, ואם איתא למאי דס"ד להתוס' דיש חילוק בין שן לעין דהשן דרך הוא שנופל, אמאי לא דחו סברא זאת דא"כ אמאי לא עביד התם הך צריכותא, דאי כתיב עין משום דאין דרך בכך משא"כ בשן דדרכו ליפול, ואף למאי דאסיקו התוס' דגם בעין שייך זה דדרכו בכך, אמאי לא הכריחו כן מההוא דפ' קמא דקדושין מדלא עביד הך צריכותא:

והנה לפי מ"ש התוס' דשן ועין שוים דדרך הוא ליפול על ידי זקנה, וכתבו דלפי"ז צריך טעם אחר, ולא ביארו התוס' מהו הטעם, ואנחנו לא נדע מה טעם אחר יש לחלק בין עבד לבכור. ואפשר לומר לע"ד דה"ט דכיון דאיכא סברא לומר דדוקא עין שנברא עמו, ואפילו בעבד אי לאו דגלי קרא דשן נמי בכלל, הוה אמינא דדוקא בדבר שנברא עמו, וא"כ י"ל דדוקא בעבד דגלי קרא דשן הוי מום, משא"כ גבי בכור דכיון דלא כתיב כי אם עור ופסח בלבד, י"ל דבעינן דומיא דעור ופסח דהם מום באיברים שנבראו עמו משא"כ שן. ואע"ג דאמרינן דכל מום רע רבויא ומרבה הכל, הרי עבד דאף דאיכא רבויא דלחפשי ישלחנו דמרבה הכל, עם כל זה הוצרך קרא ללמדנו דה"ה שן: ואין לומר דנילף מעבד דאיכא רבויא ואין חילוק בין אבר שנברא עמו ללא נברא עמו, אף אנו נאמר כן גבי בכור, דהא איכא קרא אחרינא גבי עושה מום בחבירו בן חורין בפ' אמור [כד, יט] דכתיב ואיש כי יתן מום באדם כאשר עשה כן יעשה לו שבר תחת שבר עין תחת עין שן תחת שן כאשר יתן מום באדם וכו', ובמכילתא בפרשת משפטים [כא, כד] דריש הני קראי בכלל ופרט וכלל, מה הפרט מפורש מומים הקבועים שאינם חוזרים וראשי אברים בגלוי אף כל מומין קבועין ובגלוי יעו"ש, וכיון דאיכא תרי קראי לענין שן דהוי בכלל המומין, הוי להו ב' כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין. דלענין העושה מום בחבירו לא היה צריך קרא ללמדנו על השן דאף דלא נברא עמו חשיב מום, דהא ילפינן לה מעבד בק"ו, ומה עבד דלאו בר מצות הוא כישראל וגם שיוצא לחירות כל גופו יוצא תחת שינו, בן חורין דישראל גמור הוא ובר מצות הוא ואינו בא לשלם כי אם דמי שינו לכ"ש דחשיב מום, וא"כ למה הוצרך הכתוב ללמדנו ג"כ בעושה מום בחבירו דה"ה שן, וכיון דלא צריכי שניהם הוה להו ב' כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין:

ועל פי דרך הקדום י"ל עוד ליישב תירוצא קמא [לעיל או"ק ב' ד"ה ולענין] דלמה אנו צריכין מעוטי דפסח ועור והדרשות אחרות דבעינן מום רע וליכא לענין מום שבסתר וק"ו מפדיון קדשים למום עובר, די"ל דאי לאו ההוכחות אלו הוה אמינא דהני מיעוטי דפסח ועור אתו למעוטי חד לשן או אבר שלא נברא עמו, וחד למום שאינו מבטל ממלאכתו, אבל לעולם דבין מום שבסתר ובין מום עובר רבינן להו מרבויא דכל מום רע, והשתא דאיכא הני הוכחות למעט מום שבסתר ועובר, ע"כ הני מיעוטי איצטריכו להכי, ולא ממעטינן מינייהו שן או מום שאינו בטל ממלאכתו, דאפילו אינו בטל ממלאכתו חשיב מום, ושן פשיטא לן דלא הוי מום גבי בכור, דכיון דאיכא ב' כתובים הבאים כאחד לרבות שן, ש"מ דבעלמא שן לא הוי מום:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה