אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות נב ס"ק ב

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות נב ס"ק ב

אות נב ס"ק א

והנה בגמרא פריך [לז, א] על האי שינויא דכל מום רבויא הוא, אי הכי מום שבסתר נמי, ומשני [שם, ב] בעינן מום רע וליכא, ופריך אי הכי מום עובר נמי, ומשני מום עובר סברא הוא, השתא מיפרק לא פרקינן עילויה משחט שחטינן עילויה וכו', ומשני עוד אי בעית אימא אם כן פסח ועור ל"ל ע"כ. ונראה פשוט דלפי האי שינויא בתרא דא"כ פסח ועור ל"ל, אין אנו צריכין לתירוץ קמא לא על ענין מום עובר ולא על ענין מום שבסתר, דכיון דאיכא תרי פרטי פסח ועור ממעטינן מינייהו תרתי מום שבסתר ומום עובר. דאע"ג דלפי"ז דכל רבויא הוא דרשינן ליה ברבויי ומעוטי, ומאן דדריש רבויי ומעוטי מרבינן מרבויא בתרא אפי' מה שהוא שלא כעין הפרט, ולא מיעט המיעוט אלא דבר אחד הראוי להוציא מן הכלל הזה יותר מן הכל, מ"מ היינו במקום שאין שם כ"א מיעוט אחד, אבל במקום דאיכא תרי מעוטי ממעטינן מינייהו ב' דברים, וכמו שמתבאר בסוגיין בריש פרק מרובה [סג, א], דלמאי דמסיק התם דכל רבויא הוא, ממעטינן מתלת מעוטי דאיכא התם מכל אחד דבר אחד דממעטינן קרקעות ועבדים ושטרות יעו"ש, וה"ה הכא. ואע"ג דמדברי רש"י בשמעתין [ד"ה אם כן] נראה דלא קאי תירוץ בתרא כי אם על ענין מום עובר דוקא, מ"מ נראה פשוט דלאו דוקא כתב כן, דלתירוץ זה גם מאי דפריך על מום שבסתר מתורץ יפה. וכן כתב הרב בצלאל בספר אסיפת זקנים משם תוספות חיצוניות וז"ל, א"כ פסח ועור מאי אהני ליה פירוש אי הוה מרבינן מום עובר, אלא אתי פסח ועור חד למומין שבגלוי וחד לאינו חוזר, ומשמע דלהכי צריך אלו המעוטין דפסח ועור לפי שאינן שוין אלא הוו זה למעלה מזה וכו' עכ"ל הרי מפורש כאמור:

וצריך להבין למה התרצן הראשון הניח טעם דאיכא תרי מעוטי דפסח ועור והלך לבקש טעמים אחרים, וכבר ראיתי להתוס' שכתבו בד"ה השתא מיפרק וכו' וז"ל, וא"ת להאי שינויא קמא דנפיק מום עובר מק"ו, פסח ועור מאי אהני ליה, וי"ל דקסבר השתא דאי לא כתיב פסח ועור הוי קמרבינן מכל מום רע מום עובר והו"א דאתא לאפוקי מק"ו, ולא הוה ממעטינן נמי ממום רע מומין שבסתר עכ"ל. ועל דבריהם אני דן דסוף סוף מהמעוטים דפסח ועור אית ליה דיו למעט מום שבסתר ומום עובר, ולמה אנו צריכים לטעמים אחרים לענין מום שבסתר משום דבעינא מום רע וליכא, ולענין מום עובר מסברא דק"ו:

ולקע"ד יש ליישב בהקדים מאי דאמרינן בספרי בפרשת ראה [טו, כא] וז"ל, וכי יהיה בו מום אין לי אלא שנולד תמים ונעשה בעל מום, נולד בע"מ ממעי אמו מניין ת"ל כל מום רע ע"כ, דמתבאר מזה דיש סברא לומר דמום שנולד עמו ממעי אמו לא חשיב מום לשוחטו בחוץ, דהוה אמינא כיון דאפילו בנולד במום חל עליו קדושת בכור לענין גיזה ועבודה ונתינה לכהן, סברא הוא דמום זה לא חשיב מום לשוחטו עליו אי לאו דגלי קרא דכל מום רע, וכיוצא לזה אמרינן בת"כ בפרשת אמור פסקא ט' [כא, יז] גבי כהן בע"מ דאינו עובד וז"ל, אין לי אלא שנולד תמים ונעשה בע"מ, בע"מ ממעי אמו מניין ת"ל אשר יהיה בו מום. והנה כי כן יש לומר דלהכי הוצרך התרצן הראשון לבקש דרשא אחרת למעט מום שבסתר, דאיצטריכו ב' דרשות הן מיעוט אחד דפסח ועור והן דרשא דמום רע בעינן וליכא, ללמדנו דמום שבסתר דלא הוי מום בין שנולד תמים ונעשה בעל מום שבסתר אח"כ, ובין נולד במום זה ממעי אמו, דסד"א דבנולד במום זה דוקא לא חשיב מום, אבל בנפל לו אח"כ אפילו מום שבסתר חשיב מום ומשו"ה הוצרך לב' דרשות:

ולענין מום עובר הוצרך למיעוט אחד דעור ופסח ועוד ק"ו מפדיון קדשים, והענין הוא בהקדים מה שמתבאר מדברי התוס' בפרקין (דף ל"ח ע"ב) ד"ה וסימניך ברקא וכו', דלחד תי' כתבו דהא דמום עובר לא חשיב מום הוא במום שעובר מאליו בלא שום רפואה, אבל אם אינו מתרפא מאליו כ"א ע"י רפואה שיעשו לו חשיב כמו קבוע, ואולם לשאר התירוצים שכתבו שם אין הדין כן. והרב בצלאל הביא שם משם תוס' חיצוניות שכתבו וז"ל, נראה לר"י דהוה משמע דאע"פ שיש למום רפואה חשיב מום קבוע, שהרי אין לך דבר שלא יוכל להתרפאות ע"י סם, מיהו אכתי קשה דלעיל באידך פרקין [לג, ב] אמרינן דאין שוחטין את הבכור ע"י מום של אחיזת דם, אע"ג דחשיב מום דמטיל מום בבע"מ חשיב, כיון דיכול להתרפאות ע"י רפואה מום עובר הוא, וי"ל דה"נ מצינן למימר דהיכא שיכול להתרפאות בשום רפואה מום עובר הוי, ומברקא דהכא ל"ק דאין יכול להתרפאות, והא דקא חשיב בפרק מי שאחזו [גיטין סט, א] לברקא דבר רפואה הוי, היינו מתחלה כשהוא ממשמש לבא, מיהו אם נפרש דאפילו כשעובר המום ע"י רפואה חשיב מום קבוע, לא תקשי אמאי אין שוחטין הבכור ע"י אחוזת דם, דכיון דהוי מום קבוע אע"פ שמתרפא ע"י הקזה דאיכא למימר דמדרבנן החמירו שלא לשחוט עליו כיון שאינו ניכר מום עכ"ל:

והנה התוס' דידן אף דצדדו הכא גבי וסימניך ברקא דאמרינן דאם עובר ע"י רפואה חשיב מום קבוע, מ"מ נראה דס"ל לענין הלכה דהעיקר הוא דאפילו ע"י רפואה מום עובר הוי, שהרי כתבו התוס' בפרקין דלעיל (דף ל"ד ע"א) בד"ה אילימא ר"ש וכו' לענין מום דאחוזת דם בס"ד הנזכר וז"ל, וא"ת וכיון דאחוזת דם חשיב כמום שאין יכול להתרפאות בלא עשיית מום א"כ לשחוט עילויה, וי"ל דמדרבנן אסור דאתי לאחלופי בתם, א"נ חשיב כמו [מום] עובר שיש לו רפואה עכ"ל. ונראה דמלבד דלפי תירוץ השני מפורש יוצא דס"ל דאפי' ע"י רפואה חשיב עובר, יתר ע"כ דאפי' לפי תירוץ הא' נראה דהכי ס"ל, דפשיטא ליה דאם הוא מום עובר ע"י רפואה, שע"י הרפואה אינו עושה שום מום מחדש, פשיטא דמום עובר הוא, ומאי דהוקשה להו דלישחט עילויה היינו באחוזת דם דאין לו רפואה כי אם ע"י עשיית מום, וכיון שכן מסתברא דכיון דהשתא יש לו מום וכשיתרפא א"א בלא מום לא חשיב מום עובר, וכמו שדקדקו בדבריהם שכתבו שאין יכול להתרפאות בלא עשיית מום:

וראיתי בפסקי תוספות בסי' פ"ו שכתב וז"ל, מום שאינו עובר מאליו הוי מום קבוע, ורפואה מועלת אף למום קבוע, ד"ה וסימנך עכ"ל, נראה מדברי הפסקי התוס' דס"ל לענין הלכה איפכא. אלא דאין זה הכרח דהכי ס"ל להתוס' לענין הלכה, שהרי בתשובות מהר"י הלוי סי' י"ד דף ל"ו ע"ד כתב וז"ל, כל זה אמינא אם התוס' גופייהו עבדו הפסקים ולא אחר מבחוץ שלקט ואסף מבין עמודי הדבורים מה שנראה לו והדפיסם עכ"ל, הרי שהרב מסתפק אם פסקי התוס' הם מהתוס' עצמם או מאחר, באופן דלפי דברי התוס' באחוזת דם ולפי תירוץ הראשון דהתוס' בההיא דברקא, ס"ל דאפי' במום עובר ע"י רפואה לא חשיב מום קבוע, אבל מ"מ יש צד לומר דמום ע"י רפואה חשיב מום קבוע:

ולפי"ז י"ל דמשו"ה לתירוץ קמא איצטריך מיעוטא דעור ופסח וק"ו דפדיון פסולי המוקדשין, דממעוט דעור ופסח הו"א דוקא מום עובר מאליו, אבל ע"י רפואה חשיב מום קבוע, אבל ע"י הק"ו ילפינן דאפילו מום עובר ע"י רפואה חשיב מום עובר, שהרי מקרא דאשר לא יקריבו ממנה קרבן לה' ילפינן לה, דמשמע מי שאינו קריבה כל עיקר יצאת זאת שאינה קריבה היום אלא למחר, דכפי דרשא זאת יוצא דאפילו ע"י רפואה לא קרינן ביה שאינה קריבה כל עיקר, כיון דיש מציאות להקריבה ע"י רפואה. וא"ל דא"כ הוא יקשה משם לסברת התוס' דהתם בההיא דברקא דס"ל דע"י רפואה חשיב מום קבוע, ובפרט להפסקי תוס' דפסקו כן לענין הלכה, דהא ליתא דכל זה הוא לסברת התרצן הראשון דהכא, אבל לפי תירוץ בתרא דהכא דמשני דא"כ פסח ועור מאי אהני ליה ולא מצריך לק"ו כלל, ע"כ צ"ל דלא ס"ל הכי כסברת התירוץ הראשון דס"ל דילפינן מקרא דאפילו ע"י רפואה מום עובר הוא, אלא העיקר דאפילו ע"י רפואה מום קבוע הוא כסברת התוס' דלענין הלכה כלישנא בתרא. וצ"ל לפי"ז דכל שמחוסר מעשה הרפואה ובלא"ה אינה ראויה להקרבה קרינן ביה שאינה קריבה כל עיקר, כיון דאי לא עבדינן ליה רפואה אינה קריבה כל עיקר:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה