מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות נא ס"ק ט
והנה בפרק האיש מקדש [נו, ב] תנן המקדש בערלה בכלאי הכרם וכו' אינה מקודשת, וכתבו התוספות ד"ה המקדש בערלה וכו', וא"ת אמאי אינה מקודשת הא שרי ליהנות ממנו שלא כדרך הנאתן וכו', אי נמי י"ל דמיירי שפיר דאיכא שוה פרוטה אף שלא כדרך הנאתן, מ"מ כיון דהאשה סבורה שיש לה ליהנות כדרך הנאתן ואינו כן לא סמכא דעתה והוי מקח טעות עכ"ל. ויל"ע דכפי זה מתניתין דהמקדש באיסורי הנאה מיירי במקדש בחזקת שהם של היתר, וא"כ קשה אמאי תני מתני' כל הני האסורים בהנאה, דמשמע דוקא הני האסורים בהנאה אינה מקודשת, הא אם קדש בשאר איסורי אכילה בלבד דלא אסירי בהנאה מקודשת, ואמאי כיון דמיירי באופן דסברה האשה דשל היתר הוא, אפילו באיסורי אכילה אינה מקודשת, דכיון דהאשה סברה שהם של היתר ושוים יותר משל איסור ואינו כן לא סמכא דעתה והוי מקח טעות, ואמאי לא קתני נמי בהדי איסורי הנאה איסורי מאכלות נמי:
ולפי האמור לעיל בדעת הר"מ במוכר איסור מדרבנן דאם אכל הלוקח אינו מחזיר הדמים אפילו ההפרש שיש מאיסור להיתר, מטעם מ"ש התוס' בפרק אלו נערות דכיון דזה חסר פורתא משלם זה כל מה שנהנה, וכתבנו דיש סמך לזה מענין קדושין, דלפי סברא זאת אפילו באיסורי מאכלות דאורייתא מן התורה דינא הכי דאינו מחזיר אם אכלו, כיון דמן התורה לא קנסינן ליה, ובפרט אם מכר בשוגג דאינו מחזיר אפילו ההפרש שיש בין איסור להיתר כיון דכבר נהנה הלוקח כדבר היתר ממש, הנה כי כן יש לומר דהיינו טעמא דלא נקט מתניתין המקדש באיסורי מאכלות דאינה מקודשת, משום דלא הוי מילתא פסיקתא כאיסורי הנאה, דאילו איסורי הנאה אפילו אכלה האשה מה שנתן לה לקדושין ונהנית בו מ"מ אינה מקודשת כיון דאיסורי הנאה נינהו, וזה נהנה וזה אינו חסר הוא לגמרי, משא"כ באיסורי מאכלות דאם קדמה ואכלה מקודשת כיון דכבר נהנית מכל גוף הקדושין כאילו אכלה דבר היתר כמו שהיתה סבורה דדבר של היתר היה, וכיון דאם לא היה הקדושין היתה חייבת לשלם כל מה שנהנית, כיון דהמקדש חסר ממון פורתא בדמי האיסור הרי בשעת אכילה מתקדשת. ואולם דדבר דחוק לומר הכי דכיון דבשעה שקדשה אם היה נודע לה קודם אכילה פשיטא דבטילין דמקח טעות הוא, א"כ איך נאמר דכיון דאכלה קודם ידיעה תהיה מקודשת, מאחר דמעיקרא לא חלו הקדושין מחמת מקח טעות ודו"ק: