אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות נא ס"ק ה

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות נא ס"ק ה

אות נא ס"ק ד

והנה במאי דאמרי' בשמעתין [לז, א] אליבא דרשב"א, דאמר דדברים שאין נפשו של אדם קצה בהם ינכה להם את הדמים, דפריך בכור ולימא ליה מאי אפסידתך, ומשני לא צריכא כגון דזבין ליה ממקום מומא דאמר ליה אי לא דאכלת הוה מחזינא ליה ושרו ניהליה כר"י, יל"ע דאמאי דחיק הש"ס לאוקומה בכה"ג דזבין ליה ממקום מומא, ולא מוקי לה דבכור דקתני בברייתא מיירי בכהן דמכר בשר בכור תם לישראל אחר הקרבה דאסור לזרים, וזר שאכל מבשר בכור תם עובר על לאו כדאמרינן בפרק אלו הן הלוקין (דף י"ז ע"א), דאין לומר דניחא ליה לאוקומה בבכור בע"מ דומיא דמתני' דמיירי בנודע שלא הראהו, דהא ברייתא זאת אינה שנויה עלה דמתני', דהא כבר נתברר דברייתא זו שנויה במס' מעשר שני, ושפיר יכול לאוקומה בבשר בכור תם: וגם אין לומר דמוקי לה בבכור בע"מ דבהכי ניחא מאי דקתני רשב"א ינכה להם את הדמים, דהאי לישנא משמע דמחשב להם כל מה שאכלו ובערך מה שמכר הבשר מנכה שיעור מה שאכלו לאותו ערך, וזה לא אפשר בבכור תם דכיון דמכרו בחזקת בשר חולין דמיו ביוקר יותר מבשר בכור תם, דכיון דלא חזי אלא לכהנים הוי בזול דומיא דתרומה דדמיה בזול, וא"כ היה צריך שיפרש דמנכה שיעור מה ששוה בשר בכור תם, אבל השתא דמיירי דמכר להם ממקום מומא כיון דהוי ספק שמא הוה מחזי ליה ושרו ניהליה מנכה שיעור בשר חולין, כיון דהוא מוחזק בדמים והמע"ה דלא היה מום. דהא ליתא דא"כ בטבלים נמי דנקט לשון ינכה וע"כ לאו דוקא דאינו מנכה כי אם שיעור מה ששוה הטבל שהוא יותר בזול דצריך להוציא ממנו תרומות ומעשרות, ואף דבטבלים י"ל דמיירי נמי בכהן המוכר טבלים, דמדקנסינהו עזרא ללויים אף המעשר ראשון לכהנים, וא"כ צריך שינכה שיעור חולין מתוקנים כיון שהמעשר שלו, וכן י"ל דרשב"א ס"ל כרבי דאמרינן בס"פ האיש מקדש (דף נ"ח ע"ב), דס"ל דהגונב טבלו של חבירו משלם לו דמי טבלו, לפי קצת אוקימתות דמוקי לסברת רבי התם יעו"ש, מ"מ מה נאמר גבי יין נסך דמוקי לה הש"ס ביין נסך ע"י תערובת, דע"כ מאי דמנכה על מה ששתו הוא חוץ מן דמי יין נסך שבו:

ואולם ק"ק דפשט דברי רשב"א דאמר ינכה מן הדמים נראה דמנכה על מה שאכלו ושתו לאותו ערך שמכר להם ממש:

הן אמת די"ל דהכי הוא האמת, דאם מכר בשר בכור אחר הקרבה או תרומה או בשר טריפה הראויה לאכילה שאין נפשו של אדם קצה, ינכה את הדמים במה שאכלו לפי ערך שמכר להם ממש, דאע"ג דקי"ל דזה נהנה וזה אינו חסר פטור, דמהאי טעמא אמרינן בפ"ב דבב"ק (דף כ' ע"א) דהדר בחצר חבירו שלא מדעתו בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר פטור, דזה נהנה וזה אינו חסר פטור, והכא נמי אף דזה נהנה באכילת דבר איסור הנאה גמורה כאילו היה של היתר, מ"מ המוכר אינו חסר אלא כדי שיעור מה ששוה האיסור, ומה שנהנה יותר חשיב זה נהנה וזה אינו חסר, מ"מ הא אמרינן התם [שם כא, א] דאם חסרו אפי' דבר מועט כגון שהיה הבית חדש וזה חסרו במה שהשחירו מגלגלין עליו את הכל, וצריך לשלם כל מה שנהנה, ורוב הפוסקים פסקו כן לענין הלכה, וכמ"ש הטור ח"מ סי' שס"ג, וכ"כ ה"ה בפ"ג מהל' גזילה [ה"ט], וכן כתבו התוס' והרא"ש גבי קילקלתא דיתמי וכן הרשב"א וכמ"ש מרן הב"י שם, וכ"כ רבינו ירוחם [חלק מישרים] בנתיב י"ב [חלק א'], וכן כתב הנ"י שם בפרק כיצד הרגל משם הרא"ש והריטב"א, ועי' בחידושי ספר אסיפת זקנים להרב בצלאל שם בסוגיא הנזכר שמתבאר כן מכמה ראשונים דס"ל הכי, דכל שחסרו אפי' מעט על ידו מגלגלין עליו כל השכר כפי מה שנהנה, באופן דרוב הפוסקים הכי ס"ל, מלבד דראיתי להנימוקי יוסף שכתב משם הרמ"ה דס"ל איפכא דאפי' חסרו מעט אין לו אלא מה שחסרו יעו"ש, ואולם רוב הפוסקים חולקים עליו, וא"כ הכא נמי באכילת איסור כיון דעכ"פ חיסרו שיעור מה ששוה האיסור, וזה נהנה באכילת האיסור כאילו אכל היתר, מגלגלין עליו הכל וחשיב כזה נהנה וזה חסר, ושפיר י"ל דמנכה את הדמים לפי ערך מה שמכר לו כאילו היה דבר היתר:

ונראה דזה לא שייך ביין נסך, דיין נסך אפילו סתם יינם דינו כעבודה זרה דתופס את דמיו ואפילו בדיעבד דמיו אסורים, כדאמרינן בריש פ' בתרא דע"ז [סב, ב] וכן פסק הר"מ בפי"ג מהל' מאכ"א [הט"ו] יעו"ש, וא"כ זה שמכר יין נסך מעורב ביין כשר שיעור יין נסך שבו תופס דמיו ואינו יכול ליהנות מהם, דאפשר דאפילו ביין נסך ע"י תערובת דנתבטל תופס את דמיו, וא"כ נמצא דאין לו הנאה במה שמנכה ג"כ שיעור דמי יין נסך שבו, ואם יחזיר אותם ללוקח הלוקח יכול ליהנות מהם, דלגבי הלוקח לא חשיבי דמי יין נסך כיון דלא ידע שהיה יין נסך ומקח טעות הוא, ונמצא דלדידהו לאו דמי יין נסך הם אף דכבר שתו את היין ואין בידם להחזיר המקח, משא"כ לגבי המוכר דידע ובמזיד מכר דדמי יין נסך הוו, וא"כ עכצ"ל דמאי דקאמר רשב"א לגבי יין נסך ינכה את הדמים, לאו כל הדמים קאמר אלא מנכה שיעור דמי יין של היתר ממה ששתו, וכיון דלגבי יין נסך פירוש ינכה דרשב"א לאו דוקא כל הדמים, א"כ אכתי הוה מצי לאוקומה הא דבכור בבכור תם אחר הקרבה:

ולענין דינא נראה דלפי האמור אם מכר בכור תם או תרומה וכיוצא בשוגג דלא קנסינן ליה, ומה שאכלו אינו מחזיר את הדמים, נראה דאפילו ההפרש שיש בין איסור להיתר אינו מחזיר, כיון דכבר נהנה הלוקח כאכילת היתר, וכל דהמוכר הוא חסר אפילו דבר מועט מגלגלין עליו את הכל כאמור לסברת רוב הפוסקים, דס"ל הכי גבי ההיא דדר בחצר חבירו שלא מדעתו:

ואולם נראה דדבר זה יש ללמוד מהירושלמי דתרומות הנז"ל באופן זה דלפי סברת הר"מ בפ"י מהלכות תרומות [ה"י] דקושיית דהלא כבר אכלו ותירוצא דטבלים נפשו של אדם חותה, לא שייכא אלא אדרבי אבהו בשם ר"י בר חנינא, דמשני שבח סעודה ביניהם, וקושיית דהלא כבר אכלו הוא לרבנן דאמרי והוא משלם דמי סעודתם, דמשלם להם דמי חולין כמו שהיה ראוי להאכילם, וכמ"ש מהר"י קורקוס בביאור דברי הר"מ, דכפי פירושו מוכרח מהירושלמי דדוקא משום דס"ל לרבנן דתרומה וטבלים נפשו של אדם קצה, ובכן לא חשיבא אכילתם כאכילת היתר כמו שהיה חייב להאכילם, חייב לשלם להם כל דמי הסעודה מדמי חולין, אבל אי אמרינן דאין נפשו של אדם קצה בהם וחשיבא אכילה גמורה כאילו אכלו חולין מתוקנים, פשיטא דאינו משלם להם אלא דמי תרומה מפני שגזל היה בידו, אבל מה ששוה החולין שהיה חייב להאכילם יותר על התרומה אינו משלם שכבר נהנו בסעודתם כאילו אכלו חולין, ואע"ג דזה נהנה וזה אינו חסר פטור, מ"מ כיון דכה"ג חסר הוא הבעל הבית בדמי תרומה, מגלגלין עליהם שיחשב כאילו אכלו סעודתם מחולין, מידי דהוה למכר תרומה בשוגג דאם אכלה הלוקח אינו מחזיר מהדמים כלל מטעם זה דחשיב זה נהנה וזה חסר:

אבל לפי סברת הר"ש והרא"ש בפי' המשנה דס"ל דקושית והלא אכלו ותירוצא דטבלים נפשו של אדם קצה בהם הוא לסברת רבי יוחנן אליבא דר"מ, דעיקר סעודה על בעה"ב וחייב לשלם להם גם מה ששוה הטורח דהכנת סעודה, דעל זה פריך והלא כבר אכלו לפי מ"ש מוהר"י קורקוס כנזכר לעיל, עכצ"ל דס"ל דלענין מה שמשלם הבעה"ב הסעודה מדמי חולין בין לר"מ בין לרבנן לא קשיא דאמאי משלם חולין כיון דכבר אכלו ואכילתם חשיבא כאילו אכלו משל חולין, דלענין תשלומי חולין שורת הדין הוי הכי, דאפילו אם נאמר דאין נפשו של אדם קצה בתרומה וחשיבא הנאה גמורה כנהנה מן החולין, מ"מ זאת ההנאה שיש הפרש בין חולין לתרומה לא משל בעה"ב נהנו, דהבעה"ב אינו חסר אלא דמי תרומה, ועל היתר חשיב כזה נהנה וזה אינו חסר, דאפי' דחסר דמי תרומה לא מפני זה מגלגלים עליהם לחשב להם כל הנאתם, וכמו שהוא סברת הרמ"ה שהביא הנ"י בדין הדר בחצר חבירו שלא מדעתו כנזכר:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה