אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות נא ס"ק ד

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות נא ס"ק ד

אות נא ס"ק ג

והנה צריך ליתן טעם אמאי גבי סעודת פועלים לא קנסינן ליה לבעל הבית שישלם נמי דמי תרומה, חוץ מדמי חולין שפורעין הפועלים לכהן, מטעם קנס שהאכילם דבר איסור, דומיא דהמוכר דבר איסור דקנסינן ליה ומחזיר כל הדמים ממה שאכלו נמי, אף דנהנו באכילתם ממה שלא חסרו מממונם כדי סעודתם. דאין לומר דהכא שאני דכבר משלם לפועלים דמי הסעודה מדמי חולין שהוא יותר מדמי תרומה, דהא ליתא דהכא נמי גבי מוכר נימא דדי במה שיחזיר להם ההפרש שיש בין היתר לאיסור שהוא מן הדין ולא יקנסו יותר, וכיון דאמרינן דיחזיר כל הדמים ש"מ דקנסינן ליה לגמרי, וא"כ הכא נמי אמאי לא קנסו לבעל הבית לשלם להם ג"כ דמי התרומה חוץ ממה שנתן להם כדי שיפרעו לכהן. לכן נלע"ד דמתני' דתרומות מיירי שהאכילם תרומה בשוגג דטעה ונתן להם תרומה במקום חולין דבשוגג לא שייך קנס, אבל אה"נ אם היה מזיד קנסינן ליה:

וראיתי להרב מוצל מאש שבסוף ספר אש דת סימן ס"א, שכתב על מי ששכר פועלים מבני ישראל והאכילם דבר איסור בשר נבילה וכיוצא אם חייב לפרוע להם מזונותיהם, ובתחלת דבריו רצה ללמוד מדין מוכר דבר איסור דמחזיר הדמים והוא הדין הכא גבי פועלים דנותן להם דמי סעודתם לגמרי, ואחר כך הביא מתניתין דתרומות וכתב, הרי מפורש שהמאכיל את הפועלים דבר האיסור לאו שמה אכילה ואם קצץ עמהם מזונות חייב לשלם להם דמי סעודתם עד כאן לשונו, נראה מדבריו דלמד ממתניתין דתרומות דחייב לשלם כל דמי סעודתם. ולעניות דעתי הא ליתא דכפי מתניתין דתרומות והירושלמי אינו חייב לשלם להם מן הדין אלא ההפרש שיש בין דבר היתר לדבר איסור, אבל מה ששוה האיסור שהאכילם אינו חייב כיון דבלאו הכי נהנו שלא חסרו מממונם כדי שיעור זה, ואם יש מציאות לומר שישלם הכל הוא משום קנס אם היה מזיד: עוד כתב הרב שם וז"ל, ואין לומר שאני התם שהפועלים משלמים לכהן וכו', אלא ודאי שמה שאמרו שהוא משלם להם דמי סעודתם ר"ל שהם משלמין דמי תרומה שהוא בזול והוא נותן להם דמי חולין שהם יותר שווים מהתרומה שאכלו וכו'. ודבריו תמוהים דהא ודאי דבר פשוט הוא דהפועלים משלמים לכהן דמי חולין, דהא בעינן ונתן לכהן את הקדש דבר הראוי להיות קדש, ופרעון חולין מעכב הכפרה כמו שמעכב החומש, וכמו שמתבאר נמי מדברי הראשונים גבי מתניתין, וא"כ יש לדחות עדיין לפי שיטתו דשאני התם דמשלמין לכהן דמי חולין, אלא דלדידיה אין כאן שום דחיה, דהא עיקר טעמא בירושלמי הוא משום שנפשו של אדם קצה בדבר איסור ואינו תלוי במה שמשלמין לכהן, ואם יש לדחות הוא דטעם זה אינו מספיק אלא לחייבו לשלם להם ההפרש שיש בין חולין לתרומה, כיון שכבר נהנו ממה שלא חסרו מממונם:

עוד כתב הרב שם בסוף דיבורו וז"ל, איך שיהיה נפשטה בעיין ואין לומר דכי היכי דקנסוהו למוכר בשר נבילה בחזקת כשירה שמשלם הכל, אמאי לא קנסוהו ג"כ לבעל הבית שקצץ עם הפועלים להאכילם והאכילם דבר איסור שיתחייב לשלם להם אף מה שנתנו לכהן עכ"ל. ולענ"ד לא הבנתי דבריו, דאם כוונתו דהכא גילה דעתו דמה שיש ללמוד מההיא דתרומות הוא שחייב לשלם לפועלים ההפרש שיש בין היתר לאיסור דוקא, דמשו"ה גבי תרומה אינו משלם דמי תרומה בזול חוץ מדמי החולין שמשלמין לכהן, ועל זה הקשה דאמאי לא קנסינן ליה שישלם עוד דמי תרומה חוץ ממה שנתן להם שישלמו לכהן, הנה מלבד דעד השתא מבין ריסי עיני הרב נראה דדעתו ללמוד ממתני' שישלם להם כל דמי סעודתם, יתר ע"כ כשאני לעצמי לא ידעתי מה חילוק מבואר יש לומר טעם אמאי לא קנסינן ליה, אם לא שנאמר דמתני' מיירי בשוגג דלא שייך למיקנסיה, וא"כ בנדון דידן אם האכיל לפועלים בשר נבילה במזיד ודאי דקנסינן ליה כדין מוכר בשר נבילה, דלכאורה נראה דאין סברא לחלק דלמה לא יקנסוהו ג"כ גבי פועלים:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה