מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות מט
והנה דין זה דלא היו מוחזקין בו שהוא בכור דנאמן הביאו רבינו להלכה, וכן הרא"ש בפסקיו [סי' ט'], וכן הטור בסי' שי"ד, וכן הביאו רבינו ירוחם [חלק אדם] בנתיב כ' ח"ב יעו"ש, אבל הר"מ בפ"ב דבכורות שהוא מקום דין זה דכהן חשוד על המום לא הביא דין זה כלל, וכן בקשתי בכל הלכות בכורות ולא מצאתי שהביא דין זה, ואיני רואה שום טעם למה השמיט הר"מ דין זה שהוא מימרא מפורשת בשמעתין, ומהתימה שלא ראיתי לשום אחד מהמפרשים שנתעורר בזה וצ"ע:
ויש לחקור אם דין זה דאמרינן דאם לא היו מוחזקין שהוא בכור דנאמן מטעם דהפה שאסר הוא הפה שהתיר, אם הוא דוקא באופן זה דאמר בכור הוא ומומו עמו, דבשעה שבא להראות המום אמר שהוא בכור, אבל אם מתחלה אמר בפני עדים שהוא בכור בשעה שעדיין לא היה בו מום, ואחר כך נפל בו מום ובא ואמר שנפל מאיליו לא מהימנינן ליה, דכיון דמתחלה כבר הודה שהוא בכור וקודם שנפל בו מום כבר הוחזק לבכור, תו אינו נאמן לומר דנפל מאיליו. דכבר נודע דרוב הפוסקים סבירא להו בההיא [כתובות כב, א] דאשת איש הייתי וגרושה אני וכן בההיא דנשביתי וטהורה אני דנאמנת, דהיינו דוקא באומרת כן בתוך כדי דיבור, אבל אם מתחלה החזיקה עצמה לאשת איש ולשבויה ואחר זמן אומרת דנתגרשה או טהורה היא דאינה נאמנת, וכמ"ש ה"ה בפי"ב מהל' גירושין [ה"א] והטור באה"ע סי' קנ"ב [ובשו"ע שם ס"ו], אלא דהרב המגיד צדד לומר דנאמנת אפי' אחר הזמן, וכן כתב הטור, ואם כן ה"ה גבי בכור: אלא די"ל דלא אמרינן הכי אלא בההיא דאשת איש הייתי, דמה שאומרת אחר כדי דבור ואחר זמן גרושה אני אינה אומרת שנתגרשה אחר שאמרה אשת איש אני, אלא אומרת דכשאמרה אשת איש הייתי כבר היתה גרושה, דבכהאי גוונא אינה נאמנת, דכיון דמתחלה אמרה סתם ולא פירשה דגרושה היא ש"מ דלא היתה גרושה ועכשיו מיהדר הוא דקא הדרא בה, ואינה נאמנת מטעם הפה שאסר וכו' כיון דכבר החזיקה עצמה לאשת איש, וכן נראה מדברי תלמידי רבינו יונה שהביא הרב בצלאל בספר אסיפת זקנים בפ"ב דכתובות על מתני' דאשת איש הייתי וכו', דהטעם דאינה נאמנת הוא משום דאמרי' מיהדר הוא דקא הדרא בה יעו"ש:
ובירושלמי בפ"ב דכתובות על מתני' [הל' ה'] אמרינן היום אומרת אשת איש הייתי ולמחר אמרה גרושה אני אמרי' לה אתמול אמרת אכין ויום דין אכין, אמרה לון מפני כת של פריצין שהיו באים להזדווג לי, ר"א בשם ר' אילא מכיון שהביאה אמתלא לדבריה נאמנת ע"כ. הרי מבואר דמאי דאינה נאמנת אם לא נתנה אמתלא לדבריה באומרת למחר גרושה אני הוא משום דאומרת דכשאמרה אשת איש הייתי כבר היתה גרושה, ומש"ה לא מהימנינן לה דמסתמא אמרינן דאינה גרושה ומיהדר הוא דקא הדרא בה. ומדברי הירושלמי הזה מבואר כסברת האומרים דאפילו באשת איש הייתי דדוקא תוך כדי דבור, אבל לאחר כדי דבור אינה נאמנת בלא אמתלא, ומהתימה איך לא הזכירו הפוסקים ירושלמי הזה וגם החולקים מה יענו להירושלמי הזה: באופן דסברא זאת אינה אלא כשאומרת שכבר היתה גרושה בשעה שאמרה אשת איש הייתי, אבל אם אמרה אשת איש אני ואחר זמן אמרה אמת שאמרתי שאשת איש אני אבל אחר כך נתגרשתי, והוא באופן שיש זמן שאפשר שהאמת כן נאמנת, דבכהאי גוונא אין לסתור דבריה דמסתמא הדרא בה מפני שלא אמרה בתחלה דהא האמת כן הוא, שבתחלה בשעה שאמרה אשת איש אני לא היתה גרושה, ואף דהיא אינה נאמנת לומר גרושה אני במוחזקת לאשת איש, מ"מ בכה"ג דלא הוחזקה לאשת איש כי אם מפיה נאמנת מטעם הפה שאסר הוא הפה שהתיר, ואם כן ה"ה גבי בכור כיון שמתחלה בשעה שהחזיק אותו לבכור לא היה בעל מום, ואחר כך נפל בו מום:
וכן יש ללמוד ממה שכתב רש"י בפרק שני דייני (דף ק"ט ע"ב), גבי הא דעשאה סימן לאחר, דאמרי' התם דאם טען ואמר חזרתי ולקחתיו ממנו נאמן, וכתב רש"י וז"ל, דנאמן דהפה שאסר הוא הפה שהתיר, דמאחר שיש עדים שהיה שלו ונגזלה הימנו, אין לזה זכות באותו תלם אלא על פיו של זה שעשאה סימן לאחר, והרי חזר ואמר לקחתיו עכ"ל, הרי דסבירא ליה דבכהאי גוונא שאומר שאחר שהודה שמכרה לו חזר ולקחו ממנו נאמן מטעם הפה שאסר וכו', כיון דמעיקרא לא היה לו זכות לזה כי אם על פי הודאתו וחשיב כדין הפה שאסר וכו'. אבל נראה דהא ליתא דגם באופן זה דאומר חזרתי ולקחתי אחר שהודה כל הראשונים חלקו על רש"י בזה, וכמו שנראה מדברי התוספות שם ומדברי הרא"ש בפסקיו שם [סי' י"ב] וכמ"ש הר"ן שם דלא אמרי' הפה שאסר וכו' כי אם בתוך כדי דבור, אבל לאחר זמן לא אמרי' הכי, וכן כתב הרב בצלאל בספר אסיפת זקנים שם בפרק שני דייני משם רבינו הרמב"ן והרשב"א והריטב"א ורבינו ישעיה מטראני ז"ל, דכולם פה אחד סתרו דברי רש"י דלא אמרינן הפה שאסר וכו' כי אם כשאוסר ומתיר בתוך כדי דבור אבל לאחר זמן לא יעויין שם: והנה ראיתי להרב בצלאל בספר אסיפת זקנים בפ"ב דכתובות דף ל"ב מהספר [על דף כ"ג ע"א בגמ'] שכתב וז"ל, כתוב בהשלמה הא דתנן נשביתי וטהורה אני נאמנת שהפה שאסר וכו', איכא לעיוני אי אמרה נשביתי ולאחר זמן אמרה טהורה אני מי אמרינן הפה שאסר וכו', וגבי שדה נמי אי אמר שדה של אביך היתה ולאחר זמן אמר לקחתיה ממנו מי אמרינן הפה שאסר או לא וכו', ובפרק שני דייני גזירות משמע דאמרינן בזה הפה שאסר וכו', דגרסי' התם וכו' דאם אמר חזרתי ולקחתי ממנו נאמן, ופרש"י דה"ט משום דהפה שאסר וכו' מ"מ שמעינן דאמרינן בה הפה שאסר וכו' אפילו לאחר זמן, ונראין הדברים ה"ה בנשבית עכ"ל. ויל"ע דאיך דימה דין נשביתי וטהורה אני לההיא דעשאה סימן ללמוד מדברי רש"י דאפילו אמרה לאחר זמן טהורה אני נאמנת אף דלא אמרה בתחלה, דאין הנדון דומה לראיה, דהתם שאני דליכא ריעותא לומר דלא אמר בשעה ראשונה כשהודה לזה כיון דמה שטוען הוא שאחר ההודאה לקחה ממנו, משא"כ בשבויה דאם היא טהורה משעה ראשונה היא טהורה ומדלא קאמרה מתחלה ש"מ דאין האמת כן ומיהדר הוא דהדרא בה, ואפשר דבכהאי גוונא אפילו רש"י מודה דאינה נאמנת לאחר זמן:
ונראה דמשמעתין מוכח קצת כסברת האומרים דהפה שאסר וכו' לא שייך אלא בתוך כדי דבור אבל לאחר זמן לא, דאל"כ אמאי נקט רבי אילעא כי האי לישנא ובא אחד ואמר שהוא בכור ומומו עמו, דדקדק לומר ומומו עמו לאשמעינן דדוקא מומו עמו דבבת אחת אומר שהוא בכור ושנפל בו מום נאמן, הא לאו הכי אינו נאמן, דאי לא תימא הכי אמאי לא קאמר ובא אחד ואמר שהוא בכור ואחר כך אמר שנפל בו מום נאמן, אלא דיקשה לזה דא"כ הוא אמאי לא משני הש"ס, דהא אתא לאשמועינן דדוקא בתוך כדי דבור אבל לאחר זמן לא, דממתני' דאשת איש הייתי וגרושה אני יש לדחות, דה"ק האשה שאמרה אשת איש הייתי וגרושה אני לאו בבת אחת בתוך כדי דבור אמרה כן אלא בזה אחר זה, מדקתני סיפא ואם באו עדים שהיא אשת איש אינה נאמנת, דאם איתא ליפלוג וליתני בדידה דאפי' בלא עדים כל שאינו תוך כדי דבור אינה נאמנת, וכמו שדקדק ה"ה בפי"ב מהלכות גרושין, אלא דלסברת האומרים כן דבעינן תוך כדי דבור ס"ל כיון דפשט מתניתין הוא בתוך כדי דבור דבבת אחת קאמרה אשת איש וגרושה אני, לא הוצרך התנא לפרש זה, דמדנקט לשון זה דמשמע בבת אחת ש"מ דדוקא תכ"ד קאמר והרי חשיב כאילו פירש התנא בפירוש ודו"ק: