מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות מח
אמר [לו, א] ר' אילעא לא היו מוחזקין בו שהוא בכור וכו' ומומו עמו נאמן וכו': הנה לפי מה שלמדנו מדברי רש"י לעיל [אות מ"ז או"ק ב' ד"ה ואולם] דסבירא ליה דלא נחשדו הכהנים בזה כי אם בזמן הזה דלא חזי להקרבה, אבל בזמן בית המקדש לא נחשדו, אתי שפיר מאי דאמרינן דה"ט דשייך הכא נמי לומר דאי בעי הוה שתיק ולא אמר שהוא בכור, דאי הוה בעי הוה שדי ביה מומא דניכר ואכיל ליה, דאמאי לא אמרינן דה"ט משום דאי בעי הוה שתיק מבכור והוי אמר שהוא מעשר בהמה דנפל בו מום, דהא תנן [לו, ב] דהכל נאמנין על מומי מעשר. אלא דאין מכאן ראיה, דנקט טעמא דשייך בין בזמן בית המקדש קיים ובין בזמן הזה, משא"כ בטעם זה אילו הוה בעי אמר מעשר הוא דלא שייך אלא בזמן בית המקדש דנוהג מעשר בהמה, אבל בזמן הזה דלא נהיג לא שייך טעם זה, דאע"ג דאם עבר והפריש מעשר בזמן הזה קדוש ונאכל במומו אם נפל בו מום תיכף ומיד להפרשתו או שהפרישו במומו מתחלה, ובא להראות לחכם אם הוא מום קבוע לשחוט עליו, מ"מ כיון דמלתא דלא שכיח הוא בזמן הזה שיפריש מעשר כיון דחכמים אסרו לעשר מפני התקלה, אינו נאמן בטעם זה, כיון די"ל דאם יאמר שהוא מעשר יחשדוהו לשקרן כיון דמעשר אינו נוהג בזמן הזה: ואולם קצת יש לדקדק דאמאי לא אמרינן דמשכחת לה דאי הוה בעי הוה שתיק מלומר שהוא בכור ודאי, אלא היה יכול לומר שהוא בכור ספק, לא ספק שקול אלא שנולד מבהמה שהיתה חולבת מעיקרא וסבירא ליה כר' יהושע [מכלתין כ, ב] דחלב פוטר דאזלינן בתר רובא דרוב הבהמות אינם חולבות אלא א"כ יולדות, ולא חיישינן למיעוטא דחולבות אע"פ שאינן יולדות, וכמו שפסק רבינו הרמב"ן לעיל בריש פ"ג דמכילתין, וכ"כ שאר פוסקים, ואם כן היה יכול כהן זה לומר דמאי דמייתי בכור זה לחכם לראות את מומו הוא מפני שרוצה לצאת ידי חובת מאן דאמר דחלב אינו פוטר דחיישינן למיעוטא וכמו שיש מחמירין בזה כמ"ש מור"ם בי"ד סימן שט"ז [סע' ג'] יעויין שם, ומסתמא החכם שרואה המום כיון שרואה שרוצה להחמיר על עצמו כמאן דאמר חיישינן למעוטא, מסתמא אינו מיקל עליו לומר על מום עובר שהוא מום קבוע, דבכה"ג נמי שייך למימר אילו הוי בעי הוה שתיק, ובפרט אם כהן זה חבר הוא לפי מאי דאסקינן לקמן [לו, א] דאפילו כהן חבר נחשד בזה להטיל מום, דבחבר שייך טפי למימר דלהחמיר הוא דאתא להראות המום, ואפילו בכהן שאינו חבר משכחת לה שיאמר ששאל לחכם ואמר לו שיש להחמיר בזה, ופשיטא דבכי ה"ג דלענין הדין אינו בכור אלא דראוי להחמיר, לא מחמרינן כולי האי לומר שאפשר שהוא הטיל המום בידים, דאפילו אם הטילו בידים לא קנסינן ליה כיון דמן הדין אינו בכור: