מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות מז ס"ק ה
והנה בפ"ק דתמורה (דף ח' ע"ב) אמרי' אמר רב חסדא ל"ש אלא כהן לכהן אבל כהן לישראל אסור, מ"ט דלמא אזיל ישראל ושדי ביה מומא וממטי ליה לחכם ואומר לו בכור זה נתן לי כהן במומו, ופריך ומי שרי חכם הכי והא אמר רב אין רואין בכור לישראל אלא אם כן כהן עמו, עכ"ל, זו גירסת רש"י והתוספות שם, אבל יש גירסא אחרת והיא גירסת הרגמ"ה הביאה הרב בצלאל בנימוקיו כ"י [אות י"א] וז"ל, מ"ט אילימא דלמא מעכב ליה ישראל לבכור דהוי בתוך עדריה עד דנפל ביה מומא ואמר בכור זה מכר לי כהן במומו, הא לא חזי ליה חכם עד דאתא כהן דאמר ר"י אמר רב אין רואין בכור לישראל אא"כ כהן עמו ע"כ. ולשתי הגירסאות צריך להבין מאי פריך מהא דאין רואין בכור לישראל וכו', הא התם כשאומר שהוא שלו שנולד בעדרו, אבל באומר שאינו שלו כי אם שכהן מכר לו במומו מנ"ל דאף בזה אמר רב דאין רואין עד שיבא הכהן שמכר לו לפנינו:
ואם נאמר דעכצ"ל דהכי ס"ל לרב, דאפי' באומר כהן מכר לי במומו אמרי' ליה דיביא הכהן, דאל"כ אמאי באומר דבכור שנולד בעדרו הוא חשדינן ליה דאם יאמר לו שהוא מום יאכלנו ולא חייש לגזילת כהן, הא נאמן במגו דמה לו לשקר אם דעתו לעשות כן היה יכול לומר מכהן הוא ומכרו לי במומו, ומדלא מהמנינן ליה במגו שמע מינה דאפילו בכהאי גוונא צריך שיביא הכהן. הא נמי ליתא דהא יש לומר דבכהאי גוונא לא הוי מגו דמלתא דעבידא לאגלויי וירא לשקר, וכמו שכתב מהר"י קורקוס לדעת הר"מ דהיינו טעמא דאינו נאמן במגו דאי בעי אמר ספק בכור הוא כנזכר לעיל [או"ק ד' ד"ה ומוהר"י], ואם כן יש לומר דאכתי באומר כהן מכרו לי במומו נאמן: ובפרט לאידך מימרא דקאמר ר"י אמר רב לקמן בפרקין [לו, ב], אמר"י אמר רב נאמן הכהן לומר בכור זה נתן לי ישראל במומו, מ"ט כל מלתא דעבידא לגלויי לא משקרי ביה אינשי, ואף דאיכא לישנא בתרא התם דאמר רבי ירמיה דאינו נאמן, מ"מ רב יהודה אמר רב קאמר דנאמן, וכן איפסיקא הלכתא לקמן, וא"כ הכא נמי אמאי לא יהא נאמן באומר כהן מכרו לי במומו, כיון דכל מלתא דעבידא לגלויי לא משקרי ביה אינשי. ולזה י"ל דע"כ לא אמרי דמלתא דעבידא לגלויי נאמן, כי אם באומר בכור זה נתן לי ישראל במומו, דבכה"ג לא משקרי אינשי דמרתת הכהן לומר שקר, שאם ישאלו מהישראל מסתמא כיון דישראל לא חשידי אמומי וחמיר ליה איסור זה, יאמר האמת דלא היו דברים מעולם דבלא מום נתן לו ויתגלה זיופו, אבל בישראל שאומר כהן נתן לי במומו, כיון דכהנים חשידי אמומי ונעשה להם כהיתר, יכול הישראל לשקר ולומר שמכרו במומו דלא מרתת לומר שקר, דיכול לעשות קנוניא עם הכהן להגיד לו שהוא הטיל המום, ואומר שהכהן מכרו במומו ושלא יגלה שקרו אם ישאלו ממנו, וע"ז סומך הישראל ואינו מתיירא לומר שקר, ומשו"ה אמר רב חסדא שלא ימכור לישראל כדי שלא ישקר ויאמר כהן מכרו לי במומו, ואפשר שהחכם אשר יבא דין זה לפניו יטעה לומר דהיינו דין כהן שאמר ישראל נתן לי במומו דנאמן וה"ה הכא דנאמן ויתיר לו, ואין האמת כן דיש חילוק בין כהן מישראל לישראל מכהן, ומשו"ה טפי עדיף להזהיר לכהן שלא ימכור לישראל, דבהכי לא יבא לידי מכשול לומר דבר שקר:
אבל אכתי אינו מתיישב בזה דמאי פריך ליה ממימרא דר"י אמר רב דאין רואין את הבכור לישראל, כיון די"ל דבכה"ג דאומר הישראל דמכרו לו הכהן במומו אפשר דמהימינן ליה ולא צריך לאתויי הכהן. ועכצ"ל דקים ליה להש"ס דמימרא דר"י אמר רב דאמר סתם אין רואין בכור לישראל הוא בכל גוונא, אפילו באומר הכהן מכרו לי במומו, דלגבי כהן דחשוד לא חשיב מלתא דעבידא לגלויי דלא מרתת מהכהן כאמור, ובכלל דברי ר"י א"ר הוא זה, וכן נראה מדברי רש"י שם בתמורה יעו"ש. וע"ז פריך ליה ממימרא זאת, דמאין הרגלים לאסור המכירה לישראל מטעם זה שמא יבואו לטעות לומר דבכה"ג נמי חשיב מלתא דעבידא לגלויי, דבזה ודאי לא יטעה שום חכם ואמאי נאסור למכור לישראל:
ואולם כל זה יתישב לפי גירסת רש"י והתוס', אבל לפי גירסת הרגמ"ה דגרסי' דלמא יעכב בכור דבעדריה עד שיפול בו מום ויאמר כהן מכרו לי במומו, אכתי קשה דאמאי לא מהימנינן ליה כשאומר כהן מכרו לי במומו מטעם דהוי מלתא דעבידא לגלויי, דאם האמת הוא שהבכור הוא שלו שנולד בעדרו ועכבו עד שנפל בו מום, לא היה אומר שקר זה דהכהן מכרו לו דמרתת שיתגלה שקרו, דהא אינו יכול לעשות קנוניא עם הכהן, דאם יגלה לו ענין שקרו הוא עצמו יהיה תובע ממנו שיתן לו הבכור דרחמנא זיכה לו, ובכהאי גוונא פשיטא דמרתת לשקר ועבידא לגלויי מיקרי, ואם יאמר כך שהכהן מכרו לו בודאי שהוא האמת כן דכל מלתא דעבידא לגלויי אמרינן דכן הוא האמת. ולפי מה ששיערנו בדעת הר"מ [לעיל או"ק ד' ד"ה אשר ע"כ] דסבירא ליה דאין הפרש בין כהן לישראל דכולהו חשידי אמומי בשל עצמן, אף לפי גירסת רש"י והתוספות קשה מההיא דנאמן הכהן לומר בכור זה נתן לי הישראל במומו מטעם דכל מלתא דעבידא לגלויי, דמ"ש הכא בישראל שאומר כהן מכר לי במומו דאינו נאמן: וראיתי להתוספות בתמורה בד"ה דלמא אזיל וכו' שכתבו וז"ל, וא"ת מה בכך הא לא שרו ליה כיון דנפק המום מיד כהן בלא עדים שהרי נחשדו הכהנים על זה, וי"ל דהכי קאמר נתן לי כהן במומו וקמי דידי נפל בו מום מאיליו, וא"ת היכי חייש דלמא אזיל ישראל ושדי ביה מומא והרי לא נחשדו ישראל על כך כדאמרי' בבכורות וכו', דהא בפרק פסולי המוקדשין אמר רב נחמן גבי ספק בכור דבעליו מעידים עליו וכו' עכ"ל. ויל"ע דמאי קשה ליה מדרב נחמן, הא רב חסדא עצמו דהוא בעל המימרא דהכא הוא עצמו פליג אדרב נחמן, וס"ל דספק בכור צריך שנים מן השוק שיעידו עליו דנחשדו ישראל אמומי בשל עצמן:
דאע"ג דרב חסדא משמיה דרב קטינא אמר לה, מ"מ מאן לימא לן דמשמיה דרב קטינא קאמר לה וליה לא סבירא ליה. ואי משום דע"כ ליה לא סבירא ליה דהרי הכא סבירא ליה לרב חסדא דכיון דאומר כהן נתן לי במומו וקמי דידי נפל בו מום מאליו שרינן ליה בעדותו, ואם איתא דישראל חשידי בכך איך נאמן בעדותו כיון דנוגע בדבר ולעצמו הוא דורש להתיר הבכור שקנה מהכהן. הנה מלבד דלא היה להם להקשות מדרב נחמן דמשם אין קושיא כלל כאמור, ועיקר הקושיא הוא ממ"נ, דאי סבירא ליה דחשודין הם א"כ אמאי מהני עדותו לומר שמאליו נפל, הא הוי נוגע בדבר כמו המעיד על ספק בכור שלו. דהכא כיון דהכהן מכר לו בחזקת בעל מום שנפל מאיליו דשוחטין עליו ואדעתא דהכי קנאו, כל שאין מתירין אותו במום זה אין לו פסידא דהא בידו לחזור ממקחו דמקח טעות הוא דאדעתא דהוא מותר לשוחטו קנאו, ואם כן מה לו לשקר ולהעיד עליו בשקר שהוא ראה שנפל מאליו, ש"מ שכן הוא האמת:
ולזה יש לומר דמדהאמין ר"ח עדות הלוקח שאומר שמאליו נפל ועפ"י עדותו בלבד שרי, ש"מ דלא סבירא ליה כרב קטינא דנחשדו ישראל ככהנים, דהא לרב קטינא סבירא ליה דספק בכור שנולד בבית ישראל צריך שנים מן השוק להעיד עליו, ואמרינן דאתי כר' יהושע בן קפוסאי דבעי שנים מן השוק להעיד, דעד אחד לא מהני דבחשודים בעינן ב', וא"כ הכא אמאי מכשיר בעד אחד כיון דישראל חשידי ככהנים, אלא ע"כ צ"ל דמשמיה דרב קטינא קאמר לה וליה לא ס"ל, וליה ס"ל דישראל לא חשידי וכיון דלא חשידי עד אחד ישראל מהני להתיר בכור ביד כהן אפי' לר' יהושע בן קפוסאי, וכמ"ש התוס' בשמעתין ד"ה איכא בינייהו וכו' יעו"ש:
ואין לדחות דלעולם דרב חסדא ס"ל כרב קטינא לענין דאף ישראל חשודין הם, אבל לא סבירא ליה כוותיה דרב קטינא דס"ל כר' יהושע בן קפוסאי דבעינן שנים, ורב חסדא סבירא ליה דלית הלכתא כר"י בן קפוסאי, אלא כרשב"ג או כר' יוסי, ולדידיה בעד אחד סגי, ומשום הכי אמר רב חסדא דיש לחוש דאזיל ישראל ושדי ביה מומא. דהא ליתא דא"כ אמאי התיר רב חסדא למכור כהן לכהן מטעם דצריך להביא עדים שנפל המום מאליו כמ"ש רש"י, הא לרשב"ג כל שאינו מעיד על של עצמו כהן אחד נאמן להעיד, וכ"כ אי סבר כר' יוסי כהן אחד נאמן כל שאינו מבני ביתו, וא"כ הכא אי ישראל נאמן לומר קמי דידי נפל המום ה"ה כהן לכהן, ומדהתיר למכור לכהן ש"מ דעכ"פ ס"ל כר"י בן קפוסאי דבכהנים בעינן ב' משא"כ בישראל דלא חשיד דבאחד סגי: