אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות מה

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות מה

אות מד

מתני' [לה, א] כל המומין הראויין לבא בידי אדם וכו':

גמ' תניא [לה, ב] ר"י בן קפוסאי וכו':

הנה מ"ש רבינו הרמב"ן דרועה כהן בי ישראל דאיכא מרבוותא דס"ל דלא מהימן, הוא סברת הר"מ פ"ב מהל' בכורות דין ט"ז יעו"ש, וסברת הר"מ הוא משום דפוסק כלישנא קמא כמ"ש רבינו. ומה שהקשה רבינו עליו לומר דראוי לפסוק כלישנא בתרא, דמתני' כפשטא אתיא כי האי לישנא, וללישנא קמא איצטריכינן לחסורא כדר' יהושע בן קפוסאי, הכוונה פשוטה דללישנא בתרא אינו צריך לחסר ולמעט סברת ת"ק, לומר דס"ל כסברת ר"י דדוקא רועה שלו אינו נאמן אבל רועה מן השוק נאמן דלא כסברת ר"מ, כמו שצריך לומר ללישנא קמא דמחסרינן מסברת ת"ק לומר דס"ל כר"י דכהן מן השוק נאמן דלא כר"מ, דללישנא בתרא אין צריך לומר הכי, דאפשר דת"ק נמי כר"מ ס"ל דכהן אפי' מן השוק אינו נאמן:

ואולם ק"ק לדעת רבינו דאיך אפשר לומר דלישנא בתרא הוא העיקר לענין הלכה, כיון דללישנא בתרא ע"כ צ"ל דס"ל כסברת רב חסדא דאמרינן לקמן דס"ל דישראל נמי חשידי אמומא, ומשו"ה בספק בכור בי ישראל צריך ב' מן השוק להעיד, דהא ללישנא בתרא קאמר דרועה ישראל בבי כהן אינו נאמן דחיישינן ללגימא, ואילו אנן קי"ל כר"נ דפליג אר"ח וס"ל דישראל לא חשידי אמומא, וספק בכור ביד ישראל בעליו נאמנין, וכמו שפסק רבינו וכל הפוסקים, ואם בספק בכור דשייך לחושדו טפי שע"י המום מרויח גוף הבכור כולו לשוחטו ועם כל זה לא חשדינן ליה, כ"ש בישראל המעיד על בכור של כהן שאינו אלא הנאה פורתא דבא להתירו כדי שישחטנו רבו כהן ויאכילנו איזה דבר ממנו, דפשיטא ודאי דאינו חשוד ישראל בכך להיות חוטא ומעיד שקר בעד קצת הנאה דמטי ליה, וא"כ עכצ"ל דהעיקר כלישנא קמא, דללישנא קמא הכי הוי דרועה ישראל הרועה בכור של כהן נאמן וללגימא לא חיישינן:

ואין לומר דאה"נ דלפי מאי דקי"ל כר"נ, אף דקי"ל כלישנא בתרא בכל החלוקות מ"מ בחלוקה זאת דרועה ישראל בשל כהן דאינו נאמן לא קי"ל, דהא ליתא דהא הני תרי לישני עיקר פלוגתייהו תלוי אי מאי דאמרינן במתני' רועי ישראל או רועי כהנים, אם הכוונה הוא שהרועים עצמם הם ישראל או כהנים, או הכוונה הוא דתואר ישראל וכהנים דקתני לא קאי ארועים אלא לבעלי הבכור, וא"כ אם אנו תופסים עיקר לישנא בתרא דהתואר הוא על בעלי הבכור, א"כ ע"כ שיעור הבנת המשנה הוא דהרועה יהיה מי שיהיה או ישראל או כהן כל שבעלי הבכור ישראל נאמן, וכל שבעלי הבכור כהן אינו נאמן, ונמצא דכפי זה ע"כ צ"ל דגם רועה ישראל בבכור דכהן אינו נאמן, ואם אנן קי"ל כר"נ דישראל לא חשידי אמומא, ע"כ אי אפשר לפרש פירוש מתני' באופן זה דיקשה לר"נ ממתני', וע"כ צריך לפרש כלישנא קמא דתואר ישראל וכהן קאי לרועה, וכיון שכן אתי שפיר דמתני' אתיא כר"נ דרועה ישראל בשל כהן נאמן משום דישראל לא חשיד, וא"כ ע"כ דקי"ל נמי בסיפא דרועה כהן בשל ישראל אינו נאמן כסברת הר"מ:

וי"ל והוא פשוט דע"כ לא קי"ל דישראל לא חשידי אמומי, אלא דלא חשדינן ליה דמטיל מום בידים להתירו, כיון דעובר על לאו דלא יהיה בו מום וחמיר להו לאו זה, ואפילו בספק בכור חמיר להו כיון דסוף סוף ספק דאורייתא לחומרא ואסור להטיל בו מום, ובפרט למ"ד דכל הספיקות אסורין מן התורה, אבל אם אנו חושדים לכהן שהטיל בו מום דחשידי על כך, לא מהני עדות רועה ישראל דלזה חשיד הישראל דמעיד שקר להנאתו מפני הלגימא, כיון דלא חמיר ליה לישראל איסור זה, דמן התורה מותר בדיעבד אלא דמדרבנן קנסוהו שלא ישחוט על מום זה, ועל קנס זה שהוא מדרבנן י"ל דחשיד ישראל להעיד שמאליו נפל, הואיל דאין איסורו אלא מדרבנן. דלדעת הר"מ דס"ל בעלמא דאיסור הספיקות אינו אלא מדרבנן, וקי"ל דאפילו בספק בכור דמדרבנן לא חשידי, י"ל דה"ה בקנסא דרבנן, ומה"ט פסק כלישנא קמא ודו"ק:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה