אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות מד

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות מד

אות מג ס"ק ז

אמר רב חסדא א"ר קטינא [לה, א] וכו'. ועל מאי דאמרינן בגמ' שלא לדעת לאתויי מסיח לפי תומו, פירש"י שלא שאל קסדור מה טיבו אלא הם עצמם מסיחין לפי תומם ואומרים ראה לא ישחט זה לעולם אלא ע"י מום וכו' עכ"ל, מפורש יוצא דכשהישראל מסיח לפי תומו בלא שאלת הגוי מה טיבו, הוי רבותא טפי להתיר ע"י המום שהטיל הגוי, כיון דנראה כאילו מכוין הישראל לומר לו כדי שיטיל בו מום, דאל"כ למה הוצרך לומר דרך סיפור ראה לא ישחט זה לעולם אלא ע"י מום, משא"כ כששאלו הקסדור דליכא שום הוכחה דמכוון לכך, דמה שאמר לו כך הוא להשיב על שאלתו, ועל זה אתא לאשמועינן תנא דאפילו בכה"ג דמסיח לפי תומו מותר, ולכך כתב הר"מ בפ"ב מהל' בכורות דין ט', אמר אילו נפל בבכור זה מום הייתי שוחטו ושמע הגוי ועשה בו מום הרי זה שוחט עליו שהרי לא נעשה בדעתו ע"כ, [הרי] דכתב הר"מ החלוקה הזאת שהוא מסל"ת שהוא רבותא טפי, וכ"ש כשהוא ע"י שאלת הגוי, באופן דבב' החלוקות מותר לענין הלכה:

וראיתי לרבינו ירוחם [חלק אדם] נתיב ך' ח"ב שכ' וז"ל, תינוקות או גויים שהטילו מום בבכור אם כיוונו להתירו לא ישחט עליו ואם לא כיוונו להתירו ישחט עליו, כך פשוט בפרק פסולי המוקדשין, ופירוש כיוונו כגון ששאלו מהו זה וא"ל בכור הוא ואינו מותר עד שיהיה בו מום וכו', והטיל בו מום לא ישחט עליו כיון ששאל מה טיבו של זה מתחלה, אבל לא שאל הגוי או התינוק שום דבר מתחלה, וא"ל מסיח לפי תומו כי הבכור אין לו היתר אלא במום והטיל בו מום, הרי זה לא כיוונו להתירו ומותר לישחט על זה המום, כך פשוט שם בגמ' עכ"ל. ודבריו תמוהים בעיני דלו יהיה דס"ל לרבינו ירוחם דכששאלו גרע טפי ממסיח לפי תומו, דהיתר ע"י שאלה הוי רבותא טפי, וכמו שנראה מדברי הטור בסי' שי"ג שכתב, אפילו אם שואל למה אין שוחטין אותו והשיבו לו לפי תומם וכו', דמשמע דס"ל דבשואל הוי רבותא טפי, מ"מ עכ"פ לדעת הטור בין בשואלו ובין בלא שואלו מותר, כל שלא כיוון להתירו שלא ידע שמתירין ע"י מום זה, וע"כ דהדין כן דהא משנה שלימה שנינו וראהו קסדור א' ואמר מה טיבו וכו' ובא מעשה לפני חכמים והתירו, הרי דאפילו ע"י שאלה התירו כל שלא ידע שמתירין על ידי מום שעושה הגוי, ואם כן איך כתב רבינו ירוחם דבשאלת גוי לא ישחט עליו:

ועוד קשה דאיך אפשר לומר דבשאל הגוי גרע ממסיח לפי תומו, כיון דאמרינן בגמ' דסיפא דקתני זה הכלל שלא לדעת מותר דלאתויי מסיח לפי תומו הוא, ואם איתא דבשואל הגוי גרע טפי א"כ אמאי איצטריך סיפא לאשמועינן מסיח לפי תומו הא מכ"ש דרישא נפקא, וגם על הטור קשה מזה וכמו שהקשה הרב לחם משנה יעו"ש: איברא דראיתי להרב בצלאל בנימוקיו כ"י שכתב בשמעתין, שפירש הרגמ"ה גבי הא דאמרינן לאתויי מסיח לפי תומו וז"ל, לאתויי מסיח לפי תומו דאפילו דאמר אא"כ נעשה בו מום קרי מסיח לפי תומו עכ"ל, נראה מדבריו דסתמא דש"ס מוקי סיפא דלאתויי אתא אפילו אמר אלא אם כן נעשה בו מום כרבא דפליג ארב חסדא, דאפילו באומר לשון נעשה דמשמע בידי אדם מותר, ואפשר דהטור ורבינו ירוחם ס"ל פירוש זה:

ולעד"נ דפירוש זה פירוש דחוק הוא דאין במשמעות מסיח לפי תומו זה, ומה גם דאמאי רבא לא פריך ליה לרב חסדא ממתני', דקתני סיפא זה הכלל וכו' דלאתויי אתא אפילו אמר אא"כ נעשה בו מום. ולעיקר דברי רבינו ירוחם אם נאמר דסובר כפירוש הרגמ"ה הנזכר יש ליישב דטעות סופר נפל בדבריו וצריך להפך הגירסא, דבמסיח לפי תומו בלא שאלה חשיב כיוונו להתיר כסברת רש"י והר"מ דבמסיח לפי תומו גרע טפי, אלא דלדעת רי"ו כיון דס"ל כפי' הרגמ"ה ס"ל דאין מתירין במסיח לפי תומו, ואין מתירין אלא בשאלת הגוי מה טיבו ומשיב על שאלתו כפשט מתני', דכיון דשואלו הגוי לא חשיב כיוונו להתיר, זה נראה לומר ליישב קצת דברי רבינו ירוחם לפי חומר הנושא והוא דוחק:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה