אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות מג ס"ק ה

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות מג ס"ק ה

אות מג ס"ק ד

והנה ראיתי לרש"י בשמעתין [לד, ב] שכתב גבי מאי דאבעיא לן מהו לקנוס בנו אחריו וז"ל, ומת הצורם מהו לקנוס בנו אחריו שלא יאכל מאותו בכור עולמית עכ"ל, וכלשון זה כתב בפרק השולח (דף מ"ד ע"ב) יעו"ש. וי"ל דנראין דבריו דס"ל דעיקר הבעיא הוא לר"א, דקתני במתניתין דלא ישחוט עולמית אי קנסינן לבנו אחריו שלא ישחוט עולמית אפילו ע"י מום אחר. וע"כ צ"ל דאפילו לפי דברי רש"י הבעיא היא נמי לרבנן דישחוט ע"י מום אחר, אי קנסינן לבנו אחריו שלא ישחוט אלא עד שיפול מום אחר, אלא דלרבותא נקט רש"י כי האי לישנא, דלמאי דפשטינן דלא קנסו לבנו ה"ה לר"א דלא קנסו לבנו, דאע"ג דר"א מחמיר הרבה בקנס לאוסרו עולמית לענין זה אינו מחמיר. ואף דלרש"י [הנז"ל או"ק ד' בד"ה ואפשר] לר"א הא דצורם אוזן בכור הוא איסור דאורייתא מקרא דלא תאכל כל תועבה, מ"מ מדאורייתא כיון דנפל בו מום אחר מאיליו מותר, ומאי דאוסרו ר"א עולמית אפילו יפלו בו כמה מומין אינו אלא קנסא מדרבנן וכמ"ש התוספות בשמעתין, ובקנס זה אמרינן נמי דלא קנסו בנו אחריו. ולישנא דעולמית לאו דוקא אלא הכוונה דלעולם אסור כל ימי חייו. והנה כי כן יש לומר דהוא הדין לרבי אליעזר אם מכרו הצורם עצמו לאחר באופן דאינו נהנה ממנו, אלא כמוכר בכור תם חי דמוכרו בזול כשיעור מה שנמכר בכור תם, דכהאי גוונא מותר למוכרו כיון דאפילו בלא מום היה יכול למוכרו באופן זה כאמור, וביד הלוקח נפל בו מום מאליו מותר הלוקח לשוחטו, דכיון דנפל לו מום אחר מן התורה מותר אלא דלעצמו קנסו אבל ללוקח דלא עביד איסורא לא קנסו כמו שלא קנסו לבנו אחריו. ונמצא כפי"ז דאפילו לר"א יש מציאות שלא יפסיד הכל, דלפחות ימכרנו בדמי שיווי תם:

אלא דכפי זה ק"ק דאמאי לא משני הש"ס למאי דפריך בשמעתין מההיא דהיתה לו בהרת וקצצה בכוונה לר"א, לומר דשאני הכא גבי בכור דקניס ר"א עולמית משום דיש לו תקנה שלא יפסיד הכל שימכרנו לאחר בזול שיעור מה שנמכר תם, וכיון דאינו מפסיד הכל קנסינן ליה עולמית, אבל גבי בהרת דאי קנסינן ליה אפילו שיולד לו נגע אחר הרי אין לו תקנה כלל ליטהר ובכה"ג לא קנסינן ליה לעולם. ואפשר דכיון דאכתי לא נודע לנו אי בקנס זה קנסו בנו אחריו וה"ה לאחרים, דבתר הכי קא מבעיא לן ואפשיטא דלא קנסו בנו אחריו ולאחרים, דבהכי יש מציאות לומר דאית ליה תקנתא במכירה, לא אסיק אדעתיה דש"ס לשנויי הכי דאפשר דאפילו ללוקח אסור: ודע דלכאורה נראה פשוט דלפי מאי דפשטינן דלא קנסו בנו אחריו, דה"ה נמי אם הפקירוהו הבעלים וזכה בו אחר מן ההפקר דמותר הזוכה לשוחטו, כיון דהפקר לא דמי למתנה דנהנה ונותן בטובת הנאה, והזוכה מן ההפקר כבן היורש דמי, וכ"כ לפי מ"ש הרגמ"ה דה"ה ישראל המטיל מום בספק בכור דקנסינן ליה דאם היה גר שאין לו יורשים והטיל בו מום ומת דכל נכסיו הוו הפקר, הזוכה בהם מותר לשוחטו דומיא דיורש:

ואולם ראיתי בירושלמי בסוף פרק ט' דשביעית [ה"ו] עלה דמתניתין מי שיש לו פירות שביעית שנפלו לו בירושה או שנתנו לו במתנה ר"א אומר ינתנו לאוכליהם וחכמים אומרים אין החוטא נשכר אלא ימכרו לאוכליהם ודמיהם יתחלקו לכל אדם, אמר ר"ש בן לקיש בפירות עבירה היא מתניתין ופריך והתניא המוצא פירות עבירה לא יגע בהם, ומשני שניא היא תמן מציאה הכא שנפלו לו על כרחו. וכתב הר"ש סיריליו ז"ל בביאורו וז"ל, בפירות עבירה היא מתני', כגון דמוריש או נותן המתנה גדר הכרם ולא הניח לעניים ליכנס, אי נמי איכא למימר שיצאו מן הארץ לחו"ל במזיד דהנהו אסירי לכו"ע כדפרישית סוף פרק שלש ארצות, אי נמי דלא עבד בהו ביעור לאוצר שבביתו כשהגיע שעת הביעור, ומשום הכי קניס להו ר"א דלא תתקיים מחשבתו דמוריש או דנותן, אלא יהבינן להו לקרובים דיליה והוי קצת קנסא, ולר"ל א"ש דרבנן אמרי ליה דהאי לא חשיב להו קנסא כיון דחטא דסוף סוף נהנה היורש והמקבל מתנה ומתקיימת מחשבת המוריש והנותן, שהרי משתרש כל אותו זמן שאוכלים אותם פירות שאינו נותן להם משלו, אלא ימכרו בציווי ב"ד. המוצא פירות עבירה סתמא היא וכו"ע מודי בה דלא יגע בהם, וכך היא מתנה וכך היא מציאה. שניא היא הכא שנפלו לו ע"כ שאם לא היה מקבלן מהנותן היה לו הפסד למקבל המתנה אם לא יקחם ממנו, וגבי ירושה נמי כה"ג עכ"ל:

מבואר יוצא מהך ברייתא דהמוצא מציאה שהוא זוכה בה מן ההפקר לא דמי לירושה ולמתנה, דאף דיורש ומקבל מתנה יכולין ליתנן לאוכליהן ולא קנסינן לומר דלא יגע בהם, מ"מ במציאה דזוכה בו מדעתו קנסינן ליה דלא יגע בהן, ואפשר דה"ה לענין בכור דאף דליורש לא קנסינן היינו משום דירושה ממילא קא אתי ובע"כ זוכה בה, אבל בזוכה מן ההפקר דהוא רצה לזכות בו קנסינן ליה וצ"ע:

והנה במתני' דפ"ד דשביעית [מ"ב] דשדה שנטייבה לא תזרע למוצאי שביעית קתני בסיפא, שדה שנטייבה בית שמאי אומרים אין אוכלין פירותיה בשביעית ובית הלל אומרים אוכלין. וצריך להבין דנהי דלב"ה מן התורה אוכלין פירותיהם, מ"מ אמאי לא קנסינן ליה משום דעבר עבירה דומיא דשדה שנטייבה דלא תזרע במוצאי שביעית משום קנס. וצ"ל דהא דאמרינן דלב"ה אוכלין אותם הוא לעניים ולכו"ע אבל לבעל השדה שעבר עבירה וטייבה ודאי דאסירי הפירות משום קנס, דומיא דהצורם אוזן הבכור דלהצורם אסור לשוחטו ולאחרים מותר. ואין לתמוה דאמאי לא הביאו ראיה מדברי ב"ה בשמעתין לפשוט דלא קנסו בנו אחריו דלאחרים דלא עבדו איסור לא קנסו, דע"כ לב"ה היינו טעמא דלא קנסו לאחרים דלא עבדו עבירה. דיש לדחות דטעמא דב"ה לאו משום דלא קנסינן לאחרים שלא עבדו איסור, אלא טעמא דב"ה דכיון דשדה בשביעית היא הפקר אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ולאו כל כמיניה להפקיע כח העניים וכח כו"ע, משא"כ גבי בכור דהמטיל מום שלו הוא ויכול לאוסרו אפילו לאחרים:

וכן ראיתי למוהרש"ס בביאורו על הירושלמי שכתב במתני' הנזכר וז"ל, וב"ה אומרים אוכלין דכיון דשדה בשביעית הפקר אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ולאו כל כמיניה להפקיע כח העניים וכח כו"ע, וכי שרו ב"ה גבי פירות עבירה היינו לאחרים, אבל לרשע העובר פשיטא דאסירי דומיא דצורם אוזן בבכור, דלדידיה דעבד איסורא קנסו ולאחריני לא קנסו כדאיתא בפרק פסולי המוקדשין [לד, ב], ובסוף פרק הפיגם [שביעית פ"ט מ"ט] איכא פלוגתא דר"א ורבנן אי קנסינן ליורשים דדמו לדידיה או לא עכ"ל. ומ"ש דאיכא פלוגתא דר"א ורבנן בס"פ הפיגם, ע"כ לא שייך לומר דפלוגתא דר"א ורבנן התם הוא אי קנסינן ליורש בפירות עבירה, אלא לר"ל דאמרינן התם בירושלמי דלר"ל בפירות עבירה היא מתני', אבל לר"י דקי"ל כוותיה דקאמר התם בפירות היתר היא מתני' לא שייך זה. ואפילו נאמר דכוונת הרב על סברת ר"ל דהתם, מ"מ אין דבריו מובנים, דהא לסברת ר"ל כ"ע לא פליגי התם דודאי קנסינן ליה ליורש ולמקבל מתנה, דאפילו לר"א הא קניס ליה דינתנו לאוכליהן אבל להם דהיינו היורש ומקבל מתנה לא והוי קצת קנסא, אלא דלרבנן מחמירין בקנס טפי דלא סגי בהאי קנסא דר"א אלא ימכרו לאוכליהן והדמים יתחלקו לכל אדם, ונמצא דלכו"ע קנסינן ליורש ומקבל מתנה אלא דקנסא רבה וקנסא זוטא איכא בינייהו, ופשיטא דלר"ל דהתם ע"כ בכל מקום דקנסו חז"ל קנסו ליורש ולבאי כחו, וכההיא דשדה שנטייבה בשביעית אפילו מת אין בנו יכול לזורעה למוצאי שביעית, וכן בצורם אוזן בכור, אלא דלא קי"ל כוותיה דר"ל אלא כר"י דמוקי מתני' דהתם בפירות היתר, דלדידיה אין ללמוד דבר זה ממתניתין:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה