אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות מב ס"ק ו

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות מב ס"ק ו

אות מב ס"ק ה

והנה אחר שבארו בשמעתין [בכורות לג, ב] פלוגתייהו דר"מ ורבנן לענין בכור שאחזו דם דפליגי בקראי כאמור, אמרינן נמי [לד, א] דלענין פלוגתא דחבית שנולד בה ספק טומאה פליגי בקראי, דכתיב ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי ר"א סבר בב' תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה טהורה ואחת תרומה תלויה ואמר רחמנא עביד לה שימור, ור' יהושע סבר תרומתי כתיב, ופריך למימרא דר"א סבר יש אם למקרא ורמינהי בבגדו בה (כתיב) וכו', ומשני אלא הכא בהא קמיפלגי ר"י סבר הראויה לך שמור ושאינה ראויה לך לא תשמור, ור"א סבר הא נמי ראויה היא שמא יבא אליהו ויטהרנה ע"כ. ויל"ע דלפי מ"ש הר"מ בפ"ט מהלכות טומאת מת [הי"ב] וז"ל, דבר ידוע שכל אלו הטומאות וכיוצא בהן שהן משום ספק הרי הן של דבריהם, ואין טמא מן התורה אלא מי שנטמא טומאת ודאי, אבל כל הספיקות בין בטומאות בין במאכלות אסורות אינם אלא מדברי סופרים עכ"ל, וכ"כ בכמה דוכתין, ולפי סברתו קשה דלפי המסקנא דהכא דפליגי ר"א ור"י בחבית שנולד בה ספק טומאה בקרא דנתתי לך, דתיבת לך משמע דדוקא הראויה לך שמור ושאינה ראויה לך אל תשמור, ובין ר"י ובין ר"א דרשי הכי, אלא דלר"י לא אמרינן שמא יבא אליהו ולר"א אמרינן שמא יבא אליהו ויטהרנה, ולפי סברת הר"מ דספק טומאה אינו אלא מדרבנן, א"כ מן התורה חבית שנולד לה ספק טומאה כטהורה גמורה חשיבא, ואף דמדרבנן חשיבא תלויה ולא קרינן ביה הראויה לך, מ"מ איך אפשר דקרא דלך איצטריך למעוטי דבר שהוא מדרבנן, כיון דמן התורה לא משכחת לה תלויה שאינה ראויה לך:

ולזה י"ל דעיקר קרא דלך הראויה לך לא אתא לספיקא, אלא אתא למאי דאמרינן בפ"ק דפסחים (דף ט"ו ע"ב) עלה דמתני' דפליגי אי שורפין תרומה טהורה עם טמאה בפסח אמר ר"א א"ר יוחנן מחלוקת בשש אבל בשבע דברי הכל שורפין, וכתב רש"י אבל בשבע שנאסרה כבר מן התורה אין לך טומאה גדולה מזו ודברי הכל אף לר"י שורפין עכ"ל, וכיון דעיקר איסור שריפת תרומה טהורה עם טמאה הוא משום דאנו מוזהרין לשומרה בטהרה דכתיב את משמרת תרומותי, וכמו שמתבאר מדברי רש"י שם במתני' [יד, א] עלה דאמרינן מדבריהם למדנו וכו' יעו"ש, אם כן מנין לנו דבשבע דאסורה מדאורייתא אין אנו מוזהרין על שמירתה, כיון דס"ס טהורה מצד עצמה היא אלא דאיסור חמץ רביע עלה, ועכצ"ל דמקרא דלך הראויה לך ילפינן לה, דכיון דזו אינה ראויה לך מצד איסור חמץ אינו חייב בשמירתה. וכיון דעיקר קרא אתא להכי, מינה יליף ר"י דה"ה בחבית שנולד לה ספק טומאה, דכיון דמדרבנן אסורה ואינה ראויה לך קרינן ביה ה"ה דאין אתה חייב בשמירתה, וגם ר"א ס"ל סברא זאת אלא דס"ל דכיון דראויה היא אם יבא אליהו לך קרינן בה:

וס"ל לר"י ולר"א כסברת רבי יהודה דאמרי' בפ"ב דסוכה [כג, א] דתניא העושה סוכתו ע"ג בהמה ר"מ מכשיר ור"י פוסל, ואמרי' מ"ט דר' יהודה אמר קרא חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים, סוכה הראויה לשבעה שמה סוכה שאינה ראויה לשבעה לא שמה סוכה, ור' מאיר הא נמי מדאורייתא מחזא חזייא ורבנן הוא דגזרו בה ע"כ, הרי דלר"י עכצ"ל דעיקר קרא לא אתא למעט סוכה שע"ג בהמה, דכיון דמדרבנן הוא דאינה ראויה לשבעה איך נאמר דאתא קרא לזה, אלא צ"ל דעיקר קרא למעט איזה סוכה אשר אינה ראויה לשבעה מדאורייתא:

ואפשר דמשכחת לה כההיא דאמרי' בפ"ק דסוכה (דף י"ג ע"ב), אמר ר' אבא אמר שמואל ירקות שאמרו חכמים אדם יוצא בהן י"ח בפסח מביאין את הטומאה ואין חוצצין בפני הטומאה ופוסלין בסוכה משום אויר, מ"ט כיון דלכי יבשי פרכי ונפלי כמאן דליתנהו דמי, וכתב רש"י ירקות וכו' דקות הן הלכך אין חוצצין בפני הטומאה אם סכך בהן גג, ומדרבנן הוא דגזור עלייהו שלא יסמכו עליהם לחוץ בפני הטומאה דלמא סמכי עלייהו לכי יבשי נמי, מיהו בעודן לחין חוצצין מדאורייתא וכו', ומביאין את הטומאה בעודן לחין וכל כמה דלא יבשו אוהל הוא מדאורייתא ופוסלין בסוכה משום אויר כשיעור שאויר פוסל בה דהיינו בג' טפחים וכו', אלא כי אויר דיינינן להו לחומרא ובשלשה עכ"ל. ומדלא באר רש"י גבי סוכה נמי כמו שבאר לענין טומאה, דבעודן לחין אינו אלא מדרבנן דלמא סמכי עלייהו משום סכך לכי יבשי נמי, ש"מ דס"ל לרש"י דלענין סוכה אפי' בעודן לחים פסולה, דכיון דבעינן סוכה הראויה לשבעה אף דבעודן לחים חשיב סכך, מ"מ כיון דבתוך ז' יבשי ופסולה כדין אויר בשלשה אף בעודן לחין פסולה מדאורייתא, דהא לכ"ע דרשינן סוכה הראויה לז', אלא דלר' מאיר בסוכה שעשאה ע"ג בהמה מכשיר מטעם כיון דמדאורייתא מחזא חזייא, הא כל דמדאורייתא נמי לא חזייא פסולה, וא"כ י"ל דלר"י דפוסל ע"ג בהמה לאו משום דאתא קרא לזה, אלא קרא איצטריך למעוטי ירקות דיבשו בתוך ז', ומינה ילפינן דהשתא דגזור רבנן לעלות בי"ט ע"ג בהמה ואינה ראויה לז' מדרבנן פסלינן לה מטעם דאינה ראויה לז':

איברא דראיתי להריטב"א בחדושיו לסוכה עלה דהא דירקות שכתב וז"ל, אין חוצצין וכו' אע"ג דבטלינהו התם לגמרי, ואף על גב דבעודן לחים חזו לחוץ בפני הטומאה, גזור רבנן השתא, דלכי יבשי מפרכי וכמאן דליתנהו דמי, ומהאי טעמא אמור רבנן שיהיו פוסלין בסוכה משום אויר וכו' וכן פירש רש"י, וגריס ומביאין את הטומאה. ואית דמפרש לפום נוסחי דגרסי' ואין מביאין דכולהו מדינא נינהו ולא מדרבנן, דכיון דלאו בני קיימא נינהו לשבעת הימים מהשתא חשיבי כמאן דליתנהו והראשון יותר נכון עכ"ל. ולפי האמור סברת מ"ד דמדינא נינהו כיון דלאו בני קיימא נינהו לז' הימים הוא עיקר לענין סוכה, דהא בעינן סוכה הראויה לז' וליכא. ולסברא ראשונה קשה דאמאי לענין סוכה לא הוי מדאורייתא כיון דלכ"ע בעינן סוכה הראויה לז', ומ"ש דמדברי רש"י נראה כן הא דברי רש"י אינו נראה אלא לענין טומאה אבל לענין סוכה לא פי' כן, באופן דלמ"ד דבירקות פוסל משום אויר אפי' בעודן לחים מדאורייתא, א"כ לר"י עיקר קרא דחג הסוכות תעשה לך ז' ימים הוא למעט ירקות אפי' בעודן לחים:

ולמ"ד דאינו אלא מדרבנן אפשר לאוקמי קרא לר"י דמשכחת לה סוכה שאינה ראויה לז' מן התורה, וכגון מי שנשבע שלא ישב בסוכה זאת כי אם יום ראשון בלבד והשאר בסוכה אחרת, דבכה"ג אפי' ביום א' אינו יוצא בסוכה זאת כיון דסוכה שאינה ראויה לז' לאיש זה היא כיון דמושבע ועומד הוא. באופן דלר"י עכצ"ל דעיקר קרא משכחת לה דבא למעט דבר שאינה ראויה לז' מדאורייתא אלא דמינה ילפינן אם אינה ראויה לז' מדרבנן, וכ"כ הכא ס"ל לר"א ור"י דעיקר קרא לתרומה טהורה שהיא אסורה משום דכיון דאינה ראויה לך אין כאן חיוב לשומרה, ומינה ילפינן לתלויה דכיון דמדרבנן אסורה לא קרינן בה הראויה לך:

אבל שוב ראיתי דאין זה כלום די"ל דע"כ לא קאמר ר"י התם בסוכה דאזלינן בתר מילתא דרבנן אלא דוקא להחמיר, דבאיסור דרבנן נמי כיון דאסורה מדרבנן כל הז' מחמרינן כעין דאורייתא, אבל הכא דאי אזלינן בתר איסור דרבנן הוא להקל, דאנו אומרים דאינה ראויה לך מקרי ואין צריך שימור, ולהקל לא מצינו, והרי התם גבי חמץ [פסחים טו, ב] דפליגי ר"מ ור' יוסי דלר"מ שורפין בשש תרומה טהורה עם טמאה, ולר' יוסי אין שורפין, וה"ט דר"י משום דכיון דאינו אסור כי אם מדרבנן להקל לא אמרו חכמים לומר דמפני דהם אסרו החמץ בשש אינו חייב בשמירתה, וה"ה הכא בתלויה דמדרבנן. הן אמת דאפשר לומר דהכא בשמעתין מוקי פלוגתייהו דר"א ור"י אליבא דר"מ, דס"ל התם דכל דמדרבנן אסירא בשש דינו כחמץ בשבע דשורפין, דכיון דמדרבנן מיהא לא קרינן בה הראויה לך סגי. וצריך להבין שהרי ר"מ התם לענין סוכה סבירא ליה דבתר דאורייתא אזלינן, דקאמר דכיון דמדאורייתא מחזא חזיא לא משגחינן אדרבנן ואמרינן הכי אף להקל, וא"כ הכא גבי חמץ אמאי אזלינן בתר דרבנן להקל ומתיר לשרוף עם תרומה טמאה:

ואפילו דנאמר דשמעתין כר"מ מכל מקום אכתי קשה אפילו אם תמצי לומר דלהקל נמי אמרינן הכי, מכל מקום התינח לפי המסקנא דשמעתין דפליגי בקרא דנתתי לך הראויה לך, אבל לפי מאי דסלקא דעתין לומר דפליגי דלר"א יש אם למקרא, ובשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה טהורה ואחת תרומה תלויה, איך אפשר לומר דלדעת הרמב"ם דאתי קרא דשתי תרומות לתרומה שנולד בה ספק טומאה, כיון דמדאורייתא ספק טומאה מותרת באכילה וכתרומה טהורה חשיבא, ולמה איצטריך קרא לרבות דחייב לשומרה, ועוד לר"י אף דסבירא ליה דיש אם למסורת ולא כתיב אלא תרומה אחת, אמאי בתלויה אינו מוזהר לשומרה הא מדאורייתא אף שנולד בה ספק טומאה אכתי היא כטהורה ואמאי אינו חייב לשומרה:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה