מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות מא ס"ק ו
והנה הרב בצלאל כ"י כתב בשם תוס' חיצוניות על פסק זה וז"ל, פסק ר"י הלכה כר"ע דקי"ל כסתם משנה וכו', ואפי' הנך דרשות דתלתא צבי ואיל כתיבי יכול להיות שר"ע מודה בהם, כי דבר פשוט הוא לתלמודא ללמוד כל אלו הדרשות מצבי ואיל, ואע"ג דהני ברייתות דתניא בסמוך אין מאכילין לנדות וב"ה מתירין וכן ברייתא דאין מרגילין בבכור דלר"ע שרי אפי' גוי, מ"מ סתם משנה עיקר. ובה"ג פי' שהחלב מותר להאכיל לגוי מן התורה מטעמיה דר"ע דכצבי וכאיל, ומיהו מה שאסרו להאכיל מהבשר לגוי מדרבנן, ואינו נראה לר"י שהרי לא מצינו שום תנא שאומר כן, וגם מה שמשמע מתוך דבריהם דב"ה דברייתא דאסרי מדרבנן הלכה כמותם, זה אין נראה לר"י אלא כב"ה דמתני' קי"ל כדפרישית. ויש שהיו מסתפקים על חלבו אם מותר להאכילו לגויים אפי' לר"ע דמתיר לגויים הבשר, דשמא אינו מקיש לצבי ואיל אלא הבשר שמותר לישראל, אבל החלב שהוא אסור לישראל לא היינו מתירין מטעם צבי ואיל, או שמא אפי' ב"ה דברייתא שאוסרין להאכיל הבשר לגוי מתירין החלב כמו העור, כיון שגם בבהמת חולין חלבה אינו בר אכילה לישראל. ור"י פירש דודאי דזה פשוט שהוא מותר להאכיל לגוי כמו הבשר כיון שהיה מותר לישראל החלב מכצבי וכאיל, אילו לא היתה דרשא דאך חלק דלעיל בפ"ב. ועוד דלב"ה דברייתא מותר להאכילו לגוי כיון שאינו בר אכילה לישראל. ואמרי' נמי לעיל [לא, ב] תנא מעשר בהמה מבליעו בעורו בחלבו וגידיו ובקרניו אלמא דחלבו מותר הוי עכ"ל תוס' חיצוניות:
הנה מה שהקשו לבעל הלכות גדולות דלא מצינו שום תנא שאומר כן, כוונתם להקשות בסברתו דאינו אלא מדרבנן, דמדפריך ואידך על סברת ר"ע ש"מ דת"ק דר"ע דאוסר לגוי מדאורייתא קאמר, דס"ל כפי' רש"י במאי דפריך ואידך, אבל לע"ד אפשר לפרש כאשר שיערנו בדעת הלכות גדולות. גם מה שכתבו דיש מסתפקים אי חלב מותר לגוי לר"ע, עיקר הספק הוא דכיון דע"כ לא מקשינן לצבי ואיל כי אם לענין הבשר בלבד ולא לענין חלב, דאי גם חלב פסולי המוקדשין מקשינן לחלב צבי ואיל א"כ מן הראוי היה דחלבו מותר דומיא דצבי ואיל, ומדאמרינן דחלבו אסור ש"מ דלא מקשינן חלבו לחלב צבי ואיל, וא"כ מינה דחלב לא ילפינן מצבי ואיל להתירו לגוי. ור"י סבירא ליה דפשוט הוא דלר"ע דמתיר הבשר לגוי החלב נמי מותר, ושפיר ילפינן חלב נמי מהקישא דההיקש אפי' מחלב מקשינן ליה לחלבן דצבי, אלא דמשום דכתיב אך אסרינן ליה אבל לענין זה דהתרת גוף חלב לגוי מקשינן לחלבו של צבי: ואולם מאי דפשיטא ליה לר"י דאפי' לב"ה דברייתא דאוסר הבשר לגוי החלב מותר כיון דאינו בר אכילה לישראל, והביא ראיה מההיא דמעשר בהמה דמבליעו בעורו ובחלבו וכו', ק"ק דהא כתבו התוס' חיצוניות דר"י חולק עם בעל ה"ג וס"ל דלב"ה דברייתא מדאורייתא אסור לגוי, וא"כ מה ראיה מייתי מההיא דמעשר בהמה, כיון דהא מסיק רבא התם דמן התורה אחר שחיטה מותר למוכרו, אלא מדרבנן הוא דאסרו הבשר אחר שחיטה אטו קודם שחיטה ולא גזרו על חלבו, וא"כ י"ל דכיון דאחר שחיטה אינו אלא מדרבנן אפי' בבשר, לא גזרו בחלב, אבל הכא דאיסור אכילת הגוי היא מדאורייתא, מנ"ל דמשום דאינו ראוי לאכילה לישראל מותר לגוי, ואע"ג דאביי התם דמוקי אפי' מעשר בהמה דיתום בהבלעה נראה דסבירא ליה דאפי' אחר שחיטה אסור למוכרו מן התורה, מ"מ הא הלכתא כרבא לגבי דאביי, ובפרט דאמרינן התם דאף רב שמואל בר יצחק ס"ל כרבא וי"ל ודו"ק: