אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות מא ס"ק ה

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות מא ס"ק ה

אות מא ס"ק ד

והנה התוס' בשמעתין [לב, ב] בד"ה פסק מתני' מני רבי עקיבא וכו', כתבו לענין הלכה דהלכה כרבי עקיבא וכמתני' דאמרי' ובית הלל מתירין אפי' לגוי, וע"ז הוקשה להם וז"ל, והא דפרישנא בסמוך טעמא דר"ע מדכתיב כצבי ואיל, ואמרינן דאידך מוקים לה כר"א הקפר וכו', משמע דר"ע לית ליה לדר"א הקפר אלא סבר לה כרבי וכו', ודחקו עצמם לומר דדלמא הכי קי"ל כרבי וכו' ועוד דר"ע מצי סבר כר"א הקפר וגמר חד מצבי וחד מאיל עכ"ל:

ויש לתמוה דאמאי דחקו עצמם בזה, בהיות דאפשר לומר דר' עקיבא אף דסבירא ליה כר"א הקפר, מ"מ עיקר קרא ומשמעותיה הוא לומר שילמוד פסולי המוקדשין מצבי ואיל, אלא דאמרינן נמי דבא ללמד ונמצא למד לענין שחיטה, ועכצ"ל דאף למד קאמר דהעיקר הוא דפסולי המוקדשין למדין מצבי ואיל, כמו שהוא בהנך שכתבו התוספות בסנהדרין [עג, א] דכולן אף למד קאמר כמו ששיערנו לעיל בסברת רבי עקיבא. ועוד קשה במה שכתבו דאפשר דרבי עקיבא דריש חד מצבי וחד מאיל וכתבו כדפרישית לעיל בפ"ב וכו', והדבר קשה דהא כתבו התם דהך קרא דר"א הקפר איצטריך חד לשחיטה וחד להא דאמרי' דאין פודין פטר חמור בפסולי המוקדשין, ולר"ע דמבעי ליה להיתר גוי, הא דאין פודין מנ"ל:

עוד כתבו התוספות שם וז"ל, ובעל הלכות גדולות משמע שרוצה לפסוק כב"ה דברייתא, ומשמע נמי דמדרבנן הוא דפליגי אדר"ע עכ"ל, וכן כתב הרא"ש [בפרקין סי' ב'] משם הלכות גדולות דאיסור אכילת בשר דבכור לגוי אינו אלא מעלה מדרבנן יעו"ש. וקשה דלפי סברת הלכות גדולות א"כ מאי דפריך הש"ס במאי דאמרי' דה"ט דר"ע דכתיב כצבי וכאיל, ופריך ואידך, ומשני תלתא צבי ואיל כתיבי, הא אפי' ת"ק דר"ע דס"ל דלגוי אסור רק מדרבנן הוא, וא"כ מאי פריך מקרא דכצבי וכאיל הא מן התורה מותר מהאי קרא:

ונראה דלדעת בעל ה"ג מאי דפריך ואידך אינו מפרש כפי' רש"י דפירש דמאי דפריך ואידך קאי לת"ק דר"ע דאסר לגוי, אלא סבירא ליה דמאי דפריך ואידך קאי לב"ש דאסרו לזרים וכ"ש גוי, דקס"ד דהש"ס דהאי קרא דמייתי ר"ע דכצבי וכאיל הוא קרא מיותר, ולא אצטריך כי אם לדרשא זאת להתיר לגוי, וע"כ פריך דא"כ דקרא מיותר הוא איך לא ילפינן מיניה לב"ש דמותר מיהא לזרים, דאף דאיכא היקש דחזה ושוק ואליבא דב"ש קרא מיירי בין בתם בין בבעל מום, מ"מ כיון דהיקש זה דכצבי וכאיל אין לנו לדרוש ממנו כי אם זו, ע"כ צ"ל דהיקש דחזה ושוק אינו אלא בתם אבל בעל מום לא הוקש לחזה ושוק דאתי הקישא דכצבי וכאיל ומפיק מהקישא דחזה ושוק, כיון דאותו ההיקש דחזה ושוק מתקיים בתם ואינו מתבטל לגמרי, משא"כ בהיקש דכצבי וכאיל דאינו מתקיים אלא בדרשא זאת להתיר לזרים, ועל זה משני דתלתא קראי כתיבי וכולהו אצטריכו לדרשא אחת, וכיון דכל התלתא קראי אצטריכו לדבר אחד ואינו מתבטל ההיקש לגמרי מטעם אין היקש למחצה, לא שבקינן הקישא דחזה ושוק, כיון דעכ"פ משתעי קרא דובשרם יהיה לך אפי' בבעל מום, ואי אמרינן דמותר לזרים מתבטל ההיקש מבעל מום לגמרי כמו ששיערנו לעיל משא"כ בהקישא דכצבי וכאיל:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה