אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות מא ס"ק ג

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות מא ס"ק ג

אות מא ס"ק ב

וראיתי בספרי בפ' ראה [יב, טו] לפי גירסת מהר"א נחום בביאורו על הספרי כ"י וז"ל, יכול יהיו חייבים בבכורה ומתנות תלמוד לומר כצבי, אוציאנו מכלל בכורה ומתנות ולא אוציאנו מכלל חזה ושוק ת"ל וכאיל, אי מה הצבי כולו מותר יכול אף זה כולו מותר ת"ל רק עכ"ל, ומהר"א נחום לא כתב על דברי הספרי כלל ועיקר, כי אם גבי סיפא יכול אף זה כולו מותר כתב וז"ל, פי' אפי' חלבו תלמוד לומר רק אסמכיה לרק הדם מצאתי כתוב עכ"ל. והדבר קשה דברייתא דספרי לא הויא כברייתא דמייתי הש"ס [בכורות טו, א], דלפי הברייתא דמייתי הש"ס צריכי צבי ואיל חד לבכורה וחד למתנות, ולפי ברייתא דספרי נפקא ליה מצבי בכורה ומתנות ותיבת איל אצטריך לפטור מחזה ושוק:

ועוד קשה דאמרינן בר"פ הזרוע [חולין קל, א] עלה דפריך הש"ס, ויהיו חולין חייבים בחזה ושוק מק"ו, ומה קדשים שאין חייבים במתנות חייבים בחזה ושוק חולין שחייבים במתנות אינו דין שחייבים בחזה ושוק, ומשני א"ק וזה יהיה משפט הכהנים זה אין מידי אחרינא לא, ופריך אלא טעמא דכתב רחמנא זה הא לאו הכי הו"א חולין חייבין בחזה ושוק והא בעי תנופה, היכא לינפינהו אי אבראי לפני ה' כתיב אי אגוואי קא מעייל חולין בעזרה הלכך לא אפשר, אלא זה למה לי ע"כ. וא"כ בפסולי המוקדשין למה צריך קרא לפוטרן מחזה ושוק, הא אף דפסולי המוקדשין כל זמן שלא נשחטו הם כהקדש לכל דבריהם, דאסורין בגיזה ועבודה וחלבן אסור, מ"מ אחר שנשחטו הרי הם חולין גמורים ומותרים באכילה כחולין כמו שמתבאר בפ"ב דמכילתין (דף ט"ו ע"ב), וא"כ איך אפשר לחייבן בחזה ושוק והא בעי תנופה, ואי נשחטו בחוץ הרי נעשו כחולין משעת שחיטה ואילך וחשיב כמעייל חולין בעזרה, ואין לומר דמשכחת לה בשנשחטו בעזרה דהא כיון דאחר שחיטה הוו כחולין גמורים מסתמא אסור לשוחטן בעזרה, דפשיטא דחשיבי כחולין שנשחטו בעזרה דאסורין כדאמרי' בפרק האיש מקדש (דף נ"ז ע"ב) יעו"ש:

ואפי' דנדחוק עצמינו בברייתא זאת דספרי, כיון דמיירי בפסולי המוקדשין ונאמר דכל דקודם שחיטה יש להם דין הקדש אינם בכלל חולין שנשחטו בעזרה ומותר לשוחטן בעזרה, מ"מ בברייתא אחרת דאמרינן בספרי עוד שם בפרשת ראה [יב, כב] בפ' כי ירחיב ה' אלהיך דלפי הספרי בבשר תאוה מיירי, קשה טובא דאמרי' התם וז"ל, יכול יהיו חייבים בחזה ושוק ת"ל כצבי, הוציאו מכלל חזה ושוק ולא הוציאו מכלל ב' כליות ויותרת הכבד ת"ל וכאיל ע"כ, ולפי דברי הגמרא בר"פ הזרוע הנזכר למה איצטריך קרא לפטור את החולין מחזה ושוק כיון דבעי תנופה ולא אפשר: הן אמת דלפי הגמרא בפ"ב דחולין (דף כ"ח ע"א) האי קרא דכי ירחיב נמי בפסולי המוקדשין מיירי דלא כהספרי וכמ"ש רש"י שם יעו"ש, וא"כ ע"כ ליכא קרא לפטור חולין מחזה ושוק, אלא דוקא בא לפטור פסולי המוקדשין מחזה ושוק, ואולם לסברת הספרי דבבשר תאוה מיירי קרא קשה דלא שייך חזה ושוק בחולין כאמור. וגם לפי הש"ס שהכל מיירי בפסולי המוקדשין לע"ד קשה הדבר לומר דפסולי המוקדשין אחר שנפדו מותר לשוחטן בעזרה, כיון דעכ"פ אפילו קודם שחיטה אינה קדושה גמורה כ"א לענין גיזה ועבודה אבל אין מועלין בהם, ובפרט דאינם ראויים להקרבה, ואחר השחיטה הם חולין גמורים איך אפשר דמותר לשוחטן בעזרה, וע"כ צ"ל דצריך לשוחטן בחוץ וא"כ איך אפשר לעייולי חזה ושוק בעזרה לתנופה ולמה צריך קרא: ומדברי הספרי הנזכר דקתני יכול אי מה צבי כולו מותר אף זה כולו מותר ת"ל רק הדם לא תאכלו, הוא ראיה לסברת רבא בשמעתין הנזכר [בכורות טו, א], דקאמר דחלבו מקרא דרק הדם נפקא, ואך הוא לאותו ואת בנו, דזהו כוונת הספרי במאי דקאמר ת"ל רק. והנה בברייתא דכי ירחיב וכו' דמיירי בבשר תאוה סיים הספרי שם נמי וז"ל, אי מה צבי כולו מותר אף זה כולו מותר ת"ל אך כאשר יאכל וכו', והדבר קשה דבשלמא בפסולי המוקדשים הוה ס"ד דחלבו מותר מטעם דמוקדשין הם, מידי דהוה דפטורין מן הבכורה ומן המתנות מטעם זה אבל בהאי קרא דבחולין מיירי לדעת הספרי, איך אפשר דס"ד לומר דחלבו מותר דאיצטריך קרא דאך לאסור, הא עיקר אזהרת איסור חלב בחולין נאמר, ואילו אף בחולין מותר בטלת איסור חלב לגמרי: ואפשר לומר בדוחק דאיצטריך קרא דאך לאסור חלב אפילו בפחות מכזית, דהוה אמינא דאהני היקשא דצבי ואיל לומר מה צבי כולו מותר אפילו באוכל כזית מחלב בבת אחת, אף זה כולו מותר ואפי' חלב אם אוכלו פחות מכשיעור, ואתיא הך ברייתא כאידך ברייתא דמייתי ר"י בר"פ יוה"כ [עד, א] דס"ל דחצי שיעור מה"ת, דתניא אין לי אלא כל שישנו בעונש ישנו באזהרה, כוי וחצי שיעור הואיל ואינו בעונש יכול אינו באזהרה ת"ל כל חלב. ואפשר דהאי תנא דספרי סבירא ליה כרבנן דאמרי בפרק אלו עוברין (דף מ"ג ע"ב) דלא דרשי כל בקרא דכל מחמצת יעו"ש, ומש"ה לית ליה דרשא דחצי שיעור מקרא דכל חלב, אלא ילפינן לה מקרא דאך כאשר יאכל וכו'. או נאמר דאע"ג דדריש כל מ"מ קרא דכל חלב לכוי בלבד הוא דאתא, דתרתי לא ילפינן מכל חלב, ואיצטריך הכא דאך כאשר יאכל לאסור חצי שיעור מה"ת:

ולר"ל דס"ל דחצי שיעור מדרבנן וקרא דכל חלב אסמכתא בעלמא הוא, ה"ה דסבירא ליה הכא דקרא דאך כאשר וכו' אסמכתא בעלמא. ועוד י"ל דלר"ל תנא דספרי ר"ש היא, דקי"ל סתם ספרי ר"ש ור"ש ס"ל [מכות יז, א שבועות כא, ב] דכל שהוא למכות ולא אמרו כזית אלא לעונש כרת וקרבן, דאם אכל חלב פחות מכזית במזיד אינו חייב כרת ובשוגג לא מחייב קרבן, אבל מלקות מיהא מחייב, דאפילו בדבר שזדונו בכרת ושגגתו בחטאת אינו חייב בכל שהוא מ"מ מלקות חייב, וכמו שמתבאר מדברי הירושלמי בריש פ"ג דפסחים, דמוקמינן התם ברייתא דקתני על חמץ גמור חייב כרת ועל ערובו סופג את הארבעים, אמר ר"ש בר רב יצחק תפתר שיש בו חמץ ואין בו כזית כר"ש, דר"ש אמר כל שהוא למכות יעו"ש, ועיין במ"ש בתוספת דרבנן באות ח' דף ל"ו ע"ד [אות קל"ז] , דלר"ש לא נמסרה הלכה למשה מסיני כ"א על העונשים, ואי לאו קרא דכל חלב לא הוה סבירא ליה לר"ש הכי, אלא הוי ס"ל דאפילו לעונש מלקות אתא הלכתא ולאו דוקא כרת וקרבן, ולפי ספרי הזה אפשר דר"ש לא דריש כל חלב, וא"כ הו"א דמהיקשא דצבי ילפינן דחצי שיעור מחלב מותר כמו שהוא לסברת רבנן לר"ל, ולזה איצטריך קרא דאך למעט לאסור חצי שיעור ואפילו מלקות חייב בכל שהוא דהלכתא לא אתא אלא לעונש כרת וקרבן בלבד:

איך שיהיה נחזור למאי דאתאן עלה דמה שישבנו לברייתא דמייתי הש"ס דלמה הוצרכו ב' תיבות דצבי ואיל לבכורה ולמתנות, ישוב זה לא שייך בברייתא דספרי, דכיון דהספרי ס"ל דמצבי בלבד ילפינן בכורה ומתנות, וס"ל דאי לאו מיעוטא דרק את הדם הו"א דחלבו נמי מותר, ע"כ דה"ט דאין היקש למחצה, וא"כ אמאי בעינן יתורא דקרא דאיל לפטור חזה ושוק. וכמו כן קשה בברייתא הב' דבשר תאוה, דקתני דאיצטריכו ב' תיבות דצבי ואיל חד לפטור מחזה ושוק וחד לפטור מב' הכליות ויותרת הכבד, דאמאי איצטריכו תרי קראי דצבי ואיל כיון דאין היקש למחצה, וכל שהוקש לצבי הרי הוא כצבי לגמרי לפטור אותו משניהם, וע"כ התנא ס"ל הכי דאין היקש למחצה, דאל"כ איך הוה ס"ד דחלבו מותר דומיא דצבי ואיצטריך קרא דאך למעט כיון דב' דברים לא ילפינן מהיקש זה:

אלא דלברייתא זאת י"ל דכיון דאיכא ק"ו לחייב בחזה ושוק וב' הכליות ויותרת הכבד בחולין מק"ו דקדשים, דמה קדשים שאינן חייבים במתנות חייבים בחזה ושוק ובב' הכליות ויותרת הכבד להקטירם ע"ג המזבח, חולין דחייבים במתנות אינו דין דלחייבו בהני כדאמרו ק"ו זה בר"פ הזרוע כנזכר לעיל, וכיון דאיכא ק"ו אתי ק"ו ומפיק ליה מהקישא, ואילו הוי כתיב צבי בלבד הו"א דהוי דוקא לפטור מחזה ושוק דלא חמיר כולי האי דלא הוי לגבוה אלא לכהנים, אבל בב' הכליות ויותרת הכבד דחמירי דבקדשים מקטירם ע"ג המזבח, הו"א דעבדינן ק"ו מקדשים לחייב החולין בב' הכליות ויותרת הכבד לחייב ליתן אותם לכהן אף שאינו מקטירם ע"ג המזבח, ת"ל קרא יתירא דאיל לפטור אף מאלו, אבל לברייתא דפסולי המוקדשין קשה כיון דלא שייך ק"ו זה בהם לחייבם בחזה ושוק, כיון דבפסולי המוקדשין נמי פטורין מן המתנות כקדשים גמורים, וא"כ מהיכא תיתי לחייבם כיון דהוקשו לצבי ואין היקש למחצה:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה