אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות מא ס"ק ב

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות מא ס"ק ב

אות מא ס"ק א

אבל ראיתי להתוס' בפ"ב דמכילתין (דף ט"ו ע"א) ד"ה מה צבי ואיל וכו' שכתבו וז"ל, דשמעתין משמע דאי לא כתיב אך הוה דרשינן נמי מה צבי ואיל אין אותו ואת בנו נוהג בו וחלבו מותר, ולעיל בסוף פ"ק [יב, א] דרשינן נמי מה צבי ואיל אין פודין וכו', ותימה מנ"ל כל הנך דרשות דתלתא צבי ואיל כתובין וכולהו צריכי כדמפרש לקמן בפ' כל פסולי המוקדשין, וי"ל וכו' עכ"ל. וצריך להבין דמאחר דקי"ל דאין היקש למחצה, והכוונה דצריך ללמוד מההיקש כל הפרטים הנמצאים במלמד ולא שילמוד ממנו דבר אחד בלבד, ודעת התוס' בכמה דוכתין הכי הוי כמו שקבצם הרב יד מלאכי בסי' הנזכר, א"כ ק"ק דמאי קשיא להו הכא הא שפיר י"ל דילפינן כל הני מחד צבי ואיל דילפינן מיניה דפטור מן הבכורה ומן המתנות, וה"ה לענין אותו ואת בנו וחלב ופדיון מטעם דאין היקש למחצה:

ומאי דאמרינן בשמעתין דצריך יתורא דקרא כדי לדרוש אותם דרשות, היינו דלענין היתר גוי בבכור צריך קרא יתירא, דבלאו הכי מטעם דאין היקש למחצה אי אפשר להתיר כיון דאיכא הקישא דחזה ושוק דקרא משתעי בבעל מום נמי, ואי אמרינן דמותר לגוי ג"כ מתבטל היקש זה דבעל מום לגמרי כאמור, ומאי דאיצטריך קרא יתירא ללמד דפסולי המוקדשין חייב משום כלאים בב' גופין, הא ודאי אי אפשר ללמד חידוש כזה כי אם בדאיכא קרא יתירא, דבשלמא אם היה דין זה כצבי וכאיל דבאחד מהם חייב משום כלאים כאילו הוא כב' גופין, שפיר הוה אמינא דה"ה פסולי המוקדשין בלא יתורא דקרא, אבל השתא דצבי ואיל נמי אינו חייב כי אם בב' מינין, אי לאו קרא יתירא אדרבה הוה אמינא דמהיקש ילפינן היתר, דדוקא ב' מינין מפסולי המוקדשין חייב משום כלאים דומיא דצבי ואיל, והוה אמינא דאיצטריך ללמוד דבר זה מהיקש כי היכי דלא נימא הואיל ונעשית כקדש וחול מעורבין זה בזה חשיב כבהמה טמאה עם הטהורה, כמ"ש הר"מ אחר האמת דמטעם זה הוא דחייב כמ"ש בסוף פ"ט דכלאים [הי"א], אבל כיון דאיכא קרא יתירא עכצ"ל דקרא יתירא להחמיר הוא בא. ומאי דאיצטריך קרא יתירא לההיא דר"א הקפר היינו משום דאי לאו דאיכא קרא יתירא לא היינו אומרים דבא ללמד ונמצא למד לומר דצבי ואיל בעו שחיטה, כיון דעיקר קרא הוא להקיש פסולי המוקדשין לצבי ואיל ללמוד מהם כל הדינין דשייכי לצבי ואיל, ולא בא ללמוד צבי ואיל מפסולי המוקדשין. באופן דכל הנהו צריכין אנו לקרא יתירא, אבל שאר הדברים לפטור מבכורה ומתנות וחלב ואותו ואת בנו ופדיון שפיר ילפינן מחד קרא כיון דאין היקש למחצה:

אך קשה מאי דאמרינן בגמ' [בכורות טו, א] דאיצטריך צבי ואיל חד למתנות וחד לבכורה, ולא אמרי' דסגי בחד או בצבי או באיל משום דאין היקש למחצה, וי"ל דה"ט דצריכי ב' תיבות דצבי ואיל משום דכתיב אך למעט, דאחר האמת ממעטינן חלב ואותו ואת בנו, ואי הוי כתיב צבי או איל היינו ממעטינן מתנות דשוה בכל מאך נמי, כדממעטינן חלב ואותו ואת בנו ממעוטא דאך. ואולם אכתי קשה דהתינח למאי דמסיק אביי התם דמאך ממעטינן תרתי חלב ואותו ואת בנו, דלדידיה כיון דממיעוט אחד ממעטינן תרתי י"ל דה"ה דממעטינן טפי, אבל לרבא דמסיק התם דלא ממעטינן אלא אותו ואת בנו, וחלב ממעטינן מקרא אחרינא, א"כ אכתי קשה כיון דאין היקש למחצה למה איצטריך שניהם צבי ואיל, בחד מהם סגי למתנות ולבכורה. ועוד דאעיקרא דמילתא אפילו לאביי סגנון לשון הברייתא דהתם דמצרכינן ב' תיבות דצבי ואיל למתנות ולבכורה לא משמע דמשום דכתיב אך למעט איצטריכו, והדבר קשה דאמאי צריכי תרתי כיון דאין היקש למחצה. ועוד דאפילו את"ל דסבירא ליה להברייתא דיש היקש למחצה, מ"מ איך קאמר התנא אי מה צבי ואיל חלבן מותר אף פסולי המוקדשין חלבן מותר ת"ל אך, דכיון דליכא יתורא להתיר חלבן למה איצטריך אך למעט, כיון דתיבות דצבי ואיל איצטריכו למתנות ובכורה:

ואפשר לומר דלעולם דהאי תנא סבר דאין היקש למחצה, ומאי דאצטריך תיבת איל יתירא למתנות, הוא משום דתנן בר"פ הזרוע [קל, א] דמוקדשין פטור מן המתנות, שהיה בדין לחייב מק"ו דחולין דאינם חייבים בחזה ושוק, ת"ל ואתן אותם וכו' אין לו אלא מה שאמור בענין ע"כ, וא"כ אי לאו דכתיב תיבת איל יתירא לפטור פסולי המוקדשים מן המתנות, היינו אומרים דחייבים במתנות, דמדאיצטריך קרא דואתן אותם לפטור קדשים גמורים, ש"מ דפסולי המוקדשין חייבים, דאי פטורין מן המתנות פשיטא דקדשים גמורים פטורין, דהשתא פסולי המוקדשין דהוי מקצת קדושה ואינן קדושה גמורה פטורין מן המתנות מטעם דבאו מקדושה גמורה, קדשים כשרים שעדיין בקדושתן לכ"ש דקדושתן פוטרתן, וא"כ לא צריך קרא לפוטרן, ומדאצטריך קרא לפוטרן הו"א דאף דהוקשו לצבי לא נפטרו אלא מבכורה אבל מתנות דשוה בכל חייבין, ומשו"ה איצטריך קרא לפטור קדשים כשרים, לכן איצטריך תיבת איל יתירא לפוטרן, דכיון דאיכא קרא לפוטרם ע"כ צ"ל דמאי דאצטריך קרא דואתן אותם וכו', הוא משום דאדרבה נהפוך הוא דבהיותם קדשים גמורים וחייבים בחזה ושוק מסתבר טפי לחייבם מק"ו דחולין, משא"כ בפסולי המוקדשין דאינם חייבים בחזה ושוק, אבל אי לאו קרא יתירא דאיל לפטור, הו"א דאדרבה דהסברא הוא איפכא דאדרבה בקדשים גמורים מסתבר טפי דקדושתן פוטרת אותם ודו"ק:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה